כסא רחמים על מסכת סופרים ד:א

הכותב אלף למד ברייתא דילן בזה כלל כל שם אלהות דהיינו אלהיך אלהים אלהיכם: יוד הי. בזה כלל שם המיוחד ושם י"ה ובאבות דר' נתן פ' ל"ד חשוב עשרה שמות דקא חשיב פרט. ובריתא שלנו חשיב בכלל: שנאמר ופקדו שרי צבאות וא"כ קאי צבאות על ישראל ולא על הקב"ה והכי קאמר בשבועות דף ל"ה ר' יוסי אומר צבאות כלו נמחק שלא נקרא צבאות אלא על ישראל וכו'. הכותב א"ל מד' אותיות י"ה מד' אותיות כלומר שנתכון לכתוב אלהי או אלוה וכן אם נתכון לכתוב אלהים וכתב אותיות אל לבד וכן שנתכון לכתוב שם המיוחד וכתב אותיות יה לבד אפ"ה אין נמחקים לפי ששתי אותיות אל וכן שתי אותיות יה הם שם בפני עצמו ובס' אגודה גריס הכותב אל מן השם והיא גירסא נכונה דבזה נכלל שם אלהים שהוא בן ה' אותיות: כיוצא בהן כנ"ל: ש"ד משדי צבא מצבאות א"ה מאהיה נמחקות אלו שתי אותיות לפי שאינן שם בפני עצמו: בכל"ו אותיות אלו אינן מעצם השם והן נטפלות לשם ונמחקות. וכיוצא בהן כגון מה' שה'. ומלאחריו וכו' נו בם הם נמחקין שהם נטפלות ולא מעצם השם. וי"א כם מאלהיכם אינו נמחק שכבר קדשו השם וחדא מינייהו נקט דכל אותיות אחרי השם אינם נמחקות והוא פשוט:

דרש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום שמעתי מפה קדוש הרב המופלא עיר וקדיש כמהר"ר חיים ו' עטר זצ"ל שהיה אומר דרך דרש כי באומרו ואתם הדבקים בה' יעלה על לב שנהיה כמו אות הנטפלת לשם מלפניו כמו אות ב' בה' או לה' וכיוצא שהאות נמחקת והכא כתיב הדבקים בה' וס"ד שרמז כמו אות ב' מתיבת בה' שנמחקת לז"א אלהיכם כי אתם כאות הנטפל לשם מאחריו כמו אלהיכם דכ"ס אינו נמחק שה' קדשו עכ"ד:

ואני ברגליו אעבורה בהקדמת רבינו מהרח"ו ז"ל דסדר העולמות האורות כביכול ואח"ך אוצר נשמות הצדיקים ואח"ך המלאכים ואח"ך אוצר נשמות הצדיקים ואח"ך המלאכים ואח"ך הדינין א"כ נשמות הצדיקים תחילה ואח"ך הם המלאכים כי אוצר הנשמות אחר האורות וזהו שאמר ואתם הדבקים בה' ואינו שוה לתיבת בה' דהכא קודמת כי הרי האורות קודם ואתם אח"ך א"כ ודאי דין אלהיכם יש לכם שגם אתם נטפלים אחריו כ"י:

ואתהלכה ברחבה בסגנון אחר ונקדים מה שפירשתי אני הדל במ"ש מלאכים כשעלה משה למרום רבש"ע מה לילוד אשה בינינו דכוונתם דהנשמות הם בינינו. כי האורות כ"י קודם ואח"ך הנשמות ואח"כ המלאכים ועתה ילוד אשה בגוף ונפש בינינו וזהו שקשה ויאמר ה' לקבל תורה בא ונזדכך גופו והוא נשמה וכתבו הרשב"א והריטב"א דתיבת אתה הכתובה בשטר היא למעט אחר. וידוע דתיבה דיש בה ויו נדרשת ב' פעמים וז"ש ואתם הדבקים אתם ואתם שרש נשמתכם בשמים המחוברת עם נר"ן שיש בכם אתם למעט המלאכים הדבקים בה' דהנשמות אחר האורות חיים כלכם בין השרש בין ענפי נר"ן אשר בגופכם חיים כלכ"ם בסוד ויתן אותם ברקיע השמים וזהו היו"ם ודוק כי קצרתי:

תוספות ב' ג' רבי יוסי אומר צבאות הוא וכו'. הכי אמרינן במס' שבועות דף ל"ה ע"ב רבי יוסי אומר צבאות כלו נמחק וכו' אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי. ת"ר כל הנטפל לשם וכו' אחרים אומרים לאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם אמר רב הונא הלכה כאחרים:

וחזי הוית להרשב"א ז"ל בחידושיו שכ' וז"ל אמר שמואל הלכה כרבי יוסי כך גירסת הספרים שלפנינו אבל רבינו חננאל וכן בהלכות הריא"ף ז"ל גריס אין הלכה כר' יוסי פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים והו"ל לאקשויי בגמרא כן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים שכן דרך התלמוד בכל מקום ולתרץ אצטריך משום דמסתבר טעמיה כלומר דאותו יחיד החולק וכו' ואפי' אם תמצא לומר דהכא נמי משום דנימוקו עמו אכתי לא ניחא דמ"מ הוה ליה לאקשויי פשיטא ולמימר דר' יוסי נמוקו עמו ועוד דלא אמרו נמוקו עמו במקום רבים עכ"ל. ומעין דוגמא כתב הרב ז"ל בחידושיו לשבת על דף מ' ובחידושי ליבמות על דף ס' דהגם דפריך אר' יוחנן דאמר הלכה כסתם משנה ומשני בכמה דוכתי אמוראי נינהו לא שתיק הש"ס דלא לקשי והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ולפרוקי אמוראי נינהו ע"ש. ונראה מדבריו שהוא מקיים גירסת הלכה כר' יוסי דצבאות כלו נמחק. וכן ראיתי לראב"ן ז"ל דף קי"ו סוף ע"ב שכתב וז"ל ת"ר כתב שם קטן משם גדול כגון אל מאלהים י"ה מה' הרי זה אינו נמחק ש"ד משדי צב מצבאות כלו נמחק כל הטפל לשם מלפניו אינו נמחק שהרי קדשו השם כגון לה' כה' מלאחריו כגון אלהינו אלהיכם נו כם נמחק עכ"ל ראב"ן ז"ל ודברים ככתבן קשים שכתב דכל הנטפל לשם לפניו אינו נמחק לאחריו נמחק והוא הפך הר"ם וכל הפוסקים ועוד מ"ש שהרי השם קדשו הוי איפכא וצ"ל דהוא ט"ס:

ומ"מ הרי כתב ראב"ן ז"ל דצבאות כלו נמחק וזה מורה דפסק כר' יוסי דצבאות כלו נמחק ואם אינו ט"ס נראה דגריס כגירסת הרשב"א ז"ל אמר שמואל הלכה כר' יוסי. ולפום ריהטא יש להרגיש על ראב"ן והרשב"א ז"ל שהרי שנינו בברייתא שלנו דמס' סופרים בסתמא שד משדי צב"א מצבאות אה מאהיה הרי אלו נמחקים. וא"כ היה להם להכריח דגירסת ר"ח והרי"ף ז"ל דגרסי אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי אמת דברייתא דמ"ס סתים הכי והלא טוב לאשויי תלמודין למ"ש. וכן ראיתי להרב מגדל עז פ"ו מיסודי התורה שכתב וז"ל ה"ג פ' שבועת העדות וכו' אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי נמצאת אומר הלכה כת"ק דברייתא והכי נמי סתם לן תנא במסכת סופרים פ"ד הלכה כ' ולא מפליג חד עילוייה התם עכ"ל. עיניך רואות דהכריח הדבר מדסתם לן תנא במסכת סופרים. ונראה דמה שהוצרך הרב מגדל עז לאתויי ברייתא שלנו דמס' סופרים היינו משום דידע דאיכא מאן דגריס אמר שמואל הלכה כר' יוסי לכן אייתי מברייתא שלנו למ"ס לסייע גירסת ר"ח והרי"ף ומה גם דהרב מגדל עז תלמיד הרשב"א וידע דרכו דהרשב"א דחה גירסת ר"ח והרי"ף אמטול הכין הכריח גירסת ר"ח והרי"ף והרמב"ם מברייתא שלנו דמסכת סופרים והרי הוא כמבוא"ר בא"ר לח"י רוא"י:

ואולם ק"ק בדברי הרב מגדל עז דאיך כתב ולא קמפליג חד עילויה התם הרי בברייתא שלנו בריש פרקין בהלכה א' שנינו אלו שמות שאינם נמחקים הכותב אל אד יה שדי צבאות אהיה ר' יוסי אומר צבאות חול רשב"א של בית אגודה היו כותבין בירושלם והיו מוחקין צבאות שהיו נוהגין בו חול שנאמר ופקדו שרי צבאות בראש העם עכ"ל. הרי דמייתי פלוגתא דר' יוסי ונוסף עוד מעשה רב שבירושלם היו מוחקין צבאות ואיך כתב ולא קמפליג חד עילויה התם. איברא דהגם דבהלכה א' איכא פלוגתא הרי אח"ך סתם וקי"ל מחלקת ואח"ך סתם הלכה כסתם אמנם הא הו"ל להרב מגדל עז לומר ולא כסגנון שכתב:

ואפשר לישב בעד ראב"ן והרשב"א דסברי דהא לא מיקרי סתם דאינו מפורש דצבאות אינו נמחק רק אתי מדיוקא ממ"ש צב"א מצבאות נמחק דייקינן הא כל צבאות אינו נמחק דלא כר' יוסי. ואפשר לדחות דהאי תנא בפלוגתא לא קמיירי ושנה משנתו אליבא דכ"ע דצב"א מצבאות נמחק:

ועוד אפשר לומר דראב"ן והרשב"א סברי דמסכת סופרים נתחבר אחר התלמוד בבלי על דרך שכתב הרא"ש וסברי דלא שייך ביה הני כללי מחלקת ואח"ך סתם וכיוצא ואין משם ראיה:

והנה הא' דאמרו בברייתא שלנו משם רשב"א של בית אגודה היו מוחקין צבאות. בירושלמי פ"ק דמגילה ר' יוסי קאמר לה וכך היא שנויה תני ר' יוסי אומר של בית חגורה כותבים אומנים היו בירושלם היו מוחקין צבאות וכו' זק"ק על הדין ז"ל ודעמיה שכתב וז"ל אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי זו גירסת הרי"ף ז"ל ואצטריך שמואל למפסק דלא כר' יוסי אע"ג דיחיד הוא לגבי רבים משום דר' יוסי נמוקו עמו עכ"ל הר"ן ז"ל וכ"כ התוס' וכ"כ הרא"ש בפסקיו ותוספותיו דאצטריך שמואל משום דר' יוסי נמוקו עמו ע"ש ולפום מאי דאתמר בירושל' וברייתא שלנו הו"ל להתו' והרא"ש והר"ן ז"ל לומר דאצטריך שמואל לפסוק דלא כר' יוסי משום דאיכא רבים בהדיה של בית חגירה שהיו כותבים אומנים ומוחקים. והו"ל תרתי הני ספרי דרבים הוו וגם עבידי עובדא בנפשייהו ומעשה רב. ומשו"ה אצטריכא ליה לשמואל לומר דאין הלכה כר' יוסי:

וכן ק"ק על הרשב"א ז"ל שכתב דלגירסת רבינו חננאל והרי"ף ז"ל למה ליה למימר אין הלכה כר' יוסי פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים. דהרי הכא ר' יוסי לאו יחידאה הוא ורבים אשר אתו הני ספרי דבקיאי ומעשה רב. לבריתא שלנו רשב"א נמי סבר הכי. ותו נהלך ברג"ש על גדול אדונינו ורב הרשב"א ז"ל דק"ל דלגירסת הרי"ף ור"ח הו"ל להקשות בש"ס פשיטא וכו'. ולימא מר לנפשיה דכפי דבריו הו"ל להקשות הש"ס מ"ט ולישני דמסתבר כוותיה והיה טעמו ונימוקו עמו. ותו לגירסתו הו"ל לש"ס להביא דהכי הוו עבדי דבית חגירה וממילא ידעינן שפיר טעמא דשמואל דאמר הלכה כר' יוסי:

וראיתי בס' שביתת יום טוב דף כ"ד ע"א שהקשה על דברי הרשב"א ממ"ש הרשב"א ז"ל גופיה בחידושיו לחולין על דף ע' על מה שפסק הרמב"ם בשור הבר דהוא מין בהמה כת"ק ודלא כר' יוסי דאמר מין חיה דיש לתמוה דה' ר' יוסי נמוקו עמו וקשה דידיה אדידיה דהא ת"ק חשיב כרבים נגד יחיד ובהא לא קי"ל כרבי יוסי כמ"ש בפשיטות בשבועות גבי צבאות ואפשר לומר בדוחק גדול דספוקי מספ"ל בהאי כללא אם נאמר אפי' נגד רבים נימוקו עמו עכ"ד ס' שביתת י"ט. ועמו הסליחה דאין הפה יכולה לדבר דספוקי מספקא ליה שהרי תמה על הרמב"ם אטו מילתא דמספקא ליה תמ"ה יקרא על זולתו. ולי הדל אפשר לומר דמהך דשבועות דהרמב"ם פסק בצבאות דלא כר' יוסי מוכח ודאי דגריס כר"ח והרי"ף אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי ואי לאו דאמר שמואל אין הלכה כר' יוסי הוה פסקינן כר' יוסי דנמוקו עמו אפילו נגד רבים וא"כ היינו דמתמה על הר"מ גבי שור דליכא מאן דפסק דלא כר' יוסי הו"ל לפסוק כרבי יוסי אף נגד ת"ק ועיין בעין זוכר מערכת ה"א אות מ"ה:

ותו יש להרגיש מלשון ברייתא שלנו דקתני צב"א מצבאות על הרא"ש בתוספותיו והריטב"א בחידושיו שכתבו צב מצבאות וה"ה יותר והול"ל שכן הוא במסכת סופרים דתני צב"א מצבאות וכן הביא הגירסא בס' האגודה ע"ש:

והרמב"ם פ"ו מיסודי התורה כתב אל מאלהים יה מהויה אינו נמחק ואצ"ל יה שהוא שם בפני עצמו מפני שזה השם מקצת שם המפורש הוא אבל הכותב שד משדי צ"ב מציאות הרי זה נמחק. והראב"ד בהשגות כתב זה אינו כלום שלא אמרו אלא באל מאלהים ויה מה' שד משדי וצב מצבאות הרי אלו נמחקים וכבר תמה מר"ן בכ"מ דדברי הרמב"ם כדבריו. ותירץ דסובר הראב"ד ז"ל דדוקא כשנתכוין לכתוב הויה וכתב יה לגמור השם אז יה אינו אינו נמחק אבל שם י"ה לבד נמחק. והליץ בעד הרמב"ם דשם יה יש לו שני קדושות אחד שהוא שם בפני עצמו וא' שהוא מקצת שם המפורש והכי איתא בירושלמי פ"ק דמגילה ומ"ס הכותב אל מד' אותיות יה מד' אותיות אינם נמחקין מפני שיש שמות כיוצא בהן וזה מבואר כהרמב"ם עכ"ד. ובאמת דאם זה כוונת הראב"ד ז"ל דבריו קשים דאיך סבר דשם י"ה מותר למוחקו. ועוד דבאבות דר' נתן פ' ל"ד מונה שם יה בכלל שמות הקדש ע"ש ותו דאמרינן בפסחים דף קי"ז הללו יה וכס יה אחת וכו' ומוכח בסוגיא דאי הן שתים שם יה אסור למחוק וכמ"ש בירושלמי פ"ק דמגילה ופ"ג דסוכה מ"ד הללו יה יה נחלק ואינו נמחק מ"ד הללויה נמחק ואינו נחלק:

ואגב ראיתי להרב קרבן העדה בתוספותיו שם שכתב על דברי הירושלמי דאמרינן התם הללויה רב ושמואל חד אמר הללויה וחד אמר הללו יה וכו' ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דאמר רב שמעית מן חשיבי אם יתן לי אדם ס' תהלים של ר"מ מוחק אני את כל הללויה שבו לא נתכוון לקדשו הוי דו אמר הללויה. ובבבלי שם בפסחים דף קי"ז אמרינן איבעיא להו הללו יה לרב מאי ת"ש דאמר רב חזינא לתהלי דבי חביבי דכתיב בהו הללו בחד גיסא ויה בחד גיסא. וכתב הרב קרבן העדה בתוספותיו וז"ל כתב הרב תוספת יום טוב ז"ל בסוכה פ"ד משנה ו' אע"ג דהירושלמי חולק עם גמרא דידן דלגמרין רב אמר הללו יה שתים ל"ק דודאי הא דאר"ח על תהלים דר"מ והא דהעיד רב על תהלים דר"ח חלוקין אבל הירושלמי לא ידע מעדותו של רב מתהלי דר"ח וכו' אבל גמ' דידן ידע עדות רב על תהלי דר"ח וזה עיקר לרב לסמוך על תהלי דר"ח ע"כ. והדבר תימא דמדבריו משמע דהאמת דרב אמר ב' דברים משמיה דר"ח אלא שסמך עצמו על תהלי דר"ח עצמו א"כ תקשי דר"ח אדר"ח ולפי מ"ש בקונט' לשון ראשון לק"מ ובבלי וירושלמי שוים עכ"ל. וז"ל פירושו. מוחק אני ש"מ ר"ח סבר צריך לקדשו לי"ה מהללויה כשאר שמות הקדושים שאינם נמחקין אלא דר"מ פליג וסובר דא"צ לקדשו דאי הוה סובר דכל הללויה תיבה אחת היא ואינו קדוש א"כ מה בין ס' תהלים דר"מ לשאר ספרים דתהלים: הוי פי' הרי שהוא דהיינו רב אמר הללו יה שתי תיבות הן כדעת ר' חייא עכ"ל. ומ"ש על דברי הרב תוספת י"ט דהדבר תימה דמדבריו נראה שהאמת דרב אמר תרתי ותקשי דר"ח אדר"ח. אני עני תמהני עליו הנמצא כזה בכי האי גוונא מאן דלימא דהני בי תרי דרב חדא מינייהו קושטא ואידך לא והלא כל כמה דמצינן לאשויי תרי תלמודי חיובא רמיא לאשוויינהו ומה גם דתרווייהו משמיה דרב. וכבר הרב תי"ט פירש שיחותיו. ומ"ש תקשי דר"ח אדר"ח אין כאן קושיא כלל דר' חייא קאמר דר"מ הוה סבר הכי ולא קידש וזה אמת דהכי סבר ר"מ. אך ר' חייא עצמו סבר הפך ר"מ וגם כמה תנאי כוותיה ועבד עובדא ויד הקדש כתיבה יהיבה הללו בחד גיסא וכו' ואין זה רחוק דבני מערבא מארי דתלמודא ירושלמי לא ידעי מאי דאמר רב בבבל מאי דחזא בתהלי דר' חייא. דזמנין דלא ידעי אמוראי הבריתות כנודע. ולפום מאי דאמר רב דאמר ר"ח דבתהלי דר"מ מוחק הללויה מסתמא הכי סבר רב ופשטו דרב אמר הללויה בתיבה אחת. ואמוראי בבל אי דידעי אידך מימרא דרב פשטו איפכא דרב סבר דהוו תרי מילין. וזה פשוט. ועל פירושו שכתב. קשה דלמלבד דהנסחא דקמן דרב סבר הללויה תיבה אחת. והוא מגיה שתים. עוד בה דממ"נ אי הירושלמי ידע מימרא שניה דרב חזי תהלי דר' חייא וכתיב הללו בחד גיסא. הא הו"ל לירושלמי לאתויי ולמפשט דרב סבר שתים דהא טובה תוכח"ת מגולה. ואי לא ידע לה אין ראיה מהא דאמר דתהלי דר"מ יוכל למחוק וכו' דהוא פליג עליה. דאימא דנקט ר"מ משום דאיכא פלוגתא ועל ר"מ יוכל להעיד בבירור. ומסתמא נימא דהוא סבר הכי מדאצטריך לאשמועינן הא דר"מ. ודברי הרב תי"ט ברורים:

נחזור להשגת הראב"ד שכתב מר"ן ז"ל דיש נוסחא בהרמב"ם ו"ה שבשם וכ"כ ההגהית. גם הרדב"ז בתשובות דפוס וויניציא בלשונות הרמב"ם סי' ל"ד כתב דמצא נוסחא בהרמב"ם כ"י ו"ה שבשם והאריך בזה. ובאמת גירסא זו היא שקשה מכמה צדדין ואיה מצאו בבבלי או בירושלמי או במ"ס נוסח זה כי אין דרך הר"מ לכתוב מדעתו שום דבר אם לא כשכותב יראה לי כידוע:

וזה חזיתי להרב גנת ורדים א"ח כלל ב' סי' י"ג שדחה כלהו שינויי דמשנו רבנן קדישי וכתב דהראב"ד הוה גריס בדברי הרמב"ם אד' אינו נמחק כגירסת ר"ח שהביאו התוס' ועל זה השיגו ור"ח דייק לשון המשנה דתנן בא"ד בי"ה משמע דשוין זהת"ד והרב המשיב על דבריו השב"ח השבי"ח דזהו האמת ע"ש. וחזה הוית להרב מהר"א אלפאנדארי ז"ל בס' מרכבת המשנה שהביא דברי הרב הנז' וכתב דליתא. ושוב קנאו בשינוי דהראב"ד לא היה גריס א"ד בבריתא וקשיא ליה דיוקא אדיוקא וצ"ל נעשה וכתב דמ"ש הרב הנז' דר"ח דייק לשון המשנה לא הבין כוונתו זהת"ד:

ואני בעניי אומר דאיברא דגם דרך זה בהשגת הראב"ד לא יבצר מאיזה דוחק. חדא לחדש גירסא בהרמב"ם ז"ל. ותו דרבינו חננאל רבו של הרי"ף ז"ל סבר הכי ובודאי דידע הראב"ד ז"ל מדברי רבינו חננאל ז"ל ואיך כתב זה אינו כלום ואף על גב דהוא פליג הול"ל בלשון אחר. אמנם אנן מה נענה שהפירושים שכתבו ז"ל דחיקי טובא. ולגבי כל הישובים. פירוש זה נאמר בו כי טוב. ומ"ש דקשיא דיוקא אדיוקא יש לדחות דמאחר דלא תני בבריתא ברישא שיש שם כיוצא בהם אין לדייק דנאמר תנא ושייר ושייר נמי א"ה דאהיה. וי"ל לאידך גיסא נימא איפכא דבסיפא לא תני א"ד איידי דרישא נקט שתי חלוקות גם בסיפא נקט שתי חלוקות ונאמר ה"ה א"ד. וגדולה מזו אמרו בברכות פרק אלו דברים גבי נר ה"ה דאפי' מחצה על מחצה ונקט רוב איידי דרישא והגם דהתם איכא למירמא דיוקא אדיוקא:

ומ"ש דמאי דקאמר דר"ח דייק מהמשנה אינו מובן אפשר לומר דקשיא במתני' דקאמר בא"ד בי"ה דאם כוונתו בשם המיוחד הרי אסור להגות השם באותיותיו ותנא לא מיירי בעביד איסורא וכדקשיא להו להתוס'. ומאי דמשני התוס' לא משמע ליה לר"ח ז"ל ותו דהו"ל למנקט י"ה ברישא. ומכח זה סבר ר"ח דהשביעו בא"ד ממש בשני אותיות אלו והויא שבועה דגם שתי אותיות אלו אין נמחקות. והתוס' בע"ז דף י"ח כרבו דא"ד הוא שם כמו יה. וכן השביעו בשם י"ה. וכדי להעירנו בפירוש זה לא נקט י"ה ברישא. זה אפשר לומר בכונתו ועיין בתוספי הרא"ש ז"ל:

וראיתי למור"ם ז"ל בדרכי משה סי' רע"ו דמייתי מירושלמי פ"ק דמגילה דא"ד נמחק ותמה על רבינו חננאל ז"ל איך כתב דא"ד אינו נמחק הפך מ"ש בירושלמי וצ"ע זהת"ד. ולי אני הדל לק"מ דהרי בסוגיין דבבלי הנוסחא בבריתא שלפנינו היא א"ד נמחק כמו ש"ד משדי. ורבינו חננאל גריס א"ד אינו נמחק וזו היתה גירסתו ודברי ר"ח דברי קבלה כמ"ש התוס' בכמה דוכתי א"כ היעלה על לב להקשות על ר"ח מגירסתנו הא ודאי לא כי הוא קבל הגירסא להפך ומעתה מה מקום להקשות עליו מהירושלמי. דגם בירוש' גריס אינו נמחק. ואב"א דנקטינן כבבלי דאינו נמחק:

והרב דינא דחיי בלאוין דף ד' כתב דבהגמ"יי צ"ל א"ד מאדני לא דמי לצב מצבאות וכו' והגירסא שכתב מר"ן בכ"מ בהגמ"יי אינה נכונה דהם כתבו מהתוס' דשבועות ואין זה בתוס' ע"ש ואי מהא לא איריא דכמה וכמה זמני כתבי הרמב"ן והרשב"א והר"ן והריטב"א ושאר גדולים משם התוס' ולא נמצא בתוס' דקמן כי הראשונים הי"ל תוס' שאנץ ותוס' שיש בידינו ממחברים שונים כידוע:

ומה שתמה שם הרב דינא דחיי על הטור שהשמיט דין הנטפל לשם מלפניו ומלאחריו ע"ש אין כאן תימה שהרי כתב הטור סי' רע"ו בכלל השמות שאינם נמחקים אלהיכם אלהיהם וכתב מר"ן ז"ל בבית יוסף דכונתו דכל הנטפל לשם מאחריו אינו נמחק אבל הרגש יש דקיצר:

וראיתי בשו"ת פני אריה חדש סי' מ"ו שכתב דהקשו לו על מה שכתב דאיסור למחוק הנטפל לשם מדרבנן הוא שהרי כתב הרב הלבוש ז"ל סי' רע"ו וז"ל וכל האותיות הנטפלי' עמו מאחאריו וכו' דומיא דאיבוד ע"ז שמצווין לאבד כל הנטפל מאחריו כמ"ש בפירוש בפסוק שלפני זה וכו' וא"כ אסור מדאורייתא ועל זה השיב הרב דעודנו עומד בדעתו כמ"ש הרב מהר"ם מלובלין והרב משאת בנימין שהוא דרבנן והרב הלבוש הוא יחיד נגד רבים ומ"ש דנלמד מקרא אינו מובן והרב רוצה לדמות האותיות הנטפלות כמו משמשים וכו' ודחאו ע"ש באורך. ויש להרגיש עליו חדא דאם כדעת המקשה דהרב הלבוש סבר שהוא דאורייתא. אנה מצא הרב הלבוש ז"ל סברא זו בש"ס או ספרי או בראשונים. אטו הרב הלבוש ז"ל מדנפשיה ידרוש דרשות ויגזור שהוא מדאורייתא. וכבר כתב הרב מהר"י קולון שרש קל"ט דאין לדרוש דרשות מדעתנו. ותו שהרמב"ם ז"ל בפירוש כתב דהמוחק הנטפל לשם מכין אותו מכת מרדות אלמא איסורו מדרבנן וכמו שהוכיח מהר"ם מלובלין ז"ל מדברי הרמב"ם ז"ל ואין זה בסוג יחיד נגד מהר"ם מלובלין והרב משאת בנימן והרב ט"ז רק שהיא סברא תמוה' ונדחה קרינן לה. ואעיקרא דדינא פרכא דהרב הלבוש ז"ל לא כיון שהוא אסור תורה רק דריש אסמכתא דכתיב אבד תאבדון אבד ואח"ך תאבדון דמצוה לשרש אחריה וכמ"ש רש"י ז"ל בפירושו. כל קבל דנא הנטפל לשם מאחריו אין למחוק הפך לשרש אחריה והוא אסמכתא בעלמא וזה פשוט: