כסא רחמים על מסכת סופרים יח:א

למה אמרו שיהיו אומרין בכל חדש וחדש כלומר מה טעם אומרים שיר בכל ר"ח וכן בכל מועד מאחר כי עתה בעוה"ר לא יש קרבן: כדר"ש בן לקיש דבעי רשב"ל מר' יוחנן כצ"ל: נישמעיניה מן הדא בזה ובזה פירוש בעת חרבן בית א'. וכן בעת חרב בית ב': הלויים עומדין על הדוכן. ומוכח דהיו אומרים השיר כדינו וכדמסיק פ"ק דערכין דף י"א ואעפ"י שלא היו נסכים: אמר רשב"ל מזמור כצ"ל. מי קודם דהמזמור על תמיד של שחר ולא אמרו עד זמן הקרבת מוסף: מחוורתא דמילתא שמזמור קודם כצ"ל: ביום הא' לדוד מזמור לה' הארץ וכו' שהוא ראשון למעשה בראשית: גדול ה' שבו נחלקו המים ורקיע ביניהם: אלהים נצב שבו נראית היבשה ומלך במשפט יעמיד ארץ והדין אחד מג' עמודים שעליהם העולם עומד ובו כלולים ב' עמודים אחרים וכתיב תדשא הארץ דש"א ופי' הרב הלבוש דין שלום אמת ר"ת דשא: אל נקמות שנבראו בו שמש וירח וככבים וה' ינקם מעובדיהם: הרנינו שנבראו בע"ח ומשבחים לבורא: ה' מלך שנברא אדם ומכיר במלכותו: ליום שכלו שבת אלף השביעי:

תוספות דבעי ר"ש בן לקיש וכו'. בירושלמי פ"ד דתעניות הלכה ה' הכי אתמר רשב"ל בעא קומי ר' יוחנן מהו לומר שיר בלא נסכים א"ל כשמועיניה מן הדא דתני בזה ובזה תלויים היו עומדין על הדוכן ואומרי' וכו' ר' אבהו אמר אתפלגון ר' יוחנן ור"ש בן לקיש רבי יוחנן אמר אומרים שיר בלא נסכים רשב"ל אמר אין אומרים שיר בלא נסכים התיב ר' יוחנן לרשב"ל והתני בזה ובזה היו הלויים עומדים על דוכנן וכו' אמר רשב"ל מה את שמע מינה א"ל מאחר שאלו נסכים היו זמנו של שיר היה ר' יוחנן אמר שירו של יום רשב"ל אמר שירו של אתמול ע"כ סוגיית הירושלמי. ובהלכה דידן מייתי כסתמא דש"ס ירושלמי דבעא ר"ל קומי רבי יוחנן והשיבו ר"י ולא מייתי מאי דרבי אבהו שונה בלשון מחלוקת וראיתי להרב קרבן העדה ז"ל שנדחק בפירושו ובתוספותיו הגיה הלשון דצ"ל ר"י אמר אומרים שיר בלא קרבן ורשב"ל אמר אין אומרים שיר בלא קרבן וק' עליו שחידש גירסא וצריך למחוק הספרים ולא זכר דבהלכה דידן הנוסח כנוסחת הספרים ומה גם דבש"ס דידן בערכין דף י"א ע"ב סבר דאומרים שיר בלא קרבן וכן בדף י"ב ע"א והגם דשער דחיות ודוחקים לא ננעלו. לא נהירא לדעתי הקצרה. וכבר הרב עצמו בסוף מ"ש בתוספותיו כתב וצ"ע בערכין וכו' ע"ש:

גם הרב שדה יהושע כתב דצריך להגיה הבריתא דל"ג דהיה ביום ד' או דל"ג ברעתם יצמיתם. ואחר זה כתב האי שירה מאי עבידתה וכו' והוא לשון הש"ס בערכין דף י"א ונראה ודאי דיש חיסור לשון קודם מ"ש האי שירה וכו' ואח"כ. וקודם לזה הקשה הרב שדה יהושע ז"ל וז"ל וצ"ע דהאי לאו שירה הוייא ממש וכדאמרו פ"ב דערכין איליא בעלמא הויא וכתבו רש"י והתוס' דלקינה בעלמא אמרו כן ולא לשם שירה והראיה דמוצאי שבת וכו' אלא ודאי לא לשם שירה היו אומרי' וכו' ואם כן מה מייתי ראיה ממה שהיו אומרים שירה לענין עיכוב עכ"ל. ובטרם נבא לדברי הרב ז"ל ניחזי אנן מ"ש התוס' בתעניות דף כ"ט ע"א ד"ה וישב וז"ל ופירש ר"י אע"ג דאין אותו פסוק כלל במזמור מוצאי שבת אירע להם כך שאמרו אותו פסוק ובירוש' מפרש איליא נקט וכו' עכ"ל. ואני הדל כתבתי בעניותי בפתח עינים דשמעתי מקשים דמאי חידש ר"י והם דברי הש"ס בערכין דף י"ב. ועתה אני מוסיף דיש להעיר דהרי רש"י שם בתעניות הביא סוגית ערכין ופירש כדברי ר"י ומה חידש ר"י ותו דהא דאיליא הוא בש"ס דערכין שם וכעת לא מצאתיו בירושלמי. ועתה נבא לדברי הרב שדה יהושע דהוא הזכיר סוגית ערכין דאמרי איליא בעלמא. ותימא דשם בערכין דף י"א אחר דהקשו הא דאיליא וכו' אמרי והא עומדין על דוכנן קתני ומשני כדר"ל דאמר אומרים שירה שלא על הקרבן. וכן אמרו שם בדף י"ב והרי מפורש דהגם דלאו שירה דיומיה ואיליא בעלמא מ"מ מדאמר על דוכנן משמע דלשם שירה הוו על דוכנן ומאי מקשה הרב ז"ל ואיהו ניהו מייתי סוגית ערכין. ורש"י ותוס' בתעניות לא הזכירו שלא לשם שירה:

עוד ראיתי להרב שדה יהושע ז"ל שהביא דברי התוס' בערכין דף י"א שכתבו על מאי דת"ר השיר מעכב הקרבן וכו' קשה דרך השיר בשעת נסוך והנסוך אינו מעכב את הקרבן דאדם מקריב זבחו היום ונסכיו עד ד' ימים ונראה לפרש שיר מעכב את הקרבן היינו נסוך שאם אין שירה אין נסוך עכ"ל התוס' וכתב על דבריהם הרב שדה יהושע וצ"ע בדברי התוס' דמאי קאמרי עכ"ל. ולא ביאר הרב ז"ל מאי קשיא ליה בתוס'. ולכאורה דבריהם מבוארים דנסוך בלא שיר לא אפשר אך שיר בלא נסוך אפשר והיינו דקאמרי שירה בזה ובזה דתני עומדין על דוכנן:

הדרן לדברי הירושלמי דאתאן עליה ונראה דהכי פירושו דקאמר ר' יוחנן דיש להוכיח מבריתא דבזה ובזה דאומרים שיר בלא נסכים והיינו דקאמר מאחר שאלו נסכים היו זמנו של שיר היה כלומר דאלו היו נסכים בו בפרק זמן השיר וראינו דהלוים עומדים על דוכנן לומר שירה אף דלא היו נסכים ר' יוחנן אמר שירו של יום כלומר שידעו הם דהוא שיר יום רביעי ולזה כיונו לומר שיר של יום רביעי שלא אמרוהו ביום רביעי והמה באו להשלים. וריש לקיש אמר שיר של אתמול ולאו דוקא אתמול אלא שיר שעבר כלומר דטעו ובא בפיהם שיר זה ולא זכרו שאינו שיר של היום. א"כ אפשר לומר להפך ר' יוחנן אמר שירו של יום כלומר שהם סברו שזהו שירו וטעו. וז"ל אמר שירו של אתמול שהם ידעו שאינו שירו של יום וזה שירו של אתמול כלומר יום שעבר ובאו להשלים שלא אמרוהו ביומן. זה אפשר לומר בפירוש דברי הירושל' הגם שהלשון דחוק ודו"ק כי קצרתי: