כסא רחמים על מסכת סופרים יג:י

ומיד עומד העם ואומרים וכו' זה היה מנהגם שבימיהם היו עונין כאן דברי שבח ומשו"ה יש הפסק בסדורים בין אמת וצדק ובין נאמן אתה: כל פעל ה' למענהו וא"כ יש לעמוד בשבחו יתברך. ורש"י פירש למענהו בשביל קילוסו א"נ לשון עדות וא"כ שבח הקב"ה צריך בעמידה וכן כתב הרב נחלת יעקב דבעדות כתיב ועמדו שני האנשים עיין בדבריו:

תוספות ובכל מקום שנחלקו שני תנאים וכו' אזלינן בתר מחמיר כ"ש בשבח ותהל' של חי העולמים וכו'. וא"ת והא קי"ל ספיקא דרבנן לקולא וספיקא דאורייתא לחומרא והכא אינו מצוה ולא איסור דאורייתא וי"ל דהכי קאמר אזלינן בתר מחמיר בדבר שהוא מצוה מדאורייתא והכא דהוי שבח ותהלה חשוב יותר ממצוה דאורייתא דהוא שבח לה' יתברך וזהו שאמר כל שכן בשבח ותהלה של חי העולמים וא"ת והא קי"ל ספק ברכות להקל והפירוש האמיתי הוא שלא לברך כמו שהוא הלכה רווחת וי"ל דשאני התם דיש הזכרת ה' ואם אינו חייב באותה ברכה ח"ו נכנס בסוג ברכה שאינה צריכה דיש בו סוג לא תשא ומשו"ה אזלינן להקל שלא לברך: אבל הכא דין הוא שנחמיר לעמוד לתת כבוד לשמו יתברך: