כסא רחמים על מסכת כלה ד:ו

כל המחמם עצמו וכו' שנאמר ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה':

רמז ויהי ער בכור יהודה ס"ת גימט' קדושה רמז דאפי' שהיה קטן היה בו דעת להתנהג בקדושה וחטא ובחטאתו הפך מדת רחמים למדת הדין כי שם הויה מדת רחמים ונהפך למדת הדין וזה רמז רע בעיני ה' ס"ת גימט' אלהים עם הכולל ולכן המיתהו ה'. וזהו מדה כנגד מדה. ומלבד מאי דאמרינן בעלמא דהרשעים מהפכים מדת רחמים למדת הדין. נוסף עוד דהוא נקרא ער ונעשה רע ולכן וימיתהו ה' מדת רחמים נהפכה למדת הדין כשם שהוא עצמו מער נעשה רע:

וכל המקשה עצמו הרי זה עבריין שנאמר וירע בעיני ה' . דכיון דהמוציא ז"ל חייב מיתה כמיתתו של ער זה העוסק בפרק בהמה המקשה הוא עבריין כי כפסע בינו והמות:

ואפי' קטנים מקבלים פני שכינה וכו':

דרש לכאורה אין קשר לזה מה לפנים מה לאחור ואפשר במ"ש רז"ל דאמר הקב"ה לישראל בעת מתן תורה תנו לי ערבים ואמרו בנינו ערבים עלינו והוו בה קמאי דקי"ל דלא יפרע מן הערב תחילה וא"כ מה יועיל הערב היכא דיש ללוה ויכול ליפרע מהלוה. ואני בעניי תירצתי דהחוטא כל מצות שעושה נדדו הלכו לסט"א ומה תקון יש אם ימות החוטא לענין ניצוצי הקדושה אשר בסט"א דהגם דהחוטא ילך לגיהנם וענש יענש עכ"פ אכתי פשו ניצוצי הקדושה אשר היו טמעים בסט"א ונמצא דלענין זה אינו יכול ליפרע מן הערב מקרי. אמנם בנים קטנים נפשות נקיות וטהורות ובמיתתן יתבררו ויעלו לרוב ניצוצי הקדושה כאשר נעשה בפטירת הצדיק כמשז"ל דהצדיק בעת פטירתו עושה בירור גדול יותר מכל אשר עשה בחייו. ומלבד ערבות הקטנים להוציא ני' הקדושה עוד יועיל לתקון נפש אביהם דברא מזכה אבא זהו תורף הדברים בקצר אמיץ. אמור מעתה כמערכה אל הדרוש זריז קדים תנא דבריתא שלנו לומר ואפי' הקטנים מקבלים פני שכינה שנא' זרע יעבדנו יסופר לה' לדור דמזה ידענו דהקטנים שיח ושיג להם לקבל פני שכינה והכתוב קאמר זרע יעבדנו דזרע כי האי עובד אלהים מיקרי ונודע כי עיקר העבודה שהם מתבררים כי' הקדושה. ואחר זה תני בעון ביטול תורה קטנים מתים שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני והיינו משום הערבות שיצאו הקטנים ערבים בעד אביהם והכי אתמר בי מדרשא מדרש חזית על פסוק משכני אחריך נרוצה שאמרו ישראל בנינו ערבים עלינו אמר הקב"ה הא ודאי ערבים טובים וכו' בשעה שהלוה נתבע ואין לו לשלם מי נתפס לא הערב הוי מה שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני עכ"ל. ומאמר הלז הפך מה שפירש הרב הגדול מהר"י רוזאנים ז"ל והוא במשנה למלך פ' כ"ה מה' מלוה דין ג' כמ"ש אני עני במ"א. ומכל מקום יש להבין במאמר הלז היכי קאמר בשעה שהלוה נתבע ואין לו לשלם מי נתפס לא הערב. הרי הכא מה שנפרע להמית הערב ומתים הבנים קטנים על ערבי"ם בתוכה של תורה זה עצמו יכול ליפרע מן הלוה והנפש החוטאת היא תמות ואיך קאמר דהלוה אין לו לשלם:

ולפום מאי דאמרן בא לכל י"שוב דהכא חשיב הלוה כי אין לו לשלם כמדובר כי לא במותו יקח ניצוצות הקדושה אשר פיזר בחלקו של טורף. ואפשר ש"זכה מפי עוללים ויונקים יסדת עז שיצאו ערבים כמשז"ל על פסוק זה. וכי תימא הרי דינא הוא דלא יפרע מן הערב תחילה והרי הלוה לו חפץ ה' להמיתו ימות בעונו. לז"א הלוה אין לו לשלם כי הסט"א טרפה התורה והמצוה ואין תקון במיתת הלוה אבל בעוללים ויונקים אהני למען צורריך סט"א להשבית אויב ומתנקם כי במותם יתבררו ניצוצי הקדושה כמ"ש. איכו השתלי בריתא דידן מראש מקדמי אר"ש תני תנא דהקטנים חשיבי ומקבלים פני שכינה לרמוז אשר דברנו:

תוספות וכל המקשה וכו' בריש פ' כל היד אמרו אמר רב המקשה עצמו לדע יהא בנדוי וכתבו התוס' דאינו מנודה מעצמו אלא חייבים לנדותו. ודע דאם האיסור ידוע כי הכא אין צריך התראה כמ"ש הרב מהר"ש בן הרשב"ץ ז"ל בתשובה סי' תר"י ועמ"ש אני עני בס' הקטן ברכי יוסף ח"מ סי' ל"ד אות י"ד בס"ד:

הרי זה עבריין שנאמר וירע וכו' . הקשה הרב נחלת יעקב היאך מוכח מקרא שנקרא עבריין אבל במס' נדה גרסינן המקשה עצמו לדעת אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה וכו' ע"ש. והרב אגב שטפיה כתב כן דבמס' נדה ריש פ' כל היד לא אמרו על המקשה וכו' אין מכניסין אותו במחיצתו וכו' אלא הכי אתמר התם אמר ר' אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה וכו' ומה שהקשה בבריתא שלנו לק"מ והפירוש פשוט כמ"ש בקוטריס:

ואפי' קטנים מקבלים פני שכינה וכו' . כתב הרב נחלת יעקב וז"ל הא דמייתי האי דרשא הכא בא לישב דלא תקשי היכי יליף מער שחייב מיתה הא ער ואונן קטנים היו וא"כ ע"כ לאו משום חטאן מתו דלאו בני עונשין נינהו משו"ה הביא ראיה דקטנים מקבלים פני שכינה וא"כ מסתברא דיענשו גם כן כשיחטאו ואל דעות ה' וכו' ע"ש. ודבריו קשים דמ"ש דע"כ לאו משום חטאן מתו דקטנים היו הא מקרא מלא כתיב ושחת ארצה וכו' וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו הרי דמת אונן על חטאו וכתיב גם אותו לומר כמיתתו של ער כך מיתתו של אונן כמו שאמרו רז"ל. ולזה יש ליישב קצת. ותו ומה ראיה דקטנים מקבלים פני שכינה להענישם כשחטאו ומה סברא היא זו והלא בתורה כתיב איש למעוטי קטן. ואם ה' חפץ למען צדקו לזכות לקטנים ברב רחמיו לא יחויב להענישם נגד התורה. ואשר חקר על ער ואונן כבר קדמו שרים רבוואתא קמאי. ורבינו יהודה החסיד תירץ דאין הדבר תלוי בשנים אלא בדעת כי יש פחות מי"ג שנים וערום בדעת ועל זה נאמר כל לבבות דורש ה' והביאו בס' דעת זקנים במנחת יהודה פרשת וישב וכזה ראיתי בס' קדמון כי' על החומש: