עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryכסא רחמים על מסכת כלה

כסא רחמים על מסכת כלה ג:ג

Kisse Rahamim on Tractate Kallah 3:3 · כסא רחמים על מסכת כלה · free full Hebrew text

Open in the reader →

המשמש מטתו לאור הנר וכו' . רגע אדבר:

מוסר מעי"ר מי שיש לו לב יתעורר להתקדש מאד ולא ילך אחר יצרו ועל זה הזהירה תורה אחר פרשת עריות קדושים תהיו שיקדש עצמו במותר לו כמ"ש הרמב"ן ז"ל בביאורו על התורה באורך. וענין זה הוא הדעת כמש"ה וידע אדם ויכוין דעתו ומחשבתו לש"ש. ויראה בעיניו מאי דשנינו בבריתא עשרה הם כממזרים. והן בעון מזה באים בנים שאינם מהוגנים ממפרי"צי הפרצ"ה ועתיד הוא ליתן את הדין אם הוא גרם שבניו יהיו חוטאים ובכל חטא שיחטאו הלא א"ב הטומאה נוטל חלק בראש. ואשרי אדם השם ארחותיו וכל מעשיו לש"ם שמי"ם ואמרו הב"א ליטהר מסייעין אות"ו וכתיב בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך. ואפשר לומר:

רמז בפסוק זה ונקדי"ם מה שראיתי בכתב להרב המוסמך מהר"ם גאלנטי ז"ל תלמיד מרן ז"ל בתשובה כ"י בכתב ידו הקדושה ממש שהביא משם הזהר הקדוש בכ"י ת"ל א"ר שמעון לעולם יקיים אדם מצות עונה בזוגתו לש"ש שכל אותן הטפות אף שהיא עקרה וזקנה אינם הולכים לאבוד אלא ה' מצוה למלאך הממונה שישמרם לעת"ל ויהיה לכל א' גוף ויהיו לו בנים רבים וכו' עכ"ל הצריך לעניננו. וז"ש בכל דרכיך ר"ל דרך גבר בכל דייקא בין אם הוא זמן עיבור בין זקנה אל תאמר כל אזהרות רז"ל היינו כשאפשר שתתעבר אבל כשידוע שאינה מתעברת אין צריך קדושה כל כך לז"א בכל דרכיך בין שאפשר להתעבר בין שאינה יכולה להתעבר תורה אחת להם שיהיה מכוין ליחד הדודים למעלה וזה רמז דעה"ו ד"ע ה"ו מלשון וידע אדם ה"ו קבה"ו כי בכל זיווג נולדים בנים לעת"ל והוא יישר ארחתיך יעזרך על דב"ר כבוד שמ"ו. ויש לרמוז והוא גימט' חי צדיק העליון יישר ארחתיך מסילות העולמות אשר עובר השפע לנפשיך על דרך שפירש עיר וקדוש הרב מהרר"א גאלנטי ז"ל על פסוק נחפשה דרכינו הם דרכי חלקי העולמות השייכים לשרשי נשמתו. עוד רמז והוא גימטריא ח"י דבן ח"י שנה לחופה. יי"שר ארחתיך ר"ת יחוד י"ט שבת ר"ח. יחוד רמז ליל טבילה ישר יום טוב שבת ר"ח שבהם יש יחוד למעלה אך ימי חנוכה אין לנו רשות להשתמ"ש בהם כנודע מגורי האר"י זל"הה:

רפואתו ארקין של קוצין פירש נחלת יעקב כרכום הגדל בקוצין שניהם כאחד זה כנגד זה:

תוספות האוכל בשר שור שמן בלפת בלילי י"ד ובלילי ט"ו וישן בלבנה אפי' בתקופת תמוז דמו בראשו זה הוא נסחת בריתא דידן. ובגיטין דף ע' אתמר התם כנסח זה אריב"ל האוכל בשר שור בלפת ולן בלבנה בליל י"ד או ט"ו בתקופת תמוז אחזתו אחילו. והנך רואה ד' שינויים שיש בין נסחא דקמן לנסחת הש"ס חדא דבנסחתנו שנאה בסתם בריתא ובש"ס היא מימרת ריב"ל וזאת שנית דבבריתא דידן קתני בשר שור שמן. ובש"ס קאמר בשר שור בלפת ואל השלשה דבש"ס קאמר בליל י"ד או ט"ו בתקופת תמוז משמע דוקא בתמוז. ובריתא שלנו קתני אפילו בתקופת תמוז משמע בליל י"ד או ט"ו בכל חדש. ואת רב"ע דבבריתא דידן קתני דמו בראשו וריב"ל בש"ס אמר אחזתו אחילו. והרב נחלת יעקב לא העיר אלא בשינוי השלישי דהכא קתני אפי' בתקופת תמוז והא לחוד אפשר לומר דזמן החום הוה ס"ד דהוא טוב לאכילה זו לז"א אפי' בתקופת תמוז לא מהני והש"ס נקט תקופ' תמוז וכ"ש בשאר ימים דליכא חום:

המשמש מטתו לאור הנר . כתבו הגהות מיימוניו' פ"ד די"ט שהתוס' דקדקו משמעתא דביצה דף כ"ב דבלילה אסור לשמש לאור הנר על ידי האפלת הטלית וכו' וכן מצאתי ביסוד של רבינו אברהם אב בית דין עכ"ל. ונראה דט"ס הוא וצ"ל ביסוד של רבינו אברהם בר דוד והוא בס' בעלי הנפש שער הפרישה ששם דקדק נמי מסוגית ביצה לאסור כתוס' (ורבו של מחבר הגמי"י הוא מהר"ם בתוס' יומא דף י"ח ע"ב כתב לשון זה ביסודו של רבי אברהם בר דוד מצאתי בס' בעלי הנפש ע"ש) וראיתי להרשב"ץ ברמזי פסקי נדה שכתב וז"ל ת"ח אם נצרך לזה מאפיל בטליתו ולאור הנר אסור ולא סגי להאפיל בטליתו וצ"ע לתשב"ץ מאי שנא עכ"ל והרב אליהו רבה סי' ר"מ ס"ק י"ח עמ"ש מרן אסור לשמש לאור הנר אעפ"י שהוא מאפיל בטליתו כתב וז"ל משמע אפי' הוא ת"ח וכן פסק בסדר היום והביאו של"ה דלילה גרע מיום ודלא כע"ת דאשתמיטיתיה כל הגדולים הנ"ל עכ"ל. ואני הדל מצאתי בחידושי גאוני קמאי אשר בס' רבינו אפרים ז"ל בפרשת תצא שכתוב וז"ל נגד הנר ת"ח מאפיל בטליתו עכ"ל גם הרב המאירי ז"ל בפסקיו לנדרים סוף כ"ב כתב בפירוש דת"ח העוסק בתורה שרי לאור הנר עיין בדבריו באורך ובודאי דבע' ההיא מאפיל בטליתו והוא פשוט ולא הוצרך להרב לאומרו ומדברי התוס' והראב"ד ז"ל אין ראיה לאסור לת"ח לאור הנר בהאפלת טלית כאשר יראה הרואה:

הוא מלמטה והיא מלמעלה . שמעתי מאחד מגדולי הדור זלה"ה דנשאלה שאלה בבית מותבא רבא בעיר גדולה של חכמיה קושטנדינה יע"א הלכה למעשה בא' שמתוך חולי לא היה יכול אלא הוא מלמטה. ויצאו לחפש"י חפ"ש מחופ"ש עד שמצאו בחידושי נדריה לחד מרבוואת' קמאי כ"י דשרי ע"כ שמעתי. ואני הדל אומר דהדבר מפורש בדברי רבינו ירוחם נתיב כ"ג סוף ח"א דמותר וכן מבואר בדברי ס' החסידים סי' תק"ט שכתב דבליל טבילה לא יתכן הא כשאינו ליל טבילה שרי ואין להאריך: