כסא רחמים על אבות דרבי נתן לו:ג

פירוש דור המדבר וכו' . הר' בנין יהושע הביא מאז"ל שעיכבם ה' מ' שנה כדי שהכנענים יבנו ויטעו מה שהחריבו וקצצו מקודם ובזה שמעתי משם הרב כנה"ג ז"ל פ' תעו במדבר וכו' והטעם כי עיר מושב לא מצאו שאם היו באים תכף כשיצאו ממצרים היה א"י חרבן שהכנענים החריבוה:

משיבין על דבריו וכו' . זה שייך לקמן אחר דברי רבי יוסי הגלילי שמקשין על דבריו מכח דכתיב שם. בנין יהושע וכן בספר רגל ישרה הגיה דלשון זה שייך לקמן ומה שכתוב בראש דוד דף קמ"א ע"א שם שם ט"ס וכצ"ל פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע על דור המדבר ואמרו עוד משיבין על דבריו רשעים נאמר בהם כצ"ל ועיין שם מה שפירשתי בזה בעניותי פ' ויתא ראשי עם ע"ש ועיין שם דף קי"ז ע"ג דרך רבני עה"ק ירושלם תו' על פ' במדבר הזה יתמו וכו' ע"ש:

הדרן למאי דאתאן עלה דתנה הש"ס שם בשבת דף צ"ו א"ר יהודה בן בתירא לר"ע בין כך ובין כך עתיד אתה ליתן את הדין וכו' ופריך אלא הא גמר ג"ש ומשני ג"ש לא גמור וכתבו התוס' וז"ל ג"ש לא גמיר וא"ת לגמר מר' עקיבא שהוא קבלה מרבו ואומר ר"ת שהיא בקבלה מנין ג"ש שבכל התורה וזו היתה יתירה על החשבון לפיכך לא קבלה עכ"ל והביאם מרן ז"ל בספר כללי הגמרא דף קי"ב ע"ב ומהש"ס דפריך אלא הא גמר ג"ש ומדברי התוספות מוכח דהג"ש שאמרו בהגדה ג"ש גמורה היא. ומ"מ עדיין אפשר דבמדרשי' אמרו בלשון ג"ש והוא גלוי מילתא ודרך אסמכתא. אבל בהגדה שהיא בבריתא בתלמוד מוכח מדברי הש"ס והתוספות שהיא ג"ש גמורה:

איברא דיש לדקדק על דברי ר"ת דמאחר דר' עקיבא גמר ג"ש מרביה אם ריב"ב בא לחשבון לג"ש ודא השתכחת יתיר מאי אית ליה עם רבי עקיבא והא לדידיה דגמיר ג"ש מרביה ג"ש כמאן דכתיבא דמיא ומאי עתיד ליתן את הדין דקאמר והתורה כסתו האיכא ג"ש לר' עקיבא. ואפשר לומר דריב"ב רצה לדעת אם ר' עקיבא ידע דג"ש זו מוסכמת או אם יש חולק בה ובא לז המשום שהוא קבל דבר שבמנין כמה ג"ש יש בתורה וזאת יותרת היא. ואם יאמר ר' עקיבא מוסכמת ילמוד ממנו ויחסר אחד ממנינו. ואם אינה מוסכמת יעמוד בשלו ולזה בחכמה יסד אר"ש לאמר לו עתיד ליתן את הדין וכו' ואם הוא ידע דג"ש דגמיר מוסכמת ואין חולק עליה. הוא יתמה עליו. מה הלשון אומרת עתיד ליתן וכו' התורה כיסתו וכו' והרי ג"ש כמאן דכתיבה דמיא. ואם ישתוק מורה דהגם דהוא יסבור לג"ש דקבלה מרביה מ"מ ידע כי יש חולק בדבר. וזה כונת הש"ס שתירץ ג"ש לא גמיר ריב"ב כלומר ולגלות אם היא ג"ש מוסכמת א"ל לר' עקיבא כך. אי נמי יש לומר בפשיטות דריב"ב קבל מנין הג"ש שבתורה וזו יתירה וריב"ב הי"ל כמה תנאים חביריו דגם הם קבלו מרבם מנין ג"ש שבתורה וזו יתירה וא"כ יש מחלקת בין התנאים וסבר ריב"ב דלא אמרינן ג"ש כמאן דכתיבא דמיא אלא בג"ש מוסכמת לכ"ע אבל בזו דאיכא פלוגתא חזר הדבר בסוג התורה כיסתו ובדברים אלו גלה דעתו שהוא ורבותיו וחביריו לית להו ג"ש זו ור' עקיבא הי"ל לחוש למאן דפליג ולא לגלות ע"ד ספיקא דאוריתא לחומרא. וריב"ב דייק ולא אמר דנענש רק דעתיד ליתן הדין דהמקטרג בעילה כל דהו יקטרג ויעמוד בדין אבל ודאי שיצא זכאי כי יטעון טעו"ן בענינו. ור' עקיבא כי שיח וכי שיג לו הוה מצי להשיבו כי מאריה אסכים על ידיה בין על זה בין על מאי דדריש באהרן ולפי רוב הענוה שתק ולא השיב לו:

והרב מהר"י פינטו ז"ל תריץ לסוגיא דשמעתא דמאי דקאמר ג"ש לא גמיר ר"ל ר' עקיבא ולא אמרה אלא דרך דרשא ואסמכתא ולאו דקבל מרבו ג"ש זו ובא האות שלא אמר נאמר כאן ונאמר להלן וכו' ע"ש. ויש להשיב על דברי הרב ז"ל דלשון ג"ש לא גמיר לא אתי שפיר והו"ל לשנויי למאי דהקשה אלא הא גמר ג"ש. לאו ג"ש היא אלא דרשה בעלמא. גם מאי דכייל דכשהוא ג"ש אומר בלשון נאמר כאן ונאמר להלן ואם לאו אינו ג"ש לא שמיע לי ודוק ועיין מאי דכתיבנא בעניותין בס' פתח עינים שם בשבת בס"ד: