כסא רחמים על אבות דרבי נתן לה:ה

מעולם לא ראו קורות ביתי שער ראשי . ובירושלמי דרש כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה שאם האשה צנועה ראויה לצאת ממנו כה"ג הלבוש משבצות זהב. רש"י ז"ל:

דרש . אפשר ליתן טעם במ"ש בזהר הקדוש כי השער רומז לדין ושער"א דגופא לא ניתן להגלות כלל והחמיר מאד בזה כמו שתראה ח"ג סוף דף קכ"ה וריש דף קכ"ו ע"ש באריכות. וזאת האשה היתה מחמרת על עצמה דקורות ביתה לא ראו שערה ואמרה האשה מעולם לא ראו והוא צניעות תדיריי ומעולם לא ראו וכו' הוא דבר גדול א"כ היא היתה מכוונת להסתיר הדין תמיד אפילו מקורות הבית ומדה כנגד מדה זכתה שיצאו ממנה כהנים גדולים שכל כהן הוא בחסד בסוד אתה כהן לעולם וכ"ש הכהן הגדול מאחיו גבר חסדו כן יתן לידידו ויסך אלוה בעדו וזאת האשה שהסתירה הדין ממנה יצא הכהן הגדול במדת הגדולה והחסד ולפי רוב זהירותה וכונתה זכתה לז' בנים וכלם שמשו בכהונה גדולה כמ"ש ביומא דף מ"ז ושם נאמר דכשאמרה לחכמים שלא ראו קורות ביתי קלעי שערי השיבו חכמים הרבה נשים עשו כן ולא הועילו. אמנם אפשר דזאת האשה עשתה כן בכונה שלימה מאד ולזה זכתה והיינו דקאמרי לה רבנן הרבה נשים עשו כן דלענין מעשה כמוך כמוהן וזהו עשו כן. ברם כונתך לשם שמים להסתיר הדין ולהגביר הרחמים דוקא בלי שום פניה וכונה גופנית היא העולה ואת עלית. וכשם שכיונת להגביר הרחמים תדיר יצא ממך כה"ג להרבות הרחמים ויכפר על ישראל:

ובזה פירשו רבני אשכנז ז"ל מאמר רז"ל בסנהדרין דף ק"ט דאשתו של און בן פלת הצילתו לבעלה ואמרו שם אשקיתיה חמרא וארויתיה יתבא על בבא וסתרא למזייה כל דחזיא הדר וכו' כי בחכמה עשתה זאת כי כלם היו רוצים להיות כהנים גדולים. ולהציל לבעלה מה עשתה גדולה עבירה לשמה דגילתא קליעות שערה בפרסום גדול על הפתח בפני רבים כלומר אם כל עצמיכם להיות כהנים גדולים נטולה אני להיות לי בן כה"ג דכשם דהזהירה שלא לגלות שערה אפילו לקורות ביתה יצאו ממנה כה"ג כן אני האשה הנצבת ועמדו שערותיה אלו הן הגולי"ן פתח השע"ר ודאי אינה זוכה לבן כה"ג וגם גלוי שער מזיק לבעלה כמ"ש בזהר שם וא"כ בעלי אינו ראוי לכהונה ועי"ז חליף שעתא וניצול:

ומתעכל במיעיהם כדרך שהמזון מתעכל . שלא הי"ל צער כדרך שותה סם לרפואה וכיוצא:

מעולם לא נפגע אדם בירושלים ולא נזוק אדם ולא נכשל במקדש לעולם. כתב הרב בנין יהושע מעולם לא נפגע אדם ל"ג ליה וכו' ולא נכשל במה שאין ראוי במקדש כדינו וכו' אבל המפרש כתב דמעלה יתירה היתה במקדש אף כשהוא חרב במקומו לא נזוק שום אדם במקום המקדש עכ"ל. ונשתקע הדבר ולא נאמר כי ח"ו ליכנס לשם אפי' בחרבונה כי כלם טמאי מתים ושאר טומאות והנכנס לשם אפי' בזה"ז בחרבן חייב כרת וכו' עכ"ל. ועמו הסליחה דבימי התנאים ואמוראים היה להם אפר פרה והיו נטהרין מטומאת מת כמ"ש פ"ק דנדה דף ו' חבריא מדכן בגלילא וכמ"ש הרב משנה למלך פ"ג מה' אבל והביא שכן כתבו רש"י ורבינו שמשון והרא"ש ע"ש וא"כ רבותא אשמועינן לתנאי' ולאמוראים שהיו יכולי' ליכנס וי שלקיים דברי המפרש ז"ל:

לא הפילה אשה מריח בשר קדש מעולם . כתב הרב בנין יהושע ז"ל רש"י לא הפילה מתאות בשר קדש א"נ מאברי מערכה שאלו הריחה ובאת לטעום אין שומעין לה להאכילה בשר קדש וכתב המפרש ותימה מ"ש מיה"כ דאיסור כרת ותנן פ' יה"כ עוברה שהריחה מאכילין אותה עכ"ל ובגמרא איתא שם בפירוש שמאכילין אותה בשר קדש ול"נ לקיים דברי רש"י כי זה לשון רש"י ז"ל הביאו בעץ חיים שאם היתה מריחה אין נותנין לה ואעפ"כ לא הפילה עכ"ל ונחסר רק וא"ו וצ"ל ואין נותנין לה וכונת רש"י שאם היתה מריחה ויזדמן שלא היו נותנין לה מפני טרדה או שהיתה האשה בושה לתבוע אפ"ה היה הנס שלא הפילה מהריח אבל אם תבעה מודה רש"י כדין המשנה והבריתא עכ"ל. והנה על המפרש קשה אמאי לא הקשה על רש"י דהדין איפכא שמאכילין אותה בשר קדש כמבואר בגמרא וזו קושיא חזקה טפי מקושיתו. ומ"ש הרב בנין יהושע מלבד שעשה הגהה. כמדומה לי שלשון רש"י הוא כמו שהביא הרב תי"ט ושם אין מקום לפירושו (ועתה אין פירש"י שהובא במד"ש ועץ חיים בידי) ותו יש להעיר עליו דהוא שבא לידי מדה זו ופתח דברי המפרש הם מאי שנא מיום הכפורים אמאי לא נתקשה מ"ש דביה"כ לוחשין ובבשר קדש אין לוחשין:

והנה הרב הגדול מהר"ם ן' חביב ז"ל בשיטתו הנקרא תוספות יום הכפורים עמד על דברי רש"י ז"ל שהוא הפך הש"ס ותירץ דבאברים שעל גבי המערכה הכהנים סמכי אניסא ובגמרא דיומא איירי בבשר קדש חלק הכהנים מחטאת ואשם ואפי' לרבא דסבר בפסחים דף ס"ד דלא סמכינן הכא מודה זהו תורף דבריו ע"ש באורך. ולהערה האחרת אמאי אין לוחשים לה בבשר קדש כתבתי בספרי זוטא ברכי יוסף א"ח סי' תרי"ז ועמ"ש בקונטריס יוסף תהלות מזמור נ"ח ע"ש: