כסא רחמים על אבות דרבי נתן ל:ב

דרש . כל העובר עבירה בספק מעה"כ כאלו עשאה בודאי כיצד אדם חוטא וכו'. ידוע כי הרמב"ם סובר דספיקא דאורייתא לחומרא הוא מדבריהם דכל ספיקא רחמנא שריא אבל הרשב"א סובר דספיקא דאורייתא לחומרא הוא מדאורייתא שהתורה עצמה החמירה לעשות ספק כודאי ולדעת הרשב"א א"ש ענין אשם תלוי שהצריך הכתוב קרבן. ולדעת הרשב"א אפשר להסמיך זה בברייתא דידן וז"ש העובר עבירה בספק מעה"כ כאלו עשאה בודאי מעלה עליו הכתוב דייקא דמדאורייתא ס' כודאי הא כיצד אדם חוטא וכו' כלומר מענין אשם תלוי משם תדע דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא. ולדעת הרמב"ם בקטנותי יישבתי זה בקושיא אחרת דמקשים על הר"מ דאמאי פסק בענין אשם תלוי כמ"ד דבעינן איתחזק איסורא ולפי שמעתא דבכורות לא הו"ל למפסק הכי ואני הדל אמרתי דהרמב"ם לפי דעתו דסבר דספיקא דאורייתא לחומרא מדבריהם דכך הכריע מסוגיות הש"ס לפ"ז מוכרח לומר דאשם תלוי איתחזק איסורא ולא הוי כשאר ספק ואח"ז מצאתיו באיזה ספר. וכתב מור"ם ז"ל בהגהה א"ח סי' תר"ג בשם רבינו יונה ז"ל ספק עבירה צריך יותר תשובה מודאי עבירה כי כשעשה עבירה ודאי נכנע ומתחרט ולא כן כשהוא ספק ולכן קרבן אשם תלוי ביוקר יותר מחטאת:

העושה עבירה בשוגג וכו' ק"ו למדת הטוב המרובה . שאם עשה מצוה בשוגג ובלי דעת הנה שכרו אתו ובצדקה אמרו בספרי שאם נפל לו סלע ומצאה עני בא בשכרו: