כסא רחמים על אבות דרבי נתן כז:ד

וכבוד חבירך כמורא רבך . כתב הרב אהבת חסד בגליון וז"ל ע"פ דעת הפוס' הביאו בשו"ת דרכי נועם דכבוד יכול למחול משא"כ במורא וכו' ע"ש ושו"ת דרכי נועם אין עמדי אך כן כתב בס' אמרי נועם ונדחו דבריו כמ"ש אני הדל בברכי יוסף י"ד סי' ר"ם אות י"ג ועיין בשיורי ברכה שם ואכמ"ל:

אדני משה כלאם אפשר דנתקיים בצד מה דבאו בגלגול תרי אלמי דיתבי קמיה רבי פ"ק דחגיגה כמ"ש הרמ"ע ז"ל ותיבת כלאם היא כאלם:

מפני שבראשונה היו אומרים דגן ביהודה וכו' . זה הלשון קשה מאד והרב בנין יהושע כתב דזה מנבואת אלדד ומידד. והרב אהבת חסד משכן עצמו לפרש ע"פ הקדמות שרומז להשגות נבואה וכיוצא. ובאמת לא ריוו צמאונינו. ומפני חמר הנושא עלה על לבי לומר כי מצינו דגם בדומם וצומח הקפידה תורה שלא לבזותם ולנהוג בהם כבוד כמ"ש במכילתא ס"פ יתרו אשר לא תגלה ערותך עליו דהקפיד הכתוב על בזיון אבנים ומהר"י ן' מיגאש ז"ל כתב שהרי"ף ז"ל נהנה ממרחץ אחד ונמכר ולא רצה לדון בו לפי שנהנה ממנו כמ"ש בשיטה מקובצת קמא על דף צ"ב ע"ש באורך ואמרו בתנחומא פ' בהר דמי שאינו אוכל מהתורמוס שבשלחן עליו נאמר אל תגזול דל ואמרו רז"ל דאסור לנהוג בזיון באוכלים והשתא דקאמר בריתא שלנו דיהי כבוד תלמידו חביב וכו' רמז שאפי' בדומם וצומח צריך לנהוג כבוד ומפני שאמרו דגן ביהודה ותבן בגליל וכו' וזלזלו בדגן שבגליל להחשיבו כתבן ואשר בעבר הירדן הלא הוא כמו"ץ לכך לקו וחזרו לו' אין דגן וכו'. א"נ כונתם על דרך הלצה כמ"ש בעירובין דף נ"ה בני יהודה דדייקי בלישנא נתקיימה תורתן בידם בני גליל דלא דייקי בלישנא לא נתקימה תורתן בידן וע"ז היו או' דגן ביהודה פי' תורתן שלימה ותבן בגליל דלא דייקי. ועבר הירדן אין בה קדושת א"י כמ"ש במדבר רבה פ"ז ולכך אמרו מוץ ותבן על לימודם דאין אוירה מחכים ולפי שזלזלו בהם הפך מאזהרת כבוד תלמיד וחבר לקו וחזרו לומר דנתדלדלה התורה בכל אין דגן ביהודה וכו' ותרד פלאים ודוק:

תוספות: ומנין שכבוד חבירו יהא חביב עליו כרבו שנאמר ויאמר אהרן אל משה בי אדוני והלא אחיו הקטון ממנו היה אלא עשאו רבו. מקשים דמאי ראיה מייתי מדקאמר אהרן בי אדוני. שאני התם דאהרן ומרים סברו דנבואת משה היא שוה כנבואתם כמו שאמרו הלא גם בנו דבר. וה' הוכיחם דנבואת משה גדולה מהן ואין יחס ביניהם לבינו. ובו בפרק דנתבייש אהרן על שהשוה עצמו לו לכך אמר בי אדוני. ומה יוכיח הוכח מהכא לעלמא לחבר פשוט דעלמא דיכבדני כרבו ובפתח עינים הבאתי הקושיא ולא תרצתי:

והן עתה נראה לתרץ דיסוד הענין אשר אהרן ומרים יחדיו ירנ"נו מרננין אחריו על שפירש מאשתו זה נודע. אך מ"ש הלא גם בנו ומה שהוכיחם ה' והודיעם כי מעלת משה רבינו ע"ה ונבואתו תרב גדולתו ועשה את עולת"ו לעילא מכל זה דבר נעלה כי הקב"ה קרא לאהרן ומרים והפרידם ממשה רבינו ע"ה ודיבר להם ביחוד שלא בפני משה כמבואר כתוב. וא"כ לא אפשר לומר דמ"ש לו בי אדוני היינו עתה כי מעלתו גבוהה דאהרן לא היה מגלה מה שסתם הקב"ה ומוכרח דמ"ש בי אדוני בא ללמד דצריך לכבד לחבירו פשוט כרחו. ואם נפשך לומר לעולם אין ללמוד מהכא לעלמא. ואהרן דן בדעתו הרחבה דגם מש המחנך עליונו המופלא ידע מה שדיברו הלא גם בפר ומה שהודיעם ה' אלא דמשום דרך ארץ דיבר ה' להם לבד. אם כן יפה אומר לו בי אדוני. ואם נאמר דזה דנוגע אליו לא ידע לא מה שאמרו ולא מה שהודיעם סוף סוף רצה לומר בי אדוני להורות דגם הוא ידע כי הוא גדול בנבואה יותר ממנו ולא שייך לומר דמגלה מה שחתם הקב"ה דבאמירת בי אדוני לבד לא נפתח הסתום ולא נתגלה מאי דסתים הקב"ה. גם אני אשיב דמאחר דיש פנים לכאן ולכאן על מי סמך הכתוב דנעשה כל פלפול זה ולא נלמוד לעלמא. ומדהתור' כתבה דאהרן אמר בי אדוני פשוט וסתום ויש מקום לומר דיכבד לחבירו כרבו. ודאי כן הוא אמת זה על מי סמך דלא נאמר כך. וילפינן שפיר לעלמא. וכיוצא בזה היה אומר הרב המופלא ח"ק כמהר"ח ן' עטר ז"ל בכמה סוגיות ובסגנון זה היה מתרץ כמה קושיות. ואחר זמן נזכרתי דענין זה יסודתו בהררי קדש ושרשו פתוח אלי מים ים התלמוד דהכי דריש כמה דרשות מתיבה א' דהי מנייהו מפקת כמבואר בריש ערכין ושם דף ט"ו ובשאר דוכתי דהי מנייהו מפקת ודוק היטב: