כסא רחמים על אבות דרבי נתן כג:א

בן זומא אומר איזו חכם וכו' איזהו עלוב וכו' . סמך איזהו עלוב לחלוקת איזהו חכם ללמד יצא דהחכמה תלויה בענוה כי לא תורה אלא בעבור הענוה כמ"ש בתחומא ומשו"ה נתנה על הר סיני נמוך מכל ההרים ועל משה רבינו ע"ה עניו מכל וכביכול אדון הכל ירד על הר סיני:

איזהו עשיר שבעשירים זה השמח בחלקו . יש לדקדק דהול"ל עשיר שבעשירים זה השמח במה שיש לו. וגם להבין מ"ש עשיר שבעשירים ואפשר דהכונה דלא סגי דשמח במה שיש לו אלא שנראה בעיניו דזה שיש לו הוא חלקו וכבר זכה בחלקו ועליו אין להוסיף והוא שמח בו. ולז"א עשיר שבעשירים דעשיר לבד מיקרי מה שמסתפק בהכרחי. ונוסף עוד ששמח ונרא' בעיניו כי זהו חלקו. ואפשר לומר איזהו עשיר השמח בחלקו:

דרש . במה שסופר על מלך אחד שאמר למשנהו אמור נא לי כמה סך מעות מקרקעי ומטלטלי יש לך ויאמר אליו אדוני המלך יש לי שלשים אלף כפולות ויחר אף המלך כי הי"ל עושר ונכסים מאד מאד והמשנה תכף אמר לו אל יחר אפך בעבדך כי אדוני שאל מה יש לי ועל זה השבתי אמת כי כתוב אפנקסי כי שלשים אלף כפולות נתתי לצדקה ואלו הם שלי אבל מרבית העושר שיש ברשותי לא ידעתי למי הוא. ואתיא כמו שאמר ?עונבז פ"ק דבתרא וז"ש איזהו עשיר שבעשירים כי עשירים יש אבל לא ירד אחריהם כבודם והניחו יתרם ליורשיהם ונמצא דלפי האמת הם עניים ואיזהו עשיר שיקרא עשיר שבעשירים והשיב השמח בחלקו שהוא ודאי שלו שהרבה צדקה וגמ"ח והוא שלו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל ממנו לעולם הבא אשריך וטוב לך:

מוסר מי שאין עיניו טרוטות וחננו ה' עושר יבקש רחמים שה' ברחמיו יסיר מסוה העורון על פניו ויסתכל יפה כי אחר מותו הוא עני ביותר והוא שהשתדל מאד בעה"ז להיות עשיר איך לא ירבה בצדקה לפי עושרו כי כל הנעשה דמי"ם בצדקה וגמילות חסדים ולהחזיק ביד לומדי התורה ולסייע שיהיה ישוב בא"י זהו העושר האמיתי שאינו שולט שום בריה בו והוא עושר שמור לבעליו לג"ע וזהו קרן קיימת לעוה"ב ואין עבירה מכבה צדקה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל. היש פתיות ושטות מלגיו יותר מזה להניח כל עושרו בעה"ז ולהיות עני מאוס לעה"ב ובודאי כי טוב להניח עושר לבניו וכבר אמרו רז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. אבל לא יעלה על הדעת שבניו יהיו עשירים והוא עני מדולדל לעה"ב וכמה יצטער מאד אחרי מותו על אשר לא עשה צדקה כראוי. ועוד שאם רוצה שבניו יהיו עשירים צריך שירבה בצדקה ואם לאו יאבד כל העושר כמ"ש בבתו של נקדימון שהיתה מלקטת שעורים וא"ל ריב"ז ממון של אביך היכן הוא וא"ל לא כדין מתלין מלח ממון חסר ויספיק זה למי שיש לו לב. ה' ברחמיו יצילנו מיצה"ר ויזכנו לשוב בתשובה שלימה לעשות רצונו כרצונו כיר"א:

איזהו גבור שבגבורים זה הכובש את יצרו . אפשר במה ששמענו מפי סופרי"ם ומפי ספרים כי חיל אחד ושרי הצבא נצחו מלחמה גדולה וחזקה להפליא ובאו העיר בשמחה רבה עמד זקן אחד ויאמר להם יהי רצון דכשם שנצחתם המלחמה הקטנה כה תנצחו המלחמה הגדולה ויאמרו לו שרי הצבא היש מלחמה גדולה מזו אשר נצחנו יתקטן עוד זאת בעיניך והשיב הזקן המלחמה הגדולה היא מלחמת האדם עם היצר הרע וכל לגבי דידה קטנה מיקריא והנה הגבורים הם הנוצחים מלחמות אויביהם בני אדם כמותם וזה גבור שבגבורים ונחשב גבור יותר מהם והוא הכובש את יצרו שהוא נצח המלחמה הגדולה:

א"נ שמלחמת היצר יש מדרגות כי הגבורים נוצחים היצר לבלתי שמוע לו. וזה גבור שבגבורים שהוא כובש את יצרו לא מיבעיא שאינו שומע בקולו אלא כובשו לעבד לעשותו טוב ולזה נקרא גבור שבגבורים:

וקאמר יצרו סתם דיצר הרע נקרא יצר סתם לפי ששלט בגוף תיכף הוא לבדו עד י"ג שנה וכן כתיב יצר לב האדם רע מנעוריו ועוד שהחומר וד' יסודות ארציים מסייעין אותו:

רמז . כובש את יצרו גימטריא אש"ה שעשאו כמו אשה הכפופה תחת בעלה. א"נ יצרו גי' האיש כי על ידי התורה שהיא אש כדכתיב אש דת למו כובשו ומתקנו. א"נ יש לרמוז דהכובש יצרו חשוב לפניו כקרבנות עד"ש אריב"ל כל הזובח יצרו כאלו כבדו וכו' ובא הרמז כי יצרו גימט' אשה כלומר שאם זכה וכבשו הוא אשה ריח ניחח:

פירוש . וי"א מלאכי השרת שהמלאך נקר' עומד והצדיקים נקראים הולכים שתמיד הם מרויחים ובזה פירש הגאון מהר"ר יחזקאל סג"ל לנדא ז"ל משז"ל כל מי שמניח בן כמותו לא נאמרה בו מיתה לפי שמדריך את בנו בתורה ובמצות ואחר שמת כל לימוד ומצוה שעושה בנו יש לו חלק ונמצא שהוא מרויח אף במותו ונקרא מהלך ולא מת וזש"ה ונתתי לך מהלכים בין העומדים שהם המלאכים כמש"ה שרפים עומדים זהת"ד בקצר אמיץ. ובזה אפשר לי ההדיוט לרמוז פ' מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו פי' מתהלך בתומו אף שתם ונשלם שמת הצדיק נקרא מתהלך שבכל תורה ומצות שעושים יש לו חלק ונקרא מתהלך א"כ אשרי בניו אחריו דכשהוא מתהלך בא האות שהם צדיקים ואשריהם:

וי"א למי שעושה שונא אוהבו . פירוש זהו גבור הכובש יצרו. ומפרש דזהו גבורה שהשתדל שיהיה השונא שהוא היצה"ר אוהבו שעשה היצה"ר טוב:

תוספות: בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם . וא"ת לדעת הרמב"ם כפי סברת הרב ש"ך ז"ל דאסור ללמוד מרב שאינו הגון ולא מפליג בין גדול לקטן א"כ היכי קאמר הלמד מכל אדם והא אסור ללמוד מרב שאינו הגון. י"ל דאם אינו הגון ומה גם הת"ח שגגות נעשות להם כזדונות כמ"ש פ"ב דמציעא והנה צור"ף עון חילול ה' החמור מאד א"כ אינו בכלל אדם כמ"ש פ"ק דחולין. וכבר כתבתי במ"א על דברי הרב ש"ך דאשכחן דהרמב"ם סמך על זה דר"מ דגדול שרי ועבד עובדא בנפשיה ובספר המורה כתב בראשו ולבך תשית לדעתי דהוי קרא דדריש ר' מאיר אמנם לא כתב בחיבו' דגדול שרי כי כל אחד יחשוב שהוא גדול וכיוצא כתב חד מרבוואתא קמאי בטעם הרמב"ם שהשמיט מ"ש דגדול שרי לקרות לאור הנר בשבת זה ת"ד בקצור: