כסא רחמים על אבות דרבי נתן כב:א

כל שמעשיו מרובין מחכמתו וכו' שנאמר נעשה ונשמע:

סוד . הנה קיום המצות הם בנפש והיינו דכתיב נפש כי תחטא ואשמה הנפש ההיא ונכרתה הנפש. אשר חטא על הנפש וכיוצא. והכל לתקן העשיה בחינת נפש. והתלמו' ברוח והוא בעולם היצירה ששם בחינת הרוח:

וכמו שביאר כל זה רבינו האר"י זצ"ל והוא מפורש ורמוז בזהר חדש אם כן בתחילה צריך לתקן העשי' על ידי מעשה המצו'. ואח"ך לתקן היצירה בלימוד. וז"ש לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה כי המעשה הוא בעשיה ומתקן הנפש. ואיך יתקן הרוח ביצירה ועדיין לא תקן בעשיה. וז"ש כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת כי על ידי רוב מעשיו תקן העשיה. ועלה האיש ההוא מהעשיה ליצירה. שכבר תקן נפשו ומתקן הרוח והיצירה. והעשיה צריכה תקון יותר ולפיכך צריך מעשים מרובים. ואחר זה שתקן העשיה הנה מה טוב הלימוד ולכן חכמתו מתקיימת שהיא ביצירה וכבר העשיה מתוקנת מה ששייך לבחינת נפשו. והיינו דאמור ישראל נעשה ונשמע נעשה ונתקן העשיה. ונשמע לתקן הרוח. ומייתי ראיה שפיר תנא דבריתא דאמר כל שמעשיו מרובים שנאמר נעשה ונשמע שזה כיונו ישראל כדאמרן:

פירוש . חכם וירא חטא וכו' אומן וכלי אומנותו בידו. פי' דהיראה מונעו מלחטוא ומתוך יראה יבא ללמוד וזהו אומן וכלי אומנותו בידו שע"י הכלים יכול לעשות האומנות ללמוד וחכמתו היא מתקיימת. ואם אין לו יראה מתגבר היצה"ר עליו ואינו מניחו ללמוד ואין חכמתו מתקיימת והיינו דכתיב ראשית חכמה יראת ה'. והיינו דקאמרי חביריו לאיוב אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל ואמרו פ"ק דבתרא דבקש איוב לפטור כל העולם כלו מן הדין דאנוסים ביצה"ר והשיבו לו חביריו אף אתה וכו' ברא יצה"ר ברא לו תורה תבלין. ויש להעיר דעדיין יש מקום פטו"ר דאיברא דהתורה מבטלת יצה"ר אמנם היצה"ר אינו מניחו ללמוד וא"כ הוא אנוס דהיצה"ר אין לו ביטול. ותו הנשים דפטורות מת"ת א"כ הם פטורות מן הדין. ויראה דכבר הש"ס רמז התירוץ לזה בהביאו מ"ש אף אתה תפר יראה פירוש דאם הי"ל יראת ה' אינו חוטא ולומד ואז התורה מבטלת יצה"ר והן נסתר גם טענת שהיצה"ר אינו מניחו ללמוד וגם הנשים ביראת ה' אינם חוטאות ומשו"ה חיבות בדין וז"ש אשה יראת ה' היא תתהלל וכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו:

תוספות: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו' שנא' ראשית חכמה יראת ה'. וא"ת אמאי לא נקט כלישנא דקרא דמייתי והול"ל כל שיראת חטא קודמת לחכמה חכמה מתקיימת. ותירץ הרב הגדול מהר"י זאבי ז"ל דהכא מיירי להוציא לאור חלקו שקבל מה"ס ולז"א קודמת לחכמתו דייקא וכבר בדרושי' הארכתי אני עני בזה:

אדם שאין בו מעשים ולמד תורה למה הוא דומה לאילן וכו' ועוקרתו וכו'. וא"ת לרב יוסף דאמר פ' היה נוטל תורה בין בעדנא דעסיק בה בין בעדנא דלא עסיק בה אגוני מגנא ואצולי מצלא זה שלמד תורה הגם דאין בו מעשים אמאי תורה שבו לא הגין עליו ולא ידמה לאילן שעוקרתו הרוח. וי"ל דבילקוט כ"י על פ' המועדים ע"ד פסיקתא רבתי קאמר כסברת רב יוסף בלשון שנו רבותינו ומסיים ודואג ואחיתופל לא עסקי לשמה. וא"כ הכא מיירי באדם שלומד על מנת שלא לקיים וז"ש אדם שאין בו מעשים וזה ודאי תורה שלא לשמה הוא לומד וסופו ליאבד והרוח בא ועוקרתו והכי אמרינן ביבמות דף ק"ט האומר אין לו אלא תורה אפי' תורה אין לו:

והא דאמרינן כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת ואם חכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת לכאורה יקשה דהרי אמרו מי שתורתו אומנותו הוא פטור אפילו מתפלה וי"ל דכבר אמרו בירושלמי והביאוהו התוספות פ"ק דמ"ק דלמצות זמניות כשופר וסוכה וכיוצא היו מפסיקין ר' שמעון בן יוחאי וחביריו הגם שהיה תורתם אומנותם. ואכתי ק' דחכמתם מרובה ממעשיהם י"ל דלהכי נקט חכמתו מרובה ממעשיו ולא נקט לימודו מרובה ממעשיו לרמוז דתורתו אומנותו שאני ולא מיירי בהא. וטעמא דתורתו אומנותו הוא תורה לשמה במדרגה עליונה והוי כמקריב כל הקרבנות וכמקיים המצות כשלומד דינים שלהם ובפרט אם לומד ברזי התורה שבונה עולמות בכונותיו ויחודיו ומברר ניצוצי הקדושה מאד מאד ולומד כל סיום בתפילין וקם בחצות ליחד הדודי' ומתפלל על כל ישראל בכלל ופרט ואם כן פודה ומעשים כחדא שריין ודין הניין: