כסא רחמים על אבות דרבי נתן כ:א

מבטלין ממנו הרהורי חרב הרהורי רעב וכו' . דכתיב הקול קול יעקב והידים ידי עשו ואמרו רז"ל בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו'.

רמז . קול קול גימטריא רעב שבזכות התורה נצול מרעב. ואם אין תורה יש רעב ע"ד שפוט השופטים ויהי רעב. גם קול קול גימטריא בער שניצול משטות כמש"ה איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת התורה שנקראת זאת שאם היה עוסק בתורה לא היה כסיל. גם קול קול גימטר' עבר שניצול מעבירה. גם הוא גימטריא בער שניצול מגהנם בוער באש גם הקול קול גימט' עברה גם קול קול גימטר' ברע כי ברע הוא מעול בשר ודם וע"י התורה נצול. ואפשר לומר הקול קול יעקב דכדי שלימוד התורה יהיה חשוב צריך לימנע מלשון הרע ושאר דבור אסור דאי לאו הלשון כלי מגואל בלתי טהור וז"ש הקול רמז לקול התורה הוא חשוב כאשר קול יעקב שלא נפגם אז התורה משובחת ומגינה. א"נ אפשר כמשז"ל הביאו הרב ז"ב ח"ג יעקב אלו בנים קטנים וידוע שהוא חשוב לימוד תשב"ר דהוא הבל שאין בו חטא וז"ש הקול קול יעקב לימוד תשב"ר אז הידים ידי עשו. א"נ אפשר לרמוז במשז"ל כי במתן תורה בקש הקב"ה ערבים ואז יצאו הבנים קטנים על ערבי"ם בתוכה וז"ש הקול מה שזכינו לקול התורה היינו בעבור קול יעקב בנים קטנים שיצאו ערבים. ובזה אפשר לרמוז פסוק מגיד דבריו ליעקב מגיד דברים הקשים כגידים ליעקב בנים קטנים שיצאו ערבים ואז זכינו לתורה חקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי כמשז"ל דא"ה אמרו מה ראו אלו להתקרב וא"ל הקב"ה הביאו לי יחוסים שלכם וכו' כלומר שישראל שהם מיוחסים יצאו ערבים בניהם קטנים משא"כ א"ה שאין להם יחוס וז"ש לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה:

דרש . כתבו המפרשים דעשו הוא גדול וחייב יעקב לכבדו דצריך לכבד את אחיו הגדול. אך בהיות יעקב ת"ח ועוסק בתורה עשו חייב בכבודו דכתיב את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח עכ"ד. וכתב הרא"ש בתשובה כלל ט"ו דאח גדול שביזה לאחיו הקטן שהוא ת"ח. ואחיו הקטן נדהו נדויו נדוי שהוא ביזה לתורה ואינו עושה מעשה עמך ואחיו הקטן אינו חייב בכבודו וכו' ע"ש וכן יעקב שהוא ת"ח הוא אינו חייב בכבוד עשו שאינו עושה מעשה עמך ועשו חייב בכבוד יעקב שהוא ת"ח וז"ש בזמן שהקול קול יעקב שעוסק בתורה אין הידים ידי עשו שהוא חייב בכבודו שהוא כבוד התורה:

וכבר אני עני נתתי טעם לדבר בדרושים מלבד הפשוט כי אדם הראשון לא פגם בקנה שהקנה אינו כי אם לקול ואדה"ר באכילת עץ הדעת לא פגם בקול שלא דיבר כלל ולזה בעוסקי בתורה אלים טובא לבטל הידים ידי עשו שהידים חטא בהם אדה"ר שלקח העץ ונתן לתוך פיו. ושוב נזכרתי מ"ש הרמ"ע ז"ל שלא פגם אדה"ר בידים כי שם בידים היו נשמות האבות וז"ש שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיה"ם של צדיקים*:

פירוש . משמחי לב. דע"י התורה הלב שמח וממילא אזלי הנהו הרהורים רעים וחטאים:

בני אמי נחרו בי זה משה שהרגו את המצרי . פי' בני אמי נחרו בי אלו דתן ואבירם שהלשינו למשה רבינו ע"ה:

וכי בחרב הרגו לא במאמר הרגו כצ"ל:

דרש . מלמד שהרגו בשם. בזה אפשר לפרש וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה דיש לחקור דמשה כבן לבתיה יקר מאד בבית המלכות איך תכף בעבור הדיוט א' רצה להורגו תכף בלי עדות שלם. אמנם דתן ואבירם הגידו לו שהרגו בשם ולכן נתירא מאד פרעה דיכול משה לבא אצלו בלי שום תנועה והכר ולהזכיר השם ולהורגו וז"ש וישמע פרעה את הדב"ר הזה ר"ל שבדיבור הרגו ולכן ויבקש להרוג את משה:

סוד . ואפשר עוד לומר במ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בשם רבינו האר"י ז"ל כי זה המצרי היה תערובת הרע שבקין אחיו כי משה הבל וכו' ע"ש וכתב הרב ש"ך ז"ל עה"ת והרב מהר"ש אלקבץ כי פרעה הרע של קין וכו' כאשר כתבתי דבריהם במ"א באורך ה"ש וישמע פרעה את הדבר הזה שהרגו משום שהוא הרע של קין ולזה רעדה אחזתו שלא יהרגנו משה רבינו ע"ה שגם הוא הרע של קין ויבקש להרוג את משה כשם שקין הרג את הבל:

רמז . וירא כי אין איש. פירש רבינו אפרים ז"ל בפי' כ"י על התורה וירא כי אין איש אלא נער ולא חש לו וזהו אכן נודע הדבר ס"ת נער עכ"ד. ואפשר לרמוז אכן נודע הדבר ס"ת נער עכ"ד. ואפשר לרמוז אכן נודע הדבר אנ"ה ר"ת אל נקמות ה'. וכבר ידוע שעל הריגת המצרי היה משה רבינו ע"ה בערי מקלט. הגם שנמלך בב"ד של מלאכים וגם שהיה לתקנו כמ"ש רבינו ע"ה בערי מקלט. הגם שנמלך בב"ד של מלאכים וגם שהיה לתקנו כמ"ש רבינו האר"י ז"ל מ"מ לפי ערך גדולת משה רבינו ע"ה אמר לו ה' ושמתי לך מקום אשר ינוס שמ"ה אותיות משה וז"ש ושמתי ל"ך דייקא כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל. והנה משה רבינו ע"ה היה מזיד וזה רמז פרשת ואתחנן אז יבדיל משה וכו' לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת וכו' וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל כלומר זאת התורה דהמקלט לשוגג הוא דוקא לבני ישראל אבל משה רבינו ע"ה גם שהיה מזיד היה במקלט ודו"ק. ומכאן יש לדון למה שנשאל הרב מהר"י חאגי"ז ז"ל בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סימן צ"ח וז"ל ההורג נפש על ידי שם או כישוף מהו. תשובה אפשר דכיון דבדיבורו עביד מעשה הו"ל דומיא דממיר וכזורק חץ להורגו ועליהם נאמר חץ שחוט לשונם עכ"ל. והרב ז"ל אמרה בדרך אפשר לענין מלקות וכיוצא אבל הדבר פשוט דיש לו עונש מן השמים והרי משה רבינו ע"ה היה בעיר מקלט על שהרג המצרי בשם הגם שהרגו בדין למעלת משה רבינו ע"ה ומינה להורג בשם דנענש ודאי ויש לצדד כמה צדדים ואין כאן מקום להאריך*:

תוספות: כל הנותן דברי תורה על לבו וכו' . וא"ת הרי אמרו בזמן שהקול קול יעקב וכו' ומהכא משמע כי בהרהור סגי וי"ל דודאי קורא ד"ת הן יתן בקולו קול עז. וזהו כשאינו עוסק בקול שהוא מעיין או עושה צרכיו ומהרהר בתורה וז"ש כל הנותן דברי התורה על לבו דאהני לבטל כל הני הרהורים רעים:

הרהורי זנות הרהורי יצה"ר הרהורי אשת איש . וא"ת כיון דתני הרהורי זנות כולל להרהורי יצה"ר והרהורי אשת איש. וי"ל דהרהורי זנות הוא בפנויה והרהורי יצה"ר בשאר תאוות מאכלות אסורות וגאוה וכעס וכיוצא והרהורי אשת איש שהוא חמורה והקל הקל תחילה. א"נ הרהורי זנות בכללות ולעבור עבירות אבל עדיין לא הרהר בפרט. הרהורי יצה"ר שסוברים שהם מוכרחים ביצה"ר שבקרבם כי אין מציל וע"ד שפירשו ראשונים על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע שפירושו שחטאנו כי אנו מוכרחים מצד יצה"ר והוא שקר דהבחירה ביד האדם לטוב או למוטב. הרהורי אשת איש בפרטות ביודעה ומכירה: