כסא רחמים על אבות דרבי נתן ב:ד

עשה ד' דברים וכו' . בפסחים דף נ"ו אמרו ששה ועל ג' הודו לו ועל ג' לא הודו לו:

גנז ס' רפואות . רש"י פירש פ"ק דברכות לפי שלא היה לבם נכנע על חוליים אלא מתרפאין מיד. והרמב"ם פירש שהיה להם ס' מודיע ענייני צורת הככבים וטלמסאות וכו' וזה קרוב להטעות הבריות וכו' ע"ש. ובתשב"ץ לתלמיד מהר"ם סי' תמ"ז כתב כשהיה נח ובניו בתיבה היו עמו שדים והיו מזיקין אותם ונעשו חולים ובא מלאך ולקח א' מבני נח לג"ע ולמדו רפואות וכתבן בספר. ורבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל פרשת בשלח בכ"י כתב כי על ידי מעיינות בא כל חולי וגם הרפואות וחזקיה הע"ה גנז ס' רפואות שהיה כתוב על המעיינות מן המבול איזה מעיין טוב וסתם אותם כדי שיבקשו רחמים לרופא חולים:

כתת נחש הנחשת . שהניחוהו הראשונים להזכיר שאין הנחש ממית אלא החטא ממית ואח"כ יצא תקלה:

והסיר הבמות והמזבחות שנאמר יחזקיהו כצ"ל . ובזה לא שייך לומר והסכימה דעתו לדעת המקום דמאי למימרא:

סתם מי גיחון . פירש"י פ"ק דברכות דאין זה גיחון שבד' נהרות דההוא לאו בא"י הוא אלא הוא מעיין קטן בירושלם ונקרא מי השלוח כדכתיב והורדתם אל גיחון ות"י ותחתון יתיה לשלוחא ועיין בגט פשוט להרב מהר"ם ן' חביב ז"ל סי' קכ"ח ס"ק ל"ז ע"ש ודלא כהראב"ע והרמ"ה פ"ג דהוריות הובא בעין יעקב שם שפירשו שהוא מד' נהרות וכתבתי בשער יוסף שם דטענת רש"י חזקה ומה גם שהתרגום תרגם לשילוחא והרא"ש בתוספותיו שם בהוריות פירש כרש"י ז"ל. ועתה ראיתי דברי הראב"ע פ' בראשות דכתב וידוע דגיחון קרוב לא"י דכתיב והורדתם אל גיחון ע"ש ואנחנו לא נדע. ומאי דמייתי מפ' והורדתם אל גיחון כבר תרגם יונתן לשילוחא:

גנז ספר רפואות וכו' . הרב יפה מראה פ' מי שהיה הביא פירש"י ופי' הרמב"ם באורך וכתב דהמעיין באבות דר' נתן פ"ב יראם דפירוש הרמב"ם אמת ויציב. והרב מחזה אברהם כתב דהיינו ממ"ש והסכימה דעתו לדעת המקום דשייך טפי לפי' הרמב"ם משום דלא סמכו על המקום אלא על אותה צורה עכ"ל. ואין זו הוכחה כלל. ותו יש להעיר בדבריו דלפי' הרמב"ם לא לבד שלא סמכו איכא אלא שאסור להתרפאת בהם כמ"ש הרמב"ם בפירו'. והיה אפשר לומר דהרב יפ"מ דייק דהקדים גנז ס' רפואות לרמוז דהוי דומיא דכתת נחש הנחושת דאיכא לתא דע"ז. אבל גם זה אינה הוכחה גמורה לומר שפי' הר"מ אמת ויציב. אבל קצת הוכחה יש לפי' הר"ם מלשון הירושלמי דאמר טבלא של רפואות דמורה ובא על הצורות שהיו בטבלא:

סתם מי גיחון והסכימה דעתו לדעת המקו' . הרב מחזה אברהם כתב אף דהובא במשנה ששה דברים דלא הודו לו וחשיב סתימת מי גיחון מהם כבר כתב הרמב"ם בפירוש המשניות בפסחים שזה אינו ממתני' אלא תוספתא והגמרא דכאן לא ניחא ליה לגרוס הכי משום דזיל בתר טעמא אמאי לא הודו לו דהי"ל לבטוח בה' כמו שפירש"י והגמרא דכאן סבר דזה טעם מספיק לקצץ דלתות היכל וכו' אבל לא למה שעשה חוץ לירושלם מ"ט אינו רשאי לעשות תחבולות מלחמה עכ"ל. ודברי הרב אינם מכוונים במ"ש דהובא במשנה ששה דברים דלא הודו לו והול"ל לשון ברור וקצר ג' לא הודו לו. ומ"ש כבר כתב הרמב"ם שזה אינו ממתני' אלא תוספתא. לכאורה דבריו קשים דמאי איכפת לר' נתן אי הוי משנה או תוספתא הא רבי נתן תנא הוא ופליג. הן אמת דהרז"ה כתב במאור והרשב"א בחידושיו פ' הגוזל דאע"ג דרב תנא ופליג מ"מ אי אפשר שיסבור נגד סתם משנה לפי שרב הוה במניניה דרבי כשסתם המשניות והסכים על סתם משנה ע"ש והכי נמי אפשר לומר על רבי נתן. דאמרינן ר' ור' נתן סוף משנה והוה במניניה דרבי כשסתם המשניות ואי אפשר שיסבור נגד סתם משנה ובהכי הוה ניחא מ"ש הרב הנז' דאינו משנה אלא תוספת'. אמנם אם כיוון הרב לזה היה מפרש דבריו והוא אחרון. ומה גם דהרמב"ן שם במלחמות פליג על הרז"ה ז"ל ע"ש. גם מ"ש הגמ' דכאן לא ניחא ליה דלגרוס הכי אין לשונו מכוון. ועיקר ישובו יש להשיב עליו:

ועלה על לב לומר דכיון דהיו גם חכמים מסכימים לדעת חזקיהו הע"ה על דרך שכתב הרמב"ם סוף פ"ד דביאת מקדש גבי עובר ניסן בניסן אלא שרוב החכמים היו נגדו ולא הודו לו. א"כ היו חולקים החכמים בסתימת מי גיחון מערכה לקראת מערכה וממחלקת זה יסתעפו כמה דינים אפשר דגם זה בסוג אלו ואלו דברי אלהים חיים. וכבר כתבו רבני צרפת דאע"ג דשתי הסברות אמת רצה הקב"ה שההכרעה נמסרה ביד חכמי הדור. וה"נ סברת חזקיהו הע"ה ורבנן דעימיה היא ג"כ אמת אלא דלא הודו לו חכמים רוב הסנהדרין דנמסרה ההכרעה בידם. ומיהו יען דסברתו אמת הסכימה דעתו לדעת המקום על דרך שאמרו דבשמים הלכה כב"ש. ובזה א"ש ע"ש בברייתא שלנו דהסכימה דעתו לדעת המקום ומ"ש בתוס' דלא הודו לו חכמים. אך יש לפקפק על זה כמבואר. ובס' בנין יהושע רצה לקיים שתיהן דהוו תרי עובדי ע"ש ולא נתחוורו לי ההדיוט דבריו ע"ש ואין להאריך: