כסא רחמים על אבות דרבי נתן ב:ג

והוסיף משה יום א' מעצמו . פי' בתמיה וכן הוסיף משה יום א' מעצמו בלי שום טעם. רגל ישרה. וכן נ"ל ודלא כהרב בנין יהושע שהגיה לקמן וא"צ:

זה א' מהדברים שעשה משה מדעתו והסכים דעתו כצ"ל . ומפרש בשבת דף פ"ז דהסכים הקב"ה דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא:

פירש מן האשה והסכימה דעתו לדעת המקום וכו' מה ישראל שלא נתקדשו וכו'. לשון הבריתא שלנו מדוקדק דקאמר והסכימה דעתו לדעת המקום והוא לשון ברור יותר מלשון הש"ס דקאמר והסכים הקב"ה עמו דהכל גלוי וידוע לפניו יתברך. ומשה רבינו ע"ה זכה שנתכוון לדעת המקום ברוך הוא וא"ש טפי לומר והסכימה דעתו לדעת המקום:

דרש . מה אם ישראל וכו' מעוצם ענותנותו אמר ק"ו בסגנון זה דלכאורה יש להשיב. אבל הק"ו הוא דאמר בזהר הקדוש ח"ג סוף דף רס"ח דכלהו נביאי לגביה משה כקוף בפני אדם ושם ביאר יתרונות של משה רבינו ע"ה וזהו הק"ו עצום ובהכי ניחא דאהרן שערער על משה רבינו ע"ה שפירש אמאי לא דריש ק"ו והרי אהרן דריש ק"ו כמ"ש בזבחים דף ק"א. אכן בהיו' שלא ידע מעלת יקר תפארת גדולת משה לכן דיבר על פרישתו. ולכן א"ל הקב"ה אם יהיה נביאכם וכו' לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו וכפי גדולת נבואתו הוא ק"ו גדול שאין בו פרכא. ובזה אפשר לפרש מ"ש בש"ס בשבת דף פ"ז ומנ"ל דהסכים הקב"ה ע"י שנאמר לך אמור להם וכו' ואתה פה עמוד עמדי ואית דאמרי פה אל פה אדבר בו. כלומר עיקר הק"ו הוא מיתרון משה על כל הנביאים וז"ש ואתה למעוטי שאר נביאים עמוד עמוד"י כביכול. ואית דאמרי פה אל פה אדבר בו ולמעלה גדולה זו הק"ו הוא עצום. אלא שמשה רבינו ע"ה ברוב ענותנותו לא חשב הק"ו אלא בדרך זה:

סוד . אמר מה אם ישראל שלא נתקדשו וכו'. אפר דלפי רוב ענותנותו אמר כן. אך יש פנימיות דאמרו בזה"ק דהוא בעלה דמטרוניתא ומשו"ה מכמה צדדין וטעמי' הוצרך לפרוש מן האשה החומרית ועמ"ש בזהר בסוד יעקב ומשה:

פירוש . אל תקרי חרות אל חירות. דייק דהול"ל חרות בלוחות אלא רצה לומר חירות בעבור הלוחות:

קושרין קטיגור על משם . כלומר שמחברין קטיגוריא זו עם מה שקטרגו כבר בבריאת האדם הגם שמה"ש שקטרגו בבריאה נשרפו עתה קשרו זה עם קטיגוריא הקודמת ואמרו מה אנוש כי תזכרנו כי אנוש הוא שם גרוע כמשז"ל כי הוא השם הפחות בשמות שנקרא האדם:

רמז מה אנוש יש לרמוז בפסוק במ"ש שמי שהוא עניו ניצול מהיצה"ר. וזה רמז מה להיות עניו ע"ד ונחנו מה ובזה ינצל מן שונא אותיות אנוש ואם זכה להחשיב עצמו מה מלבד שניצול מן שונא היצה"ר וגם כי יגמר לא ישלוט בו כמ"ש עיר וקדיש מהר"א הלוי ברוכים ז"ל כי לכך דהע"ה קבע לא גבה לבי מז' קל"א כמ"ש אני עני בכמה דוכתי. ולא עוד אלא כי תזכרנו לשון אזכרת' שדורש בזהר קטרת קשר וז"ש תזכרנו תקשרנו נר"ן בקדושה ע"ד צרורה בצרור החיים. וגם מי שאינו בתכלית הענוה אלא ובן אדם שידע שעתיד למות והוא שפל. זוכה כי תפקדנו בישועה ודוק כי קצרתי:

דרש . מה אנוש כי תזכרנו. אפשר במ"ש רז"ל בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שאומר אליעזר בני או' פרה וכו' ואפשר שבאותה שעה אמרו מה"ש מה אנוש כי תזכרנו לו' אליעזר בני או' ובן אדם על משה רבינו ע"ה כי תפקדנו פי' תצונו המצות:

סוד . ותחסרהו מעט מאלהים. כתבו המקובלים דיש ק"ך צרופי אלהים ומשה רבי' ע"ה תקן קי"ט וזהו מע"ט גימטרי' קי"ט וחסר לו אחד. א"נ עשרה אלהים יש בהם ן' אותיות והם בגי' תת"ם ומשה רבינו ע"ה זכה והמתיקו' כלם וחסר א' שהמתי' תתנ"ט וז"ש ותחסרהו מעט מאלהים שהוא אות א' הקטנה שיש בשם אלהים. וכן בשג"ם הו"א בש"ר גי' תתנ"ט וז"ש בחולין משה מן התורה מנין בשגם וכו' ע"כ מספר כ"י. וכפי מ"ש בתחיל' שנשאר לו שם אלהים מן הק"ך אפשר לרמוז כי ר"ת ותחסרהו מעט מאלהים הוא גימטריא אלהים לרמוז כי צירוף אחד מהק"ך נשאר לו לתקן ושאר קי"ט צירופים תקנם והמתיקם:

פירוש . נטלן וירד והיה שמח שמחה גדולה. פירוש כי אחרי שאמר לו לך רד וכו' זכה שניחם כביכול על הרעה ונטל הלוחות והורידן ולזה היה שמח שמחה גדולה:

אמר היאך אני נותן להם הלוחות וכו' . כלומר שהיה חושב בזה ואחר כך נסתכל שפרח הכתב ואז שברן כדמסיק:

אם אני נותן לה כתובה עכשיו נמצא מחייבה מיתה ונפטרה מאדוני לעולם כצ"ל:

אאחוז בהם ואשברם יחזרו למוטב ויאמרו ישראל היכן הלוחות אשר הורדת כצ"ל:

כאשר ציוני ה' . דנראה יתר אלא קאי לדעיל דכתיב אשר שברת ושמתם בארון והיינו דשברי לוחות מונחות בארון ועל זה כתיב כאשר ציוני ללמד דגם שבירת לוחות נצטוה:

במה שיכול לשבר כצ"ל . ור"ל במעשה אדם לא ברוחני והכא ראה דהלך הרוחניות והוי כאלו אמר לו הקב"ה שישברם. א"נ יש לצדד כי קודם ששיברם לא פרחו האותיות אך נצטווה שישברם ולהכי שיברם דהיה יכול לשבר שציוהו ה' אבל בלי ציווי ה' לא היה יכול לשבר:

לא יהלך אדם אחר אשה בשוק ואפי' היא אשתו ואצ"ל אשה אחרת מפני טענת הבריות. נראה דמ"ש אפי' אשתו היינו משום הרואים שלא ידעו שהיא אשתו וכמ"ש בברכות דף מ"ג לא יספר עם אשה בשוק אפי' היא אשתו ובתו ואחותו לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו. וכמו ששנינו בסמוך בבריתא שלנו ולא יספר עם האשה בשוק וכו' מפני טענת הבריות. וה"נ לא יהלך אדם אחרי אשה ואפי' אשתו מפני טענת הבריות שאינם בקיאים בקרובותיו. ובש"ס פ' הרואה דף ס"א אמרו ולמ"ד פרצוף הי מינייהו סגי ברישא אמר ר"נ בר יצחק מסתברא גברא סגי ברישא דתניא לא יהלך אדם אחרי אשה בדרך ואפי' היא אשתו וכו' ומשמע דמ"ש לא יהלך אחרי אשה ואפילו אשתו אינו מפני הרואים דהרי אדם וחוה כשנבראו היו יחידים בעולם ואמר דגברא סגי ברישא דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה וכו'. ורש"י פירש שם בברכו' דף ס"א ובעירובין דף י"ח דלא יהלך אחרי אשתו דגנאי הדבר. והכי מוכח מהש"ס דאינו מפני הרואין כדאמרן ומבריתא שלנו משמע דגם זו מפני הרואין:

ולכל הדברות אפילו מדברי רש"י משמע דגנאי הדבר ואין כאן איסור וכ"כ הרב חידושי אגדות בברכות לדעת רש"י. וק"ק על הרדב"ז בתשובותיו סי' תש"ע דכתב דגם מ"ש לא יהלך אחרי אשתו היינו משום הרהור ומלבד דמהבריתא שלנו מוכח דלית בה אלא מחמת שאין הכל בקיאין בקרובותיו גם לש"ס דידן אין כאן לתא דאיסור אלא משום גנאי כמו שפירש רש"י. הן אמת דבש"ס דידן לא פורש דהוא משום גנאי רק רש"י ז"ל כתב כן אמנם אכתי ק"ק על הרדב"ז ז"ל דתפס בפשיטות נגד רש"י ז"ל והול"ל דרש"י פירש גנאי ותו דיש להכריע כרש"י ז"ל דכיון דמבריתא דידן מוכח דליכא איסור צריך לפרש בש"ס משום גנאי דלא לאפושי פלוגתא ודוק כי קצרתי:

והנה בבריתא שלנו תני לא יספר עם האשה בשוק לא ילך אדם אחר אשה בשוק כי הדדי ומשמע דהוא אזהרה לכל אדם. אך בש"ס ברכות דף מ"ג בבריתא קתני לא יספר עם האשה בשוק באזהרות לת"ח וכן הרמב"ם כתב פ"ה דדעות בעניני ת"ח לא יספר וכו' ופכ"א דאיסורי ביאה גבי אזהרות לכל אדם כתב לא ילך אחר אשה ע"ש:

פירש מן האשה וכו' . ראיתי לאח' קדוש בס' כ"י שכתב וז"ל בס' אבק דרכים כ"י להרב מהר"ר אברהם קונקי ז"ל חקר חקיר' חכם דלמ"ד יתרו אחר מתן תורה בא א"כ מאי קאמר דמשה רבינו ע"ה פירש מדעתו מן האשה והסכים עמו הקב"ה הרי עדין לא בא יתרו עם צפורה אשת משה ואחר מת"ת כתיב לך אמור להם שובו לכם וכו' ואתה פה וכו' דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו והוא לא הותר ואחר זה בא יתרו עכ"ל:

ואני בעניי אומר דנעלם מהם דברי התוספו' בע"ז דף כ"ד ריש ע"ב שכתבו וז"ל יתרו לאחר מתן תורה בא וא"ת א"כ צפורה אשת משה לא באה אלא לאחר מתן תורה ותקשי על הא דאמרי' פ' הבא על יבמתו וכו' פירש מן האשה ומאי קאמר הא לא היתה צפורה עמו וי"ל שהקב"ה הסכים על ידו על שנתן לב לפרוש מן האשה עכ"ל ועיין בתוס' יבמות דף ס"ב ע"א:

מה אם ישראל שלא נתקדשו וכו' . כתבו התוספות בשבת דף פ"ז ע"א וא"ת מאי קאמר דעשה מדעתו דאוריתא הוא דק"ו ניתן לידרש וי"ל דלא הוי ק"ו גמור דשאני התם משום עשרת הדברות עכ"ל. וראיתי בספר בית מאיר חיבור על ש"ע אה"ע אשר בהקדמתו הקשה על דברי התוס' הללו משם בנו ז"ל דהרי אמרו בריש ת"כ על י"ג מדות מק"ו כיצד ואביה ירק ירק וכו' וא"כ זה היה אחר שנה ועדיין לא למדנו דיש לדרוש ק"ו ויפה אמר עשה מדעתו והאריך לחזק קו' בנו וכתב שאח"כ מצא באבות דר"נ פ"ב כדבריו שאומר כך היה משה הצדיק דן ק"ו מעצמו זהו תורף דבריו ע"ש באורך:

ולי ההדיוט לק"מ דהא האבות ידעו התורה ואמרו רז"ל דיעקב אע"ה מסר התורה ליוסף. וכן השבטים ידעו התורה והם מסרו אותה ועמרם גדול הדור ויודע התורה. ופשיטא דמשה רבינו ע"ה דמיום שנולד שכינה עמו ידע מה שידע אביו. והק"ו הוא סברא ואמרינן בעלמא אי סברא למה לי קרא ואמרו בחולין דף ס' נשאו ק"ו דשאים מאילנות דכתיב למינהו והשבטים אמרו הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותנו וכו' ואמרו בב"ר זה א' מק"ו הנאמר בתורה. ומשה רבי' ע"ה אמר להקב"ה הן בני ישראל לא שמעו אלי וכו' ובודאי שמשה רבי' ע"ה ידע דק"ו א' ממדות שהתורה נדרשת. ויפה הקשו התוס'. והת"כ מייתו מקרא ואביה ירק ירק וכו' לדידן ללמדנו מדת ק"ו דאין למדין מעשה שקודם הדיבור כמ"ש פ"ק דיבמות. ומה שמצא בבריתא שלנו אינה מציאה דאין שום ראיה ממ"ש דן ק"ו מעצמו דהכי אורחא דמילתא לומר נשא ק"ו מעצמו וכמ"ש בקמא דף ל"ח נשא משה ק"ו בעצמו שאמר צרור את המדינים בשנת המ' ואפי' לשיטתו למדנו דהכי סוגיא דלישנא שגם הוא מודה דק"ו למד מאביה ירק ירק קודם המרגלים ואין צורך להאריך ואמטו להכי כתבו התוס' דאינו ק"ו גמור ולכן אמר עשה מדעתו:

מיהו מ"ש התוס' דשאני התם משום עשרת הדברות . מלשון הבריתא שלנו דקתני ומה ישראל שלא נתקדשו אלא לפי שעה ולא נזדמנו אלא כדי לקבל עליהם עשרת הדברות מהר סיני א"ל הקב"ה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכו'. מוכח דלאו פירכא היא לומר דהתם משום עשרת הדברות דבתוך הק"ו קאמר ולא נזדמנו אלא לקבל לעשרת הדברות. ועל זה נשא ק"ו דאין חילוק בין רב למעט. ותו דעל הרוב הקב"ה יאמר לו דברים רבים ובפרט שיגלה לו סודות עליונים מה שלא היה בישראל. אמנם התוס' ביבמות דף ס"ב כתבו דאין זה ק"ו דאטו מפני שציוה פעם א' לבטל יבטל לעולם פרו ורבו ע"ש. ועוד אפשר לומר דשאני התם דהיה בפומבי גדול ואתה מרבבות קדש לעיני כל ישראל:

ואיני יודע אימתי מדבר עמי או ביום או בלילה עאכ"ו . לכאורה יש להרגיש ממ"ש בריש המכילתא רשב"י או' והלא כל הדברות שנדבר עם משה לא נדבר אלא ביום וכ"פ רש"י בפירושו דכתיב ביום דיבר ה'. ביום צויתי ע"ש והיכי קאמר הכא או ביום או בלילה. ובדוחק יש לומר דעדיין לא ידע משה אם נדבר עמו גם בלילה:

לקבל את הלוחות שהן כתובות ומונחות מששת ימי בראשית . מלשון בריתא שלנו הלזה יש להעיר על הרב מהור"ר חסיד ז"ל שפירש סמיכות לעיני כל ישראל בראשית הביאו בנו בס' בינת יששכר דף י"ח ע"ג וז"ל מצינו מדרשים חלוקים אם התורה היתה קידושין לישראל אם הלוחות דבסנהדרין פ"ז דרשו מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה משמע דע"י התורה נתארסו ובש"ר פ' מ"ו איתא דמשו"ה שיבר הלוחות משה רבי' ע"ה דאמר מוטב שידונו כפנויה ואל ידונו כא"א משמע ע"י נתינת הלוחות נתארסו ומאן מוכח מכח הקושיא של נחלת בנימין דהקשה במצוה ל"ח איך אפשר דנתינת התורה היה קדושין הרי קדומה היתה אלפים שנה כדכתיב ה' קנני ראשית דרכו ולא היו ישראל בעולם ואיתמר בקדושין דף ט' כתבו לשטר ארוסין שלא מדעתה אינה מקודשת מוכח כדעה שהלוחות היו קדושין והם נכתבו בימיהם ואיתא במדרש בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית שנאמר פ' קנני ראשית דרכו לפ"ז כך ההמשך ולכל היד החזקה ששיבר הלוחות שיהא נדון כפנויה וק' הרי התורה קדושין ותי' בראשית בשביל התורה קדומה לעולם ולא הוו קדושין עכ"ל בקצור:

ואני בעניי כתבתי על זה בקונטרוס רוח חיים דרוש ז' וע"ש מה שצדדתי ועתה ראיתי דיש מפרשים הכתב והמכתב בדברי' שנבראו בין השמשות על כתב הלוחות אך יש מפרשים על הכתב דעלמא כאשר יראה הרואה בס' מדרש שמואל וגם שם תראה דיש מפרשים שהתורה לא נכתבה אף שקדמה ע"ש באורך ולא נאריך בזה. אמנם הבריתא שלנו בהדיא קתני שהלוחות כתובות ומונחות מששת ימי בראשית והוא הפך הרב הנז'. ואעיקרא נראה דהא דאמרינן שטר אירוסין שנכתב שלא מדעתה היינו באירוסין דעלמא אך הקב"ה לפניו גלוי וידוע הכל והוי כנכתב מדעתה ועוד שנמלך בנשמות הצדיקים ואין כאן מקום להאריך ובפרט להשיב על הדרש:

כך היה משה הצדיק דן ק"ו וכ' שכן כתוב בהם זובח לאלהים וכו'. כתב הרב אהבת חסד וז"ל אף דהמקרא הזה אינו בלוחות דרך הגמרא כך הוא וכמו כן בשבת דף ק"ד גבי כתב שבלוחות נבוב בובן וכו' וביותר יש לומר דכל תרי"ג מצות בכלל העשרת דברות המה וכן יסד רב סעדיה גאון וכו' ועיין ביפ"ת ש"ר ס' מ"ג משמע דמקרא זה כתוב בלוחות עכ"ל. ומאי דמייתי משבבת דף ק"ד דאמרו נבוב בובן וכו' ואינו ענין למאי דקמן גם מ"ש מיסוד רב סעדיא גאון ז"ל. רש"י ז"ל הביאו פ' משפטים שכתב כמה מצות תלויות בכל דבור ואינו יודע כיצד נתפייס בזה. ומ"ש דמדברי הרב יפ"ת משמע דמקרא זה כתוב בלוחות. גם מדברי המדרש שם ופ' מ"ו מוכח דהיה כתוב בלוחות ע"ש. ועיין בירושלמי פ"ו דשקלים שאמרו דכל דקדוקי תורה היו כתובים בשני לוחות ועיין בפי' דרכוני זהב ועיין ביפ"מ ואכמ"ל: