כסא רחמים על אבות דרבי נתן ב:ב

מעשה באדם א' וכו' . הך עובדא איתיה פ"ק דשבת דף י"ג ובסדר אליהו רבא שם פט"ו הוא קצת בסגנון אחר. ועמ"ש אני הדל בקונטריס פתח עינים שם בשבת:

כשבאת בנדתך וכו' . ראיתי בספר הפרדס לרש"י ז"ל כ"י שכתב אליהו שמע בישיבה של מעלה דלכך נענש אותו תלמיד ולפיכך שאל לה אסור נדה טפי משאר איסורים ומה ששאל על הנדות תחילה ואח"כ על הלבון לפי שהיה רוצה שתודה וכך אמר לה אמרי בימי נדותיך מהו אצליך דשמא נכר' בכך ונכשל א"ל ח"ו והשתא אמר לה אמרי בימי לבוניך מהו אצליך עכ"ל:

כל אותן ז' ימים הראשונים מהו אצליך . כן גירסת הראב"ד ז"ל בריש ס' בעלי הנפש בבריתא שלנו ופירש הרב ז"ל ימי זיבה ע"ש אבל הרשב"א בתורת הבית הארוך גריס ג' ימים הראשונים:

אל תגעי בכלים שלא תביאי לי לידי ספק כצ"ל . וכ"כ הרב אהבת חסד ז"ל והכריח הדבר עש"ב:

וישנתי עמו בבגדי ובשרו לא נגע בבשרי . הכי גרסי הראב"ד והרשב"א שם בבריתא שלנו ודלא כהרב בנין יהושע והר' אהבת חסד ועיין בסדר אליהו פט"ו ועמ"ש רש"י בשבת די"ג ד"ה מטה חדא:

רמז . ואשה בנדת טומאתה לא תקרב. ר"ת ובטלת כלומר אף אם כל א' בבגדו. עוד יש לרמוז כי הר"ת הוא בסגנון זה ותטבל כלומר אף שטבלה בסוף ז' כמ"ש התוס' שהיו נוהגים לטבול כך לא תקרב עד הטבילה שבסוף ימי ליבון:

דרש . בעלי שקרא הרבה וכו'. במאמר זה כתבתי בעניותי בקונטריס פתח עינים ובקונטרוס אהבת דוד דף ל"ב בס"ד. ועתה אומר בסגנון אחר והוא דאמרו ז"ל תורה בין בעדנא דעסיק בין בעדנא דלא עסיק אגוני מגנא ואצולי מצלא כן הוא בילקוט כ"י וזה כדעת רב יוסף פ' היה נוטל וכמ"ש אני הדל במ"א. גם אמרו שם בסוטה שאם ת"ח סלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא ניצול מכלם. גם אמרו רז"ל שהתורה מכפרת כקרבנות. ואפשר לפי גירסת בריתא שלנו דקתני מעשה באדם אחד שהגיע להוראה. ומכל זה עניה סוערה האשה הקושית זאת אומרת בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת"ח הרבה דהיינו תלמוד. ונמצא שהיה משלש ימיו במקרא ומשנה ותלמוד וגם שמש ת"ח הרבה בסברא לדעת סברת כל אחד ואחד. והוא הגיע להוראה מפני מה מת בחצי ימיו דהרי התורה מגנא ומצלא והיא מכפרת ואם באולי חטא לא הי"ל למות בחצי ימיו שזו מיתת כרת וחס לו לעשות עבירה שיש בה כרת ועל זה פתח אליהו זכור לטוב ואמר בימי נדותיך מהו אצליך רמז לה דהתורה אצולי מצלא והגיע להוראה ניצול מכלם היינו משוגג אך אם במזיד קפץ לחטוא ולא השגיח בהרהורי קדושה ושמירת התורה איהו דאפסיד אנפשיה ולכן אפשר שהיה חוטא אפי' בנדה וכל זה היינו שלימודו לא היה נקי ובר לשמה בכל חלקי לשמה. ולבסוף הודית שבימי לבונה היה ישן עמה. ואמר ברוך המקום שהרגו כלומר לא יעלה על לבך דמשום דעבר לא תקרב להיות עמך במטה מה בכרת. לא היא דלא תקרב לחוד אין בו כרת אלא מפני שלא נשא פנים לתורה ולא החשיבה כמ"ש ז"ל. וזה עונשו כמש"ה כי דבר ה' בזה הכרת תכרת וכו' ולכך ברוך המקום שהרגו וסלקו קודם שיחטא כהנה וכהנה או יבא לגדולה מזו. והגם שהתורה מכפרת אבל מבזה התורה לא סגי דאינה מכפרת אלא ענש יענש כאשר ישית יוצר בראשית. ואתיא מכללא לומר לה שהוא לא נשא פנים לתורה ולזה מת בכרת. ולא תאונה אליה רעה כי היא אין לה עון זה. רק איסור לא תקרב והיא שוגגת שסמכה כי בעלה חכם וירא ה' ושריותא היא ולכן לא תירא ולא תחת וגם בעלה בזה נתכפר לו והלך למנוחות שאננות כמו שנראה מסדר אליהו שם. וכמה תועליות נמשכו מדברי אליהו זכור לטוב. אחת להודיע לבני אדם חומר איסור לא תקרב. וחומר איסור מי שאינו נושא פנים לתורה. ולישב דעת אשה קשת רוח יושבת מרו"ת ודעת יושבי שער בתי כנסיות ובתי מדרשות אשר האשה צעקה שם להגיד כי ישר ה':

פירוש . אל יתיחד אדם עם הנשים בפונדק לא יספר עם האשה בשוק כצ"ל ונמחק אפי' עם אחותו ועם בתו מפני דעת הבריות. וכ"כ הרב אהבת חסד אעפ"י שדבריו יש בהם גמגום. ודלא כהרב בנין יהושע שמקיים גירסת הספרים. ומ"ש עם הנשים היינו אפי' עם אשה אחת. ופונדק אצטריכא ליה דלא נימא דבפונדק שכיחי אנשים הרבה. ושרי קמ"ל דאפ"ה לא שרי להתיחד בבית א' עם אשה כלומר בחדר אחד בפונדק. אבל עם אחותו ועם בתו שרי להתיחד בחדר א' דמסתמא ידעו בני הפונדק שהיא אחותו ובתו על הרוב:

נאמר כאן לא תקרבו ונאמר להלן לא תקרב וכו' . כלומר דלא תקרבו בעריות ולא תקרב הוא לנדה ויש ללמוד זה מזה דמה שאסור בנשים אחרות אסור באשתו כשהיא נדה חוץ מהיחוד כדמפרש לקמן. ומה שפירש הרב אהבת חסד ז"ל לא שמוע לי. ולשון לא תקרבו לא תקרב משמע אף לדבר המביא לידי עבירה:

הרחק מחטא הקל שלא יביאך לחטא חמור . כי יצה"ר בפתח כל שהוא מתגבר להחטיאו וכמ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בפ' הוא ישופך ראש שאם בתחילה הלא מראש תכף מושל ברוחו ואינו שומע ליצה"ר כתותי מכתת. וז"ש הרחק מחטא הקל שלא יביאך היצה"ר לחט' חמור:

הוי רץ למצוה קלה שיביאך לחמורה . כי מה שאתה רץ הוא מצוה בפני עצמה וכמשז"ל מלך אסור ברהטים בשני ריצות שרץ אברהם אע"ה וכו'. ולכן יביאך הקב"ה למצוה חמורה:

בטנך ערימת חטים זו כ"י סוגה בשושנים שבעים זקנים כי הסנהדרין עושים סייגים וגדרות לכנסת ישראל שלא יכשלו באסורי תורה וז"ש סוגה כלומר כנסת ישראל היא מסוגיית בסנהדרין שהם עושים סייג וגדר לשמור התורה וכן אמרו בתנחומא פרשת דברים שושן אלו סנהדרין שנא' סוגה בשושנים ע"ש:

רמז . חטים זו כ"י אפשר. כי חטים עם הכולל גימט' חיים כמש"ה חיים כלכם היום. ולפי פשוטו אפשר במ"ש הרב מהר"ר אליעזר נחמן פואה ז"ל בספר מדרש בחידוש דף כ"ט דהמין האנושי נקרא עיסה וא"ה משעורים וכיוצא וישראל לעיסת חיטים ולכך שולט היצה"ר בישראל ביותר ע"ש. וז"ש בטנך ערימת חיטים אלו ישראל ושולט היצה"ר ולכן סוגה בשושנים צריכים סייגים לישמר מיצה"ר:

דרש . בטנך וכו' אלו מצות קלות. אפשר כי תרי"ג מצות שעור קומה. ולכן בטנך רמז למצות קלות:

פירוש . אלו מצות קלות הרכות וכו' הא כיצד וכו'. כלומר מלבד עיקר המצוה שהיא גדולה מה שירא מה' לפרוש מנדה. וכן ירא לקיים חלה וכיוצא זה הוא מצוה קלה שהוא טפלה למצוה עיקרית ובשבילם לבד זוכה לחיי העה"ב מלבד המצות עיקריות. א"כ הסייגים קרי מצות רכות וקלות וז"ש ערימת חיטים מצות קלות ומה הם סוגה כלומר הסייגים ובהם זוכים בשושנים רמז לחיי העה"ב:

וכן אתה אומר בראשית הגז . איזהו סייג שעשה משה כצ"ל. ומ"ש איזהו סייג שעשה משה קאי אדלעיל פ"א:

שכך כתוב בתורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב . פירש"י פ"ק דשבת דף י"ג דעד שתבא במים לטבילה היא בנדתה דמרבינן מתהיה בנדתה בהויתה תהא עד שתבא במים בתורת כהנים ע"כ. וכתב הרב בנין יהושע על רש"י ותימה שממרחק יביא לחמו הלא שם בגמ' שבת דף ס"ד איתא גם כן הכי עכ"ל. ומריש אמינא דט"ס יש בדברי רש"י ז"ל במ"ש דמרבינן מתהיה בנדתה בהוייתה תהא עד שתבא במים כי דרשא זו ליתא בתורת כהנים והך קרא הוא בזבה וצ"ל והדוה בנדתה תהא עד שתבא במים וכן הוא בת"כ. ומאי דתמיה ליה להרב בנין יהושע דאמאי מייתי מת"כ הלא בשבת שם דף ס"ד איתיה לק"מ דברייתא דמייתי הש"ס התם היא מתורת כהנים אלא שיש קצת שינוי. ולכך רש"י בדף י"ג הביא העיקר שהוא מתורת כהנים:

ודע דבתנא דבי אליהו פרק ט"ו אמרו לא למדנו טבילה לנדה אלא מן הזב וכו'. ויש להרגיש קצת על רבוואתא קמאי דכל א' עשה לימוד לטבילת נדה ולא זכרו דברי תנא דבי אליהו לקרבם או לרחקם. והתוס' בשבת דף י"ג ובכתובות דף ס"א ע"א זכרו ממאמר סדר אליהו הלזה ובכמה דוכתי מייחו דברי רבוואתא על טבילת נדה ולא בא בפיהם דברי סדר אליהו הנזכר: