כסא רחמים על אבות דרבי נתן טו:ג

מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה וכו' אמרו כל שילך ויקניט את הלל וכו'. האי עובדא. ומעשה הסמוך. ישנם בגמ' דידן פ' במה מדליקין ואני עני כתבתי עליהם בקונטריס פתח עינים על שבת יעויין שם באורך. ודע שבגמרא יש איזה שינוי בהני עובדי והכל הולך למקום אחד:

בא להלל א"ל וכו' ע"מ שתשימני כ"ג וכו' . התוס' ביבמות דף כ"ד כתבו דבטוח היה הלל דסופו לעשות לשם שמים וכן ההיא דהתכלת דאתא לקמיה דרבי גיירני על מנת שאנשא לאותו תלמיד עכ"ל. וקצת יש להרגיש דההיא דהתכלת דאתיא לקמיה דרבי מאיר כפי מ"ש התוספות שם לא אמרה ע"מ שאנשא לאותו תלמיד רק הוציאה הכתב להראות דלש"ש היה באה כי ראתה קדושה מצות ציצית וכמ"ש שם רש"י בהדיא. ויש לישב קצת דכונת התוספות דאע"ג דבפיה לא אמרה שמתגיירת על זה. מ"מ נראין הדברים שתכלית עניינה שרוצה להנשא לאותו תלמיד והנה צור"ף מה שעיניה ראו קדושת הציצית ואמאי לא חש ר' חייא לזה כי יצר סמוך ונראה כעושה לשם שמים ולשון התוס' לאו דוקא זה אפשר להליץ קצת. וראיתי להרב בני חיי דף קפ"ו ע"ג שהקשה על התוס' דא"כ כי פריך התם אמתני' הא גיורת מיהא הויא והוצרך לומר דאתיא כמ"ד דכלם גרים הם לימא דאיירי דאנו בטוחים דסופה לש"ש וכו' ע"ש. ולק"מ דאוקימנ' למתני' כהלכתא דכלם גרים הם וכמו שפסקו הפוסקים והא ניחא ורווחא מלאוקמא דהכא במא עסקינן באדם גדול כהלל כי שיח וכי שיג לו דסופה לעשות לש"ש דזה דוחק הרבה דמתני' מילתא פסיקתא קתני ואיירי בכ"ע ופשוט. ועין לו ראתה לה' בני חיי הנזכר דף קפ"ב אהך עובדא כתב קו' התוס' בשם העולם ונדחק לתרץ והוא עצמו בדף קפ"ו הזכיר דברי התוס' ע"ש ובח"א למהרש"א בשמעתין: