כסא רחמים על אבות דרבי נתן א:ז

אהרוג את אדם וכו' . דסבר דהגם דחוה בכלל הציווי כדכתיב ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מ"מ עונש המיתה דוקא לאדם כמ"ש כי ביום אכלך וכו' ומהרש"א בח"א סוטה דף ט' פיר' בענין אחר:

לפיכך איבה אשית . במקום ביאה יהיה איבה כמ"ש בזה"ק:

סנדלכין טובים . פירש הערוך מרגליו' ורש"י פירש בסנהדרין נ"ט ע"ב אבן טובה:

דרש . עטופה כאבל פירש רש"י בושה לצאת בראשה פרוע וצ"ל כמ"ש הרב אהבת חסד דהגם דראשה פרוע דאורית' כמ"ש בכתובות דף ע"א, נקט רש"י בלשון הזה על מה שאמר עטופה דהיינו כיסוי הראש וקצת הפנים עש"ב ועיין בי"ד סי' שפ"ו דין עטיפת האבל ואפשר דמאחר דחוה גרמ' שיהי' יצה"ר צריכ' להיות עטופה שלא יתגרה יצה"ר באדם הרואה אותה:

פירוש . שעה ראשונה וכו'. מה שלא בראו כלו תכף לרמוז לאדם שתמיד יהיה הולך וקונה שלימות יותר ויעלה מעלה אחרת חדשה בשלימות וכן בכל יום הולך ומוסיף והוא חשוב מהמלאך שעומד במצב א' תמיד כמש"ה שרפים עומדים. בנין יהושע בשם מפרש ובזה פירש הגאון מהו' יחזקאל לנדא סג"ל ז"ל פ' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה כמ"ש בדרושים בס"ד:

עשר קללות נתקללה חוה . כתב הרב אהבת חסד דאין כאן אלא ט' וי"ל דסמיך הכא אגמרא דעירובין דחשיב נמי צער גידול בנים עכ"ל. ואינו מחוור לומר דסמך ברייתא דילן אגמ' דעירובין מכמה אנפי ומה גם דהת' מייתי לה משם רב יצחק בר אבדימי אמורא. וגם מ"ש עוד משם נח"י לא נהירא ולי הדל נראה כמו שהגהתי בקונטריס:

עטופה כאבל . מ"ש הרב שבות יעקב ח"ב סימן י"א דמה"ט אין אשה מברכת ברכת הלבנה וכו' ע"ש. הם דברים שאינן מחוורין ואין להאריך והנה במסכת עירובין שם איכא מאן דמני מגדלת שער כלילית ועמ"ש בקונטריס שמחת הרגל רות דף ל' ובשם הגדולים ח"ב דף צ"ו סוף ע"א:

מי גרם לנגיעה זו סייג שסג אדה"ר וכו' . כבר כתבתי לעיל דהגם דצריך לעשות סייג צריך לפרש שמה שמוסיף הוא משום סייג ומן הדין מותר וכמ"ש הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ב דממרים ע"ש ואדה"ר שלא פירש לחוה דהנגיעה מותרת אלא שצריך לעשות סייג ולהוסיף נגיעה יצאה תקלה: