כסא רחמים על אבות דרבי נתן א:ג

שופטים קבלו מזקנים כצ"ל:

דכתיב ויהי בימי שפוט וכו' . לא קפיד כל כך אקראי דקרא דהוזכר שופטים נקט:

אנשי כנה"ג קבלו מחגי זכריה ומלאכי . אע"ג דחגי זכריה ומלאכי הם מכלל כנה"ג הכונה דשאר כנה"ג קבלו מחגי זכרי' ומלאכי שהם הראשונים של כנה"ג:

זקנים קבלו מיהושע . והעיקר כלב כדמוכח מהש"ס נזיר דף נ"ו סוף ע"ב דאמרו ואלו יהושע וכלב לא קחשיב. והרמב"ם בהקדמת חיבורו כתב דפנחס קבל ממשה רבינו ע"ה. ובתמורה דף י"ז אמרו דשאלו לפנחס על חטאת שמתו בעליה שנשתכח בימי אבלו של משה ע"ש. וכתב הרמ"ע ז"ל מח"ד ח"ד פי"ט שפנחס ברח מההוראה ולא קבל להיות אחר יהושע ראש לתקן מה שנדב ואביהוא הורו הלכה לפני רבם והביאו בתוס' מחזה אברהם. ודע דבדברי הש"ס דנזיר דאמרו ואלו יהושע וכלב לא קחשיב. אפשר לפרש דהכי קאמר. יהושע שקבל ממשה וכלב שקבל מיהושע שהוא ראש לזקנים לא קחשיב. או אפשר דהכונה יהושע וכלב שקבלו ממשה רבינו ע"ה לא קחשיב ויותר נראה כפירוש ראשון:

שופטים קבלו מזקנים שנאמר ויהי בימי שפוט השופטים . נראה דלא סבר כדאמר ר' יוחנן בבתרא דף ט"ו דור ששפטו את שופטיו. והנה התוספות שם בבתרא כתבו וז"ל דור ששפטו את שופטיו תימא לר"י דאמ' רפ"ק דתמורה דף ט"ו כל האשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר לא היה בהם שום דופי עכ"ל. וראיתי בתוספות מחזה אברהם שכתב על דבריהם וז"ל ולא זכיתי להבין קושיא זו דזה אינו אלא להוה אמינא שם במס' תמורה אבל אחר קושית המקשן שם ותניא מעשה בחסיד וכו' ע"כ צ"ל כתירוץ רב יוסף שם דופי של סמיכה קתני וא"כ יכולים לומר דשאר דופי הוי בהם (ובתורת חיים הרגיש בזה) ואין לומר דתוס' הקשו זאת במקשן דליקשי ליה ממקרא שפוט השופטים משום זה לא איירי די"ל דהמקשן סבר הפירוש של שפוט השופטים כפירש"י בתורה או התרגום ורלב"ג אבל ר"י מפרש למסקנא דשמעתין דפירושו הוא דופי של סמיכה עכ"ל. ומה שסיים דר' יוחנן מפרש למסקנא דשמעתין וכו' יש לומר דהיינו תמיהת ר"י על המקשן דאמאי לא הקשה מהך תוספתא על ר' יוחנן דאמר דור ששפטו את שופטיו דהרי אמרו בתוספתא דעד יוסף בן יועזר לא נמצא דופי ועל זה היה מתרץ הש"ס אמר רב יוסף דופי של סמיכה וזהו למה שצדד דאין לומר דהתוס' הקשו זה במקשן:

אמנם אין אנו צריכים לזה דכונת התוספות פשוטה דהרי התוספתא קתני כל האשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר לא היה בהם שום דופי ובזה אין לפרש דופי של סמיכה דהא קתני שום דופי וזה פשוט שלא היה בהם חטא ושום דופי משום צד ובזה מודה רב יוסף. והשקלא וטריא דמקשה ומתרץ היה בחלוקה שנית דקתני מכאן ואילך היה בהם שום דופי וקס"ד דהיה דופי מחטא וע"ז הקשה מריב"ב ור"י בר אלעאי דלא היה בהם חטא ותירץ רב יוסף דמ"ש היה בהם שום דופי היה מסמיכה. וא"כ לכל הדברות מאי דקתני לא היה בהם שום דופי היינו בין מחטא בין מסמיכה ולכן מקשה ר"י מדור ששפטו שופטיהם לחלוקה ראשונה:

ומ"ש רש"י ז"ל דופי קס"ד דופי של חטא לא היה באשכלות שעמדו פרנסים על ישראל עכ"ל כונתו דהקס"ד היה דמיירי בחטא וכפ"ז מאי דקתני מכאן ואילך היה בהם שום דופי היינו מחט אואהא פריך מחסיד אחד דהיה גונח וכו' ומשני דמ"ש ברישא לאו בחטא לבד מיירי אלא בכל דופי ובכלל סמיכה ומכאן ואילך היה דופי של סמיכה:

ועל פי האמור ניחא מה שיש להרגיש דפריך עליה דרב יוסף דאמר דופי של סמיכה קתני והא יוסף בן יועזר גופיה מפלג פליג בסמיכה ומשני כי איפליג בה בסוף שניה דבצר לבא ויש להרגיש דהתוספתא קתני מימות משה עד שמת כיון דבסוף שניה איפליג והול"ל מימות משה ועד יוסף בן יועזר. אמנם לפי מ"ש דגם לתירוץ רב יוסף מאי דקאמר לא היה בהם שום דופי היינו כל מין דופי מחטא ומענין אחר ובכלל מחלקת וכמשמעות שום דופי. להכי לא חש למנקט עד שמת יוסף בן יועזר כיון דבכל חלקי הדופי לא היו עד שמת ושיורי א' מחלקי הדופי שהוא סמיכה נמי לא היה עד סוף שניה להכי נקט עד שמת כיון דבכל הענינים לא היה דופי עד שמת אפס קצהו בענין סמיכה בסוף ימיו לא חשיב לגבי כל השלמיות:

ואולם עדיין צריכין אנו למודעי' אעיקרא מאי פריך ממעשה בחסיד כיון דאיכא כמה שני בין יוסף בן יועזר לחסיד וכדקאמר מר ניהו ורבנן בתר יוסף בן יועזר דרי דרי הוו וא"כ מאי פריך. הא מאי דתנא הוא דעד יוסף בן יועזר לא היה שום דופי ואחרי כן היה דופי בכמה דורות ואה"נ דבחסיד לא היה דופי:

ועוד יש לעמוד עמ"ש בירושלמי פ"ט דסוטה אמאי דתנן התם משמת יוסי בן יועזר וכו' בטלו האשכולות וקאמר עלה ולא עמד אשכול עד שעמד רבי עקיבא וכל הזוגות לא היו אשכולות אלא אלו שמשו פרנסות ואלו לא שמשו פרנסות תני כל הזוגות שעמדו מימות משה עד שעמד יוסי בן יועזר וכו' אי אפשר (כצ"ל) ליתן בהם דופי עד שעמד ר' יהודה בן בבא אפשר ליתן בהם דופי אמרו על ריב"ב שהיו כל מעשיו לש"ש אלא שגידל בהמה דקה וכו' עכ"ל. ופירש הרב קרבן העדה וז"ל וכל הזוגות וכו' לא היו אשכולות בתמיה ומשני זוגות אלו שמשו פרנסות היו אב"ד ונשיאים והדבר פשוט שהיו אשכולות אבל ר' עקיבא לא היה אב"ד ולא נשיא קמ"ל דאפ"ה היה אשכול עכ"ל. וק"ק חדא דקאמר ואלו שמשו פרנסות על ר' עקיבא והוא באחד. ותו דתקשי ליה מתני' דקתני משמת יוסי וכו' בטלו האשכולות והרי לא בטלו דכל הזוגות היו אשכולות ואעיקרא הא הו"ל להקשות לש"ס ולא להקשות על רבי עקיבא:

וראיתי בתוספותיו שכתב וז"ל אלא אלו שמשו פרנסות וק' אי כל הזוגות היו אשכולות א"כ מ"ש יוסי ן' יועזר ויוסי ן' יוחנן דנקט הא אלו נמי שמשו פרנסות וכו' לכן נ"ל הא דקאמר ואלו לא שמשו פרנסות קושיא היא וה"פ ואלו יוסי ן' יועזר וכו' לא שמשו פרנסות בתמיה הא אלו נמי הוו פרנסים ומ"ש הני דוקא עכ"ל. ואיני יודע איך נחה דעתו בפי' זה דא"כ נשאר בקושיא. ותו אעיקרא מאי דהוקשה לו מ"ש הני דנקט הו"ל להק' קושית הסתירה היכי קאמר בטלו האשכולות והא בתרייהו הוו כל הזוגות כקושיין:

ואחזה אנכי בס' פני משה שפירש וז"ל אלא אלו יוסי וכו' שמשו פרנסות עם גדולת מעלתן ושאר הזוגות יש שלא שמשו פרנסות כגון הדורות דלא חשיב במתני' דחגיגה אבל הני דקחשיב התם קאמר עלייהו הראשונים היו נשיאים וכו' עכ"ל. ול אנחה דעתי הקצרה בדבריו דהקושיא דמקשה הש"ס הוא על הזוגות דחשיב במתני' כמו שפירש הוא עצמו ומאי משני דזוגות שלא הוזכרו לא שמשו בפרנסות. ובזה מאי משני על הזוגות שהוזכרו במשנה שהיו אשכלות ומשנתנו קתני בטלו האשכלות ומאי אית לן במה שלא הוזכרו דלא דברנו עליהן. ותו אי קרית להו זוגות הנך דלא הוזכרו הרי הם א' נשיא וא' אב"ד דכן הוא פי' זוגות ואים קאמר שלא שמשו בפרנסות:

ועתה אמת אגיד שצדדתי לפרש איזה פירושים בדברי הירושלמי ולא עלה בידי דבר נאות. אם לא שנאמר דמ"ש אלו שמשו פרנסות היינו דיוסי בן יועזר וכו' מלבד הנוגע לדת ודין נתעסקו בתקון העם א"נ לפרנס עניים. ושאר הזוגות לא נתעסקו בזה ודוק היטב:

ומהא דקאמר בירושלמי כל הזוגות שעמדו מימות משה יש להעיר עמ"ש הרב תוספת י"ט בריש אבות דלפני יוסי ן' יועזר לא היו נשיא ואב"ד. ואני הדל בקונט' חסדי אבות (בשה"ג ח"א דפוס חדש דף צ"א ע"ב) כתבתי דאם דברי הרב כפשטן הוא הפך הש"ס בבלי במ"ק דקאמר שאול נשיא ויונתן אב"ד ע"ש. ועתה אני מוסיף דמהירושלמי הלז דקאמר כל הזוגות שעמדו מימות משה והוא תוספתא בקמא מוכח דתמיד היו נשיא ואב"ד:

וחזה הוית להרב פני משה שרצה לקיים גירסת הס' וז"ל נראה לפ' דמשמת משה עד יוסי בן יועזר אפשר ליתן דופי חוץ מיוסי וכו' עכ"ל. ושרי ליה מאריה לפרש פירוש זה דח"ו נותן דופי בעמודי עולם יהושע וכל הנביאים והקדושים ואנשי כנה"ג הס כי לא להזכיר וראוי לכל מבין להגיה אי אפשר וק"ו שכבר ראה כי הרב יפ"מ הגיה הלשון. וגם נעלם ממנו דכך הלשון בתוספתא דקמא. ועוד שהגיה בסוף הלשון גם כן אפשר והוא תימא אחר שהו אמגיה יגיה ברישא וכן הנוסחא בתוספתא. אלא שבתוספתא נמי בסוף הלשון יש ט"ס כמבואר:

למדנו מהירושלמי דמאי דקתני דופי הוא מחטא וגם מיוסי ן' יועזר וכו' היה איזה דופי ובחסיד לא היה דופי וכל זה נראה הפך גמרין דהקושיא דפריך ממעשה בחסיד א' ל"ק כדאמרן דאחר יוסי ן' יועזר וכו' היה איזה דבר ואה"נ דבחסיד ליכא שום דופי ותו רב יוסף דאוקמה בסמיכה מהך תוספתא נראה דבדופי של חטא מיירי:

ונראה לישב דאדרבא סוגית תמורה בנויה על עיקר תוספתא זו דהתוספתא דקתני דמשמת יוסי ן' יועזר וכו' עד שעמד רי"בב אפשר ליתן דופי אתיא שפיר דמיירי בדופי של חטא וכב' פירש התנא שיחותיו דמיוסי ן' יועזר וכו' עד רי"בב היה איזה דופי. אמנם בתוספתא דמייתי בש"ס דקתני דמיוסף ן' יועזר וכו' אפשר ליתן שום דופי הא קשיא ליה לתלמודין דהיכי קפסיק ותני דמיוסף וכו' אפשר וכו' האיכא חסי' וכו' והול"ל דמיוסף וכו' עד החסיד אפשר ליתן שום דופי כדקתני אידך תנא ולא הו"ל למפסק בסכינא חריפא דאחר יוסף וכו' יש שום דופי ולהגדיל שבח ישראל הול"ל עד החסיד. ונפקא מינה דלא אלמן ישראל אולי ימצאון אח"ך חסידים שאין בהם שום דופי. ומשו"ה אוקמא רב יוסף דחלוקה אחרונה דקתני משמת יוסף וכו' היה שום דופי היינו דופי דסמיכה ובעוה"ר דופי זה נשאר לעולם ושפיר קתני מילתא פסיקתא מכאן ואילך היה בהם שום דופי ולשון שום דופי ניכר שאינו דופי גמור אלא סרך דופי והיינו כדתרגמה רב יוסף דופי דסמיכה:

הגם הלום ראיתי אחרי רואי להרב המו' מר מחותני ז"ל בפירושו לתוספתא דקמא דף י"ג ע"ג שהביא סוגית תמורה הנז' וכתב דמהתוספתא נראה דדופי של חטא קאמר וכתב וז"ל וצ"ל דתלמודא דידן סבר דהך מתניתא לא מתנייא בי ר' חייא דא"כ לא הוה מפרש דדופי של סמיכה קאמר וגם לא הוה מספ"ל במעשה דעז אי ריב"ב הוה אי ר"י בר אלעאי דדוחק גדול לומר דלא ידעי לה מסדרי הש"ס עכ"ל. ותימה על הרב ז"ל דדחי לתוספתא דצ"ל דלא מתניא בי ר' חייא וכו' ואי משום מאי דאוקי דופי של סמיכה ובתוספתא דקמא וירושלמי מוכח דופי של חטא. כבר כתבנו בעניותנו לעיל דחלוקה ראשונה דקתני כל האשכולות וכו' מימות משה ועד יוסף בן יועזר לא היה בהם שום דופי הוא לשון כולל שלא היה בהם שום דופי לא מחטא ולא משום דבר. והכי משמע מפירש"י בש"ס דסוטה ומרבינו הערוך בפי' אשכולות וכדקאמר הר"ם איש שהכל בו. וא"כ שוים הבבלי והירושלמי והתוספתא דלא היה דופי מחטא ולא מדופי אחר עד יוסף בן יועזר ובחלוק' שניה מהתוספתא דש"ס הוא שפי' דופי דסמיכ' והתוספתא והירושלמי לא מיירי בזה. ומאי דקאמר דהש"ס דילן מסתפק אם ריב"ב אם ר"י בר אלעאי והתוספתא קאמר דריב"ב הוא אין זה כדאי לומר דסבר גמרין דלא מתניא בי ר"ח ונדחה קרי לה. ואימור דאמוראי קמאי בגמרין לא שמיע להו. ומ"ש לעיל דסוגיין בנויה על עיקר תוספתא זו לאו דוקא ויש לומר בסגנון אחר כמבואר אך רבינא ורב אשי הוו בקיאי בתלמודא דבני מערבא כמ"ש הרי"ף בעירובין ותלמידו רבינו מהר"י ן' מיגש בתשובה ומשו"ה לא מייתי לה רבינא ורב אשי דכבר מייתי לה בירוש'. ותו דנעלם מהרב ז"ל מ"ש בשיטה מקובצת קמא על דף פ' וז"ל ת"ר מעשה בחסיד א' גרסינן וחסיד זה הוא ר' יהודה בן בבא דהכי מפרש לה בבריתא וכו' גאון ז"ל עכ"ל הרי דהגאון ז"ל מקיים הבריתא:

ולכל הדברות למדנו דעד יוסף בן יועזר לא היה שום דופי מחטא נמי. והשתא קושית התוס' בשם ר"י על ר' יוחנן דאמר דור ששפטו את שופטיו זוהי שקשה ומה שתמה הרב מחזה אברהם ז"ל שהבאתי לעיל לק"ע:

וראיתי להרב תורת חיים בשיטתו לבתרא שרמז בספר מחזה אברהם דתמה על התוספות כמ"ש במחזה אברהם ונסתייע מרש"י וכתב דשמא התוס' סברי מדנקט שום דופי הוא גם על חטא אבל מרש"י לא משמע כן. ועוד תירץ לקו' התוס' דהא דשפוט השופטים אינם השופטים שנתמנו פרנסים על ישראל דהנהו צדיקי וחסידי אך דיינים בעלמא עליהם כתיב ששפטו שופטיה' זהו תורף קיצור דברי הרב ז"ל. ואני בעניי אומר דאין ראיה מרש"י וקושטא דמילתא כמו שהבינו התוס'. ונעלם מהרב ז"ל דהכי אתמר בתוספת' ובירושלמי כמש"ל. אך מה שתירץ עוד לקו' התוס' הוא נכון. והגם דהכא באדר"ן מייתי לשופטים שקבלו מזקנים דכתיב ויהי בימי שפוט השופטים והוא הפך הרב ת"ח אפשר דלא קפיר אקראי כמ"ש בקונטרוס:

נביאים קבלו מהשופטים . בס' אהבת חסד תמה על מ"ש רבינו עובדיה שתחילת הנביאים עלי דלא מצינו עלי שהוא נביא ובסוטה דף מ"ח קאמר נביאים הראשונים דוד ושמואל ז"התד. ונעלם ממנו דרש"י ז"ל במגילה דף י"ד ע"א במספר מ"ח נביאים מנה עלי ושמואל. וכן נראה מהמספר ועל זה סמך רבינו עובדיה. גם הרב"ץ בריש פי' אבות בכלל דבריו כתב וז"ל ושאר שופטים שהיו אחריו עד שהגיעו לנבואת עלי ושמואל וכו' עכ"ל. ואע"ג דרש"י כתב זה מבעל הלכות גדולות וסדר עולם. ובס' הלכות גדולות דף קמ"ג וסדר עולם פ' ך' מנו הנביאים ולא הוזכר עלי. אין להביא ראיה מספרינו דקמאי הוו להו נסחי דווקני. ועיין בס' כלי יקר ע"פ ושמואל טרם ידע דבר ה' שכתב דעלי נתנבא אך ק"ק דלא אשכחן דנתנבא על ישראל למנותו בכלל מ"ח נביאים וי"ל: