קנאת סופרים על ספר המצוות, שורשים יג

הכלל שהציע לנו הרב בזה השרש הוא מבואר מעצמו שלא יתכן לרבות המנין במצוה שירבה חיובה בזמנים שונים כשהמצוה אינה משתנית בשום מעשה כגון מוספי ר"ה והמועדים החוזרים חלילה משנה לשנה אבל כשיתחלפו בעניינם כגון מוסף שבת ומוסף ר"ה ומוספי מועדות אינם נכללים במצוה אחת. ודלא כהרמב"ן ז"ל במה שהסכים למנות שני תמידין בכל יום לשתי מצות וכן ק"ש ערבית ושחרית והקטרת בקר וערב כמ"ש לעיל בסוף השרש הט'. והנה לא הבנתי בדעתו זאת טעמא מאי המצוה שהיא מחוייבת בכל יום אינה נמנית אלא למצוה אחת ומה שהיא מחוייבת פעמים בכל יום תמנה לשתים דכיון שנצטוית לכפול עשייתה פעמים הרבה מאי שנא כשיש הפסק זמן בין זו לזו בזמן מועט או מרובה כיון שעצמות המצוה וכל הנגרר עמה אין חלוף ביניהם הדעת נוטה שלא למנותה אלא למצוה אחת וכמו שכתבתי גם בזה לעיל בשרש ט':