קמחא דאבישונא על הגדה של פסח, כורך ב

ואחר כך נוטל בעל הבית שתי מצות הנקראו' שמורים אחת שלמה ואחת פרוסה ובוצע בפרוסה דאמ' מר הכל מודים בפסח שמניח שלמה בתוך הפרוסה ובוצע. מאי טעמא לחם עוני כתיב מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. ומניח שלמה בתוך הפרוסה על שם לחם משנה ובוצע על השלמה המוציא לפי שברכת המוציא תדירה מברכים המוציא על השלמה ואינו אוכל עד שבוצע מן השלמה שתחתיה ומברך על אכילת מצה. ואוכל משניהן יחד ונותן לכלם וצריכים להסב דאמרי' מצה צריכה הסבה. וגאונים אחרים שמברכים המוציא על הפרוסה ועל אכילת מצה על השלמ' ודעבד כמר עבד וכמר עבד.

ואחר כך נוטל החזרת ומברך עליה על אכילת מרור ומטבל בחרוסת יפה משום קפא יש אומרים שהוא ארס שיש לירק. ויש אומרים שהוא תולעת. לפי שהוא לילה ולא יראה אותו החרוסת הוא רפואתו שמונעתו מלהזיק.

ונותן לכל אחד ואוכלים ממנו כזית לכל הפחות ואוכלים בלא הסבה דאמרו בגמרא מרור אין צריך הסבה. לפי שהמרור זכר לוימררו. והסבה זכר לחרות. ואין לברך בורא פרי האדמה על אכילת מרור לפי שהפת פוטרתו משו' דהוי דברי' הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה שאין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריה'.

ולאחר שאכלו מרו' כזית לכל אחד נוטל המצה השלישית של שמורים וחזרת וכורכן יחד ואוכלם כאחד בלא הסבה שהרי יש בה מרור שאין צריך הסבה ואוכלים אותו זכר למקדש כהלל דאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. ובערוך אמר בזמן שבית המקדש קיים היה הלל מברך על אכילת מצה במצה. ובמרור לאכול מרור. וכורך מצה ומרור בבת אחת כיון ששניהם מדברי תורה אין זה מבטל זה אבל בזמן הזה דמצה דאורייתא שנאמר בערב תאכלו מצות ומרור מדרבנן שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליבא פסח לא. אין לאכלן בבת אחת. דאתי דרבנן ומבטל דאורייתא אלא זה עצמו וזה בעצמו. ואח"כ אוכלן בבת אחת זכר למקדש. וכיון שכבר ברכנו על המצה ועל החזרת ואכילה זו לזכה בעלמא אין מברכין עליה. כתב אבן הירחי הרוצה לעשו' מצוה מן המובחר לא ישוח עד שיעשה כריכה כהלל כדי שתעלה לו ברכת מצה ומרור לכריכה דהלל. דהא משום דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עבדינן לחמרא בתרויהו. הכי נמי לענין ברכה צריכין למעבד שיעלו לשניהם ובשיחת חולין צריך להזהר אבל טול כריך לא הוי הפסק.