קמחא דאבישונא על הגדה של פסח, כרפס ג
Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah, Karpas 3 · קמחא דאבישונא על הגדה של פסח · free full Hebrew text
Open in the reader →ולוקח מן הכרפס וטובל בחומץ או בחרוסת להמית התולעת שבירקות ומברך בורא פרי האדמה. ור"ת ורשב"ם הנהיגו תלמידיהם לטבול טבול ראשון בחומץ ומביאין ראיה מדתנן הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שהוא מגיע לפרפרת הפת נמצא שבמשנה אין מזכיר חרוסת עד טבול שני. והר' יונה פי' לפי שטבול ראשון אין חובה אלא להכרא בעלמא ורגילין כל השנה שאוכלין חזרת בלא חרוסת ואין חוששים לקפא. גם עתה יאכלו כמו בשאר ימות השנה בלא חרוסת. אבל טבול שני שהוא משום מצות הזהירו חכמי' שלא יהא בו משום סכנה וקופא פרשו שהו' תולעת כדתנן בתרומו' האוכל תולעת שבעיקרי האילנות וקיפא מבירקות. ורבינו האי פירש עיקר הקיפא בלשון ארמית מלשון קפוי כגון נפיחה ורוח שאוחזת במעים מן המאכלות ונקרא קיפה מפני שהי' מנפחת. והחרוסת היא סם שטורד אותו רוח. והטעם שאין מברכים על החרוסת אע"פ שהיא מצוה מדברי סופרי' לפי שהיא טפלה לכרפס ותנן כל שהוא עקר ועמו טפלה מברך על העקר ופוטר את הטפלה וכטבול שני אין לברך בורא פרי האדמה אלא לאכול מרור בלבד כי ההגדה אינה הפש' לענין אכילה הואיל והמרור לפניו ואינו נמלך.
אבל לענין נטילה הויא הסח הדעת שהידים עסקניות הם. ומזה הטעם אין לברך בורא נפשות רבות אחר אכילת שאר ירקות שאין ההגדה הפסק וכמו כן אחר המרור אין לבר' בנ"ר לפי שחובת אכילתו היא עם המצה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו ואם כן נחשוב אותו כדברים הבאים בתוך הסעודה שאין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ומזה הטעם אין לברך על המרור בורא פרי האדמה. ושאר ירקות באים בתחלה להברא בעלמא כדי שישאלו התנוקות מה נשתנה שאין דרך לטבל בירקות קודם אכילת הפת. ומי שאין לו שאר ירקות אלא מרור בלבד מברך עליו בתחלה שתי ברכות בורא פרי האדמה ולאכול מרור וטובל בחרוסת ואוכל כזית וכשגומרים ההגדה מברך על המצה ואוכלה וחוזר ואוכל מן המרור בלא ברכה.