כתם פז על ספר הזהר תנז

המלאך הגואל אותי וכו' ר' חייא פתח בית והון נחלת אבות וכי בית והון נחלת אבות נינהו הקושיא גלויה בכתוב כי יראה כי אזלת יד הירושה מהבית וההון מהאבות אל הבנים אחריהם ולא יד השם עשתה זאת ושהונח זה אל הטבע כי מי שיהיה לו אב בבית והון יחיה ומי שאין לו אב כזה לא יחיה והנה אנו רואים כמה בני אדם שלא ישאירו לבניהם כי אם חסרון כיס והבני' ההם יקנו בית והון כיד השם עליהם לטובה ואיך יגזור הכתוב הזה כי בית והון נחלת אבות. וישיב כי אין כוונת הכתוב ענין גזר' כי זה לא יסבלהו שום שכל לפי שהכל מאתו ית' הבית וההון וזולתו אמנם כוונתו ענין איפשרות לא ענין גזרה והוא כי קב"ה יהיב כלא לב"נ הן לאבות הן לבנים ואיפשר כי לזמנין דיחסין כלא לבריה ויהא אחסנא דאבוה וכו' כלומר ופעמים שלא ינחילהו אביו מאומה והב"ה מזמין לו פרנסתו ממקום אחר. אמנם ענין הזיווג הוא ענין גזרה שמכריזין עליו למעלה ואומרים בת פלוני לפלוני ואפי' מעבר לים ופי' הכתוב כן בית והון יתכן שיהיה נחלת אבות או לא אמנם מה' אשה משכלת כלומר האשה המצלחת בכל הן בבנים הן בנכסים כי זה לו יאות שהיא בת זוגו האמיתית כשהיא משכלת לפי שיש זיווגין אחרים שיתכן שלא ישא אדם בת זוגו האמיתית בסוד הגלגול שמא יקדמנו אח"ר ברחמים כאשר יתבאר הענין בארוכה בפ' משפטי' בעובדא דההוא סבא אם יגזור האל בחיים ב"ה ובכאן יבאר הסוד בדרך קצרה ויתרץ שני המאמרים המנגדים זה את זה כדאיתא בפ"ק דסוטה כי פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים והקשו התם איני והא אמר ר' יהודה אמר רב מ' יום קודם ליצירת הולד בת קול יוצאת ואומר' בת פלוני לפ' שדה פלוני לפ' ותירצו הא בזיווג ראשון הא בזווג שני ופי' רש"י ז"ל זיווג ראשון לפי המזל זווג שני לפי מעשיו ואמרו שם א"ר יוחנן וקשה לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות אל תקרי מוציא אלא כמוציא ויש להם ע"ה על מה שיסמוכו באמרם אל תקרי מוציא אלא כמוציא והוא שאם היה כוונת הכתוב לשני דברים לומר שהאל ית' הוא המושיב יחידים ביתה שהוא הזווג וגם הוא ית' המוציא אסירים בכושרות היל"ל ומוציא אסירים בכושרות ואם בא הכתוב לספר בשבחו של הב"ה וכי אלה הב' דברים הוא עושה בלבד והלא מה רבו מעשיו ית' ומדלא כתב ומוציא אלא מוציא לא בא הכתוב אלא להשוות אלה השני ענינים אחד אל אחד. וסוד אמרם כאן בזווג ראשון כאן בזווג שני ידוע לבעלי הקבלה בסוד הגלגול כי בפעם הראשונה שבא אדם לעולם עם בת זוגו ההוא יקרא זיווג ראשון כי הנשמות באות לעולם זכר ונקבתו ומזדווגות זו בזו את גויותיהן האמנם אם לא זכה האיש ההוא ולא כשרו מעשיו והוצרך להתגלגל ולבוא לתקן את אשר עוות או שזכה והוצרך להתגלגל בסוד העיבור להטיב את דורו כמרע"ה שנאמר בו ויתעבר ה' בי למענכם או לסבה אחרת כפי הגזרה האלהית ההוא יקרא זיווג שני ויתכן כי פקודתו יקח אח"ר שקדמו ברחמים ובחיקו תשכב עד עת בוא דברו ויכשר במעשיו ובכן ידחה האיש האח"ר שלקח' מפניו ויקח את שלו מידו כענין בת שבע עם דוד שהיתה ראויה לו מששת ימי בראשית סוף דבר וקנצי למלין כי סוד זווג א' וזווג ב' הוא סוד הגלגול. ואולי כי אל זה כיון רש"י ז"ל באמרו זווג ראשון לפי המזל על הפעם הראשון וייחס אותה אל המזל המתוקן על הסדר הראוי לבוא הזיווג ההוא. וזיווג שני לפי מעשיו כמו שנתבאר אלא שלא רצה הוא ע"ה לגלות הסוד בפומבי וסתם דבריו באופן שיובנו כפי הפשט וכפי הסוד כי הוא ע"ה לא יבצר ממנו סוד הגלגול המקובל להם ע"ה אמנם לפי שענינו עמוק עמוק מי ימצאנו ופלס ומאזני צדק אלה הענינים בידו ית' לא רצה לבאר הדבר. ונשוב אל מה שאנו בו כי הוא הכוונה בכאן באמרו אבל מה' אשה משכלת בגין דאתתא דא כד אחסין לה בר נש מעם קב"ה יחסין לה על הזווג הראשון כי היא אשתו המשכלת בלי ספק והמצלחת עמו וביאר ואמר דהא לא יחסין לה לקב"ה לבר נש אלא כד מכריזין עלוי ברקיעא דקב"ה מזווג זיווגין עד לא ייתון לעלמא כלומר קודם שיבוא לידי גלגול. ובענין הזיוג השני אמר ולזמנין דקא סליקו בקליטין פי' שבאים שניהם הוא והאחר בתוף כך הקלע הקולטת אותם ומחזירן לעולם לתקן את אשר עותו ואסטי ההוא בר נש ארחוי סליק זווגיה לאחרא הוא האח"ר שקדמו ברחמים עד דיכשר עובדוי וכד יכשר עובדוי או מטא זמניה אדחי גברא מקמי גברא ואתא האי ונטיל דיליה וזהו הזיווג השני הנתלה כפי מעשיו ועל שזה הגלגול הוא מחוייב כפי החכמה העליונה לבלתי ידח ממנו נדח קשה לפניו ית' מכלא לדחייא גברא מקמי גברא.

ואי תימא אשה משכלת ולא אחרא כלומר על הזיוג הראשון שהיא בת זוגו המשכלת היא האשה אשר הוכיח ה' אל האיש ההוא ושהאחרת היה במקרה ובהזדמן ולא מה' היא לו ויפלא ממנו דבר זה ח"ו לזה השיב ואמר ת"ח אע"ג דאזמין קב"ה וכו' יאמר כי ח"ו שממנו ית' יפלא כל דבר אמנם הפועל הטוב יתיחס אליו בעצם וראשונה והוא זווג האשה המשכלת והפועל הרע לא יתיחס אליו יתעלה כי אם לסטרא אחרא אשר בה נדבק האיש החוט' והיא הענישהו יען בה בחר וכל קטרוגין וכל בישין לא אתיין ליה מעם קב"ה אלא מעם ההוא סטרא בישא אליו יתיחס פועל הרע וברשותו ית' הוא מעניש.

וע"ד אתתא דלאו איהי משכלת קרא עלה שלמה ומוצא אני מר ממות את האשה כי עונותיו גרמו שלא יזדווג באשה המשכלת אשר הוכיח לו ה'.

וע"ד אתרעי ביה בבר נש בגין עובדוי דכשרן וכו' ופריק לה וכו' ומזמין לו האשה המשכלת ופודהו מהאשה המרה ממות ואמר כי אל זה כיוון יעקב אע"ה באמרו המלאך הגואל אותי מכל ר"ע כי לפי שראה שמטת"ו שלמה בלא פסול ידע שהמלא"ך הגוא"ל שהיא שכינה היא גאלתהו מהדבק בסטרא בישא ואמר יברך את הנערים מ"ט אתחזו לאתברכא בגין דנטר יוסף את קיימא והשומר הברית מחללו בבת אל נכר ראוי שיתברך זרעו ועל זה השיב יוסף כשאמר לו אביו מי אלה שראה שעתיד ליצא ממנו שיאמר אלה אלהיך ישראל ושאינם ראויים לברכה אמר לו בני הם אשר נתן לי אלהים. בזה שהראה לו סוד הברית ששמר שראויים הם להתברך ושהוא ג"כ ראוי להתברך יותר ויותר מכל אחיו ובג"ד לכלהו יהב ברכתא חדא וליוסף ברכאן סגיאין כמו שתראה מתוך ברכותיו מזולת ראובן ושמעון ולוי כי דבר עמהם דברי קנטור אבל ליהודה אמר לא יסור שבט מיהודה לזבולון לחוף ימים ישכון. ליששכר וירא כי מנוחה כי טוב לדן יהי דן נחש עלי דרך לגד גד גדוד יגודנו לאשר שמנה לחמו לנפתלי אילה שלוחה לבנימן בבקר יאכל עד אמנם ליוסף הרבה בברכות דכתיב ברכות אביך גברו על ברכות הורי ברכות שדים ורחם:

רבי יהודה פתח אליך נשאתי וכו' האי קרא אוקמוה על כנסת ישראל בעודה בגלות נדרש הכתוב הזה אבל ת"ח צלותא דבר נש דאתכוון בה איהי לעילא לעומקא עילאה. דע כי השלש עליונים נקראים עמקי"ם לפי העלמתם כי כל דבר נסתר ונעלם יקרא עמוק. וגם בספר יצירה נקראים עמקים שכן כתב עומק ראשית עומק אחרית עומק מזרח עומק מערב עומק צפון עומק דרום וכו' הנה בענין התפל' צריך האדם לכוון בתפלתו לעומק עליון שהיא הבינ"ה דמתמן נפקין כל ברכאן וכל חידו לפי שבה נכללים הכת"ר והחכמה כי ראש א' הם משם יתפשט הנהר היוצא מעד"ן היא החכמ"ה לקיימא כלא. וע"ד יתיר יו"ד במלת היושבי בגין דלא פסיק יו"ד מאתר דא לעלמין היוד היא החכמ"ה נקודה קדמאה שאינה פוסקת מהה"א הראשונה לעולם והיא נהר שאינו פוסק לעולם כי סוף הנהר והוא היסו"ד לפעמים פוסק בסוד ונהר יחרב ויבש כפי מעשי התחתונים ובסוד הצדי"ק אבד לדורו אבד אמנם ראש הנה"ר שהיא הבינ"ה אינו פוסק לעולם לפי שסוד היו"ד דבוק' תמיד בה"א הראשונה אמנם הה"א האחרונה לפעמי' היא דל"ת דלה ולפעמים היא ה"א מליאה.

ובגין דא כתיב היושבי בשמי"ם לפי שהיא אחוזה בחכמ"ה ויושבת בשמים שהיא התפארת עם האבות אברה"ם ויצחק.

ומהכא כד ברכאן נגדי מעומקא דא כלהו נטיל לון האי אתר דאיקרי שמים הוא התפארת מהאי נגדו לתתא עד דמטו לצדיקייא הם צדי"ק וצדק שהם קיומ' דעלמא.

ומהכא מתברכין כל אינון חיילין וכל אינון משריין הם מחנות שכינה בתולותיה רעותיה ואחריהן עולם הנפרדים למיניהם. והובא ענין פתיחה זו בכאן להודיע מהיכן הצדיקים ממשיכים הברכות כשמברכים לבניהם או זולתם.

ת"ח בשבעין ותרין נהורין אסתלק עטרא דכל משריין עיגולא דעלמא וכו' קרא למדת המלכו"ת עטרא דכל משריין לפי שהיא עטר"ה עליהם. ועיגולא דעלמא לפי שהיא סובבת עליהם ומקפת אותם כעיגולא הסובבת האלכסונות שהם בקרבה. והשבעין ותרין נהורין שאמר הם ע"ב גשרים שהם סוד ויס"ע ויב"א וי"ט שהם מאורו' המאירים בה. והסתכל כי כשקראה עיגולה דעלמא לא זכר השנים כי אם שבעין דוכתי כי ההתפשטות אינם רק ע' הן המה סוד שבעין סנהדרין כי השנים הם סוד שתי הנקודות עליון ותחתון אשר העגולה תסוב עליהם והם סוד הנשיא ואב ב"ד.

ואמר בגו האי עגולה נקודה חדא קיימא באמצעיתא וכו' אחר שדימה אותה לעגולה בבחינה שהיא סובבת דמה למדת הבינה שהיא סוד בית קדש הקדשים לנקודה האמצעית שממנה ניזונת העגולה הנזכר.

האי אתר הוא רווחא דכל רווחין אמר כי אע"פ שדמה אותה אל הנקודה שהיא קטנה בתוך העגולה הנה היא ארוכה מאר"ץ מדה ורחבה מני י"ם כי היא רחובו"ת הנהר ואם יחס אותה אל הנקודה הוא בבחינת התעלמותה והוא אמרו האי אתר הוא רווחא דכל רווחין אתטמר בגויה כלומר בתוך העגולה הנזכר כי על כן קראה נקודה לענין ההעלם. וחזר ואמר האי טמירא איהו בגו חילהא הכוונה על העגולה עצמה שהיא העטרת כי גם שדמה אותה אל העגולה המקפת האלכסונות הנה גם היא טמירא בגו חילהא שאינם משיגים אותה אשר על סוד זה אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו.

ואמר טמירא איהי בגו לגו אע"פ שהיא הנגלת בבחינ' חילוק הטרף היא נסתרת בגו לגו כשעולה לקבל פרס מקדש הקדשים.

כד סלקא כלא סלקין אבתרהא הם כל פרקי מרכבתה והסוד על אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופני' ינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים הוא סוד משכני אחריך נרוצה שהיל"ל משכני אחריך ארוצה ומדכתב נרוצה ירמוז כי כלא סלקין אבתרהא הם החיות שהם פרקי מרכבתה ואם לא ביאר בעל המאמר ענין הפתיחה מבואר הוא כי על המשכת הברכות מיושב"י בשמי"ם אל המלא"ך הגוא"ל כוונתו:

רבי חזקיה ורבי יוסי ורבי יהודה הוו אזלי בארחא וכו' הביא ס' הזוהר עובדא זו לפי שבכלל דברי האנשים השלמים האלה ענינים מהנדון שלנו בסוד המלאך הגואל. וראש המדברים היה ר' יהודה שפתח ואמר אל תזכור לנו עונות ראשונים וכו' יודיע אהבת האל ית' בעמו ישראל שאינו מוסר דינם לשום שר אבל הוא ית' דן אותם בעצמו וידוע הוא כי אינו דומה הנדון ביד המלך עצמו לנמסר לידון ביד הסרדיוטים ושהוא ית' מעביר ראשון ראשון וזהו אל תזכור לנו עונות ראשונים כלומר העבירם ראשון ראשון ומהר יקדמונו רחמיך קודם שיקדמונו המקטרגים לקטרג עלינו כי רבים לוחמים לנו מרום וזה לפי שדלונו מאד ממעשים טובים ואם לא יקדמונו רחמיך מהר וקודם הן אבדנו כלנו. ויבאר שישראל היו סבה ראשונה לשולטנות סטרא אחרא בארץ ישראל וסבת אבדנן של ישראל וגלותם וזה בעבדם ע"ז בארץ כביכול התישו כח של מעלה והורישו השפחה במקומ' והענין מבואר בעצמו ופתח אחריו ר' יוסי ואמר עבדו את ה' ביראה וכו' עבדו את ה' בשמחה וכו' יבאר כי צריך האדם לסדר תפלתו בבקר בבקר קודם שעת זריחת השמש כענין אמרם יראוך עם שמש כי אז ימין עליון חס"ד אל מתעורר וצריך האדם להתאחז ולהתקשר בתפלתו בימינו ית' וכבר ידעת כי העטרת נקראת תפל"ה היא העולה למעלה להמשיך שפע וברכה לחלק לנערותיה ובתפלתן של ישראל היא מתקשטת להקביל פני המל"ך. וצריך האדם ליחד אותה בתפלתו בסוד הימי"ן והשמאל הן הנה סוד שמחה ורננה שמחה מימין החס"ד מדת הכה"ן ורננ"ה משמאל מדת הלו"י העומד על השירה ומבואר הוא. ויאמר עוד כי צריך האדם להיות נזהר בתפלת המנחה כי לנגדם היו נקרבים שני כבשים הכבש האחד בבקר והכבש השני בין הערבים כי באלה הב' זמנים שולטים הרחמים והדין חס"ד אברהם בבקר ופחד יצח"ק בערב וצריך למתק הדין בתפל' המנחה כדי שלא תפעול בנו ועל כן צריך אדם ליזהר הרבה בתפלת המנחה. ויאמר כי תפלת ערבית נקראת רשות בפני עצמה בלילה לפי שאז היא מחלקת טרף ושלל שנאמר ותקם בעוד לילה וכו' ועל סוד זה קרבן לא נתן לה בלילה שאלו היינו מקריבים לה קרבן לבדה בזמן שולטנותה אין לך קצוץ גדול מזה והבן זה כי הקרבן אין ראוי להקריבו רק בזמן התיחדה עם בעלה ולא להפרידה מאלוף ואחריו פתח ר' חזקיה ואמר תכון תפלתי קטורת לפניך וכו' ויתן טוב טעם ודעת למה לא אמר דוד בתפלת הבקר תכון תפלתי רק במנחת ערב. ויאמר כי בשעת המנחה צריך למתק את הדין כי בבקר מכוסה הוא ולכן הזכיר בתפלת המנחה הקטרת באמרו תכון תפלתי קטרת לפניך כי ידוע הוא כי גם הקטרת היה נקטר בבקר שנאמ' בהטיבו את הנרות יקטירנה והטבת הנרות היה קודם בבקר ואח"כ בין הערבים ולא זכר דוד הקטרת אלא במנחת ערב לפי שאז מדת הדין שולטת כי כן שלטה בעונותינו הרבים בזמן חרבן ב"ה ועז"א הנביא אוי לנו כי פנה היום וכו' ובערב הציתו האש בב"ה. ומטעם זה היה דוד מזכיר הקטרת ביחוד בתפלת המנחה לפי שהקטרת היה מסגולתו להמתיק הדין בסוד ישימו קטורה באפך ולהעביר הרוגז והדין מישראל שכן מצינו באהרן בשעת המגפה וירץ אהרן כשאמר לו מרע"ה קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת כי הוא מבסם וממתק את הדין וכבר אז"ל כי מלאך המות הודיעו למשה סוד הקטרת זהו המכוון בדברי ר' חזקיה ושלשת החכמים האלה שמרו דרך המוסר בפתיחותיהם כי החל הגדול והקטן כלה ולא ידעתי למה המסדר לא זכרם כסדר מעלתם ולומר ר' יהודה ור' יוסי ורבי חזקיה הוו אזלי בארח' יתכן שהראשון אשר שם לדרך פעמיו היה רבי חזקיה ואח"כ נלוה עמו רבי יוסי ואח"כ נלוה עמהם רבי יהודה. והשלים הענין בזכור הפחד שהיה מתירא רבי יוסי מלסטים ומחיות השדה ושרבי יהודה היה מחזק לבו עד שנכנסו למערה ההיא וחלקו הלילה לשלשה משמרות שהלילה נחלקת בהם לדרוש בד"ת להיות דוגמא למלאכי השרת העומדים בבי"ת ה' בלילות. ופתח רבי יהודה בראש ואמר משכיל לאיתן וכו' ויבאר כי המזמור הזה אברהם ע"ה אמרו בשעה שהכיר בוראו ונאחז במדתו מדת החס"ד לעשות חסד עם כל באי עולם להישירם וללמדם דרך ה' כי על כן נקרא איתן לפי שנתאמץ נגד נמרוד וסיעתו לעבוד את ה'. חסדי ה' עולם אשירה וכי מסטרא דחסידים אתיין לזמרא. כבר ידעת כי צריך כל מתפלל או מבקש צרכיו ליחס כל דבור ודבור היוצא מפיו אל מקומו ואל שרשו למעלה כי בזה יפיק חפצו ורצונו ותשמע תפלתו וכבר משלו משל בענין הזה ליודע אוצרות המלך היכן כל אוצר ואוצר והולך לשאול צרכו אל האוצר אשר שם ימצאהו כי בלא ספק יותן לו שאלתו ובקשתו משם אמנם מי שלא ידע היכן כל אוצר ואוצר ידמה להולך אל אוצר החטים ושואל כסף וזהב או אל אוצר הכסף והזהב ושואל חטים כי זה בלא ספק יצעק ולא יענה ע"כ צריך כל מסדר שבחיו ליחס כל דבור אל שורשו ואתה ידעת כי הברכה מיוחסת למדת החס"ד בסוד הכהנים המברכים את העם וכמ"ש דוד ע"ה וחסידיך יברכו כ"ה כי אליהם יתיחס הברכה אמנם השירה מיוחסת למדת הגבורה וכן הלוים הם הם המשוררי' להמתיק כח הדין הבא משם ומטעם זה אמר וכי מסטרא דחסידים אתיין לזמרא כי הזמרה אינה מיוחס' רק ללויים ולא לחסידים וישיב הכא אתכליל סטרא דשמאלא בימינא אמר כי המתפלל לא יכוין לבד אל המדה אשר משם יפיק צרכו כי זה דומה ח"ו לקצוץ אלא צריך ליחד הימין בשמאל והשמאל בימין כי זה יורה שהכל אחדות א' ושלא הובדלו שמות ופעולות המדות זה ימין וזה שמאל רק מפאת המקבלים וכן תמצא בדוד שהחליף הסדר לכוונה זו ואמר כהני"ך ילבשו צד"ק וחסידיך ירננו יחס הרנה אל החס"ד והצדק אל הכה"ן כדי ליחד המדות זו בזו. והביא לראיה ענין הנסיון המיוחס לאברהם ע"ה באמרו והאלהים נסה את אברהם ולפי הנראה יותר היה ראוי ליחס הנסיון ליצחק כי בן ל"ז שנה היה אז והוא הוא המנוסה ואיך כתב והאלהים נסה את אברהם. ויאמר כי הסוד בזה שלא תקרא בחינה ונסיון ובחירה כי כלם ענין א' כי אם בהמצא שני הפכי' בנושא אחד כי על סוד זה ברא אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים להיות בעל בחירה ורצון להגדיל שכרו או להענישו ובהיות כי טבעו של אברהם לעשות חסד עם כל באי עולם כפי שנזכר כי מדתו מדת החס"ד הנה באחוז צדיק זה דרכו לבד לא יקרא מנוסה אמנם בהתלבש במדת האכזריות לשחוט את בנו יחידו בעבור מצות בוראו ההוא יקרא מנוסה בלא ספק בהמצא בו ב' ההפכים כי יצחק יקרא סבלן למדתו הפועלת בו ואברהם יקרא מנוסה הנה נתבאר כי השלם הוא המיחד הימין בשמאל והשמאל בימין וזהו חסדי ה' עולם אשירה כלל השירה בחס"ד ליחד המדות. ד"א אשירה אינון חסדים דקב"ה עביד עם עלמא כלומר שהיה אברהם שהוא איתן האזרחי אומר אשירה ר"ל אודיע לכל באי עולם החסדי' שהוא עושה עמהם בקיומו של עולם ואודיע אמונת"ו בפי לפי שהדורו' כלם היו עובדי ע"ז והוא היה מודיע' אמונ"ה אומן כי יש למעלה מצבא השמים מדת האמונ"ה המושלת על כלם. וקב"ה אודיע ליה לאברהם רזא דמהימנותא כמו שנתבאר בפ' לך שבתחלה היה אברהם אצטגנין וחוקר גדול והיה חוקר ומבקש להשיג סוד הנקוד"ה שעליה העולם ולא היה משיג עד שנגלה עליו בעל הבירה ואמר לו לך לך מארצך צא מאצטגנינות שלך ודע לך כי יש למעלה ארץ אחרת שהיא שער השמים והכנס בה ותשיג ממנה אמונ"ה וזהו אל האר"ץ אשר אראך ושם נתבאר בארוכ' שזאת ההשגה אינה נישגת בשום חקירה רק למי שחפץ המלך ביקרו מעלהו במעלו' הנבואה ובכן ישיג ליכנס בשע"ר השמים העליונים ושאין בכח כל אדם להכנס בשער הזה ואע"פ שיהיה מוכן להכנס בלא בר וברוך בן נריה יוכיח שהיה אומר יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי. וכדין ידע דאיהו עיקרא וקיומא דבגיניה אתברי עלמא כלומר כי אז השיג כי במדתו שהיא החס"ד נתקיי' העולם לפי שנברא בגבור"ה ולא היה מתקיים עד ששתף עמו החס"ד ונתקיים כמ"ש אמרתי עולם חס"ד יבנה. ומ"ש והא אוקימנא ואתמר בראשית ורזא כללא חדא תרין גוונין הכא בראשי' וכו' יודיע שבנין העול' עליון ותחתון הוא כדמיון בית ועליה על גביו כמו שביארנו בפ' בראשי' בצורת הבי"ת שיש בה שתי גגים כצורת בי"ת ועלי"ה על גבה ואמר כי שני המדות האלה כלומר הבינה והעטרת נקראים ראשית ושניהם נקראים בתים וזהו בראשי"ת כלומר בית ראשית הבי"ת ועלי"ה נקראים ראשית הבית התחתונה היא ראשית ושער מלמטה למעלה והעליה היא ראשי' מלמעלה למטה ואמר כי התחתונה נקראת בי"ת קדשי הקדשים כלומר בי"ת לקדש"י הקדשי"ם הנקראת ראשית נמצא א"כ כי מלת בראשית הם ב' גוונין עליון ותחתון ומלה כלילא כחדא כלומר במלת בראשית נרמזים השני בתים הבית והעליה שנקראים ראשית שבהם נברא כל מה שנברא. כי זאת היתה אם כל חי בעולם האצילות וזאת היתה אם כל חי בעולם הפרדים אמנם הבי"ת שבה נברא זה העולם לא היה מתקיים לפי שנברא בדין אם לא ששתף עמו מדת החס"ד שהוא סוד הימין עליון שהוא האור הראשון בעולם הבנין בו נתקיים הבנין התחתון נמצא כי העלי"ה היא היתה קיום הבית וזהו סוד אמרתי עולם חסד יבנה וסוד שמי"ם תכין אמונת"ך בהם כי בכח השמי"ם העליוני' נתקיימ' מדת האמונ"ה ונתקנה והוכנה על מכונתה לתקן עולם במלכו"ת שדי זו היא כונת המאמר ודוק ותשכח. ד"א שמים באינון חסדים אתתקנו ורזא דאמונה אתתקנת בהו. צריך אתה לדעת כי יש חסדי"ם למעל"ה מחסדי"ם וחסדים למטה מחסדים. והם ג' מיני חסדים. נעלמים ומורגשים ומוטבעים בסוד ישבעו עצי ה' ישבעו חייה"ם ישבעו מימיה"ם ישבעו מטעתם ודע כי החסדי' המיוחסי' למדת החס"ד נקראי' המורגשי' והם הנקראי' חסדיך הראשוני' המורגשים ונקראי' חסדים טובים והם למעלה מחסדי דוד הנאמני' ונקראים ראשוני' לחסד"י דוד. ויש למעלה מהחסדי' האלה חסדי"ם נעלמים עליוני' ולכן תמצא כתוב א' אומר כי גדול מעל שמי"ם חסדך וכתוב א' אומר כי גדול עד שמים חסדך וכבר ידעת כי התפאר' נקראת שמי"ם בסוד ואתה תשמע השמי"ם ואמר כי השמים באינון חסדים העליוני' הנעלמים אתתקנו והאמונ"ה אתקיימ' בהו ויהיה שיעור הכתו' חסד יבנה על העליוני' אשר מעל השמי"ם כי הם המתקני' השמי"ם האלה תכין אמונת"ך שהיא העטרת דלית תיקונא אלא מגו שמים כרתי ברית לבחירי. דא הוא רזא דמהימנותא דע כי התפארת נקרא ברית הפ"ה והלשון והשפתים לפי שמוציא כל כונת הלב לפועל ולכן יקראהו רוב המקובלים ספר בסוד ספר ספר ספר כי הוא כמספר עם חבירו וכן כתב בעל ספר השם שנקרא התפארת ברית הפה אל טעם זה ואל זה רמז באמרו בכאן כרתי ברית לבחירי וסופיה דקרא נשבעתי לדו"ד עבדי דא הוא רזא דמהימנותא כלומר כי זה הברית שהוא סוד הו"ו שהוא ברית הפה הוא סוד האמונ"ה וקיומא. ד"א דא איהו צדי"ק דמני' נפקי ברכאן לכלהו תתאי אמר זה על משך הו"ו שהוא הברי"ת המריק בעטר' כי הוא קרוב אליה ומשפי' בה וזה נקרא בפרט ברית כמו שידעת כי יש ברית הלשון ויש ברית המעור כמו שנזכר בספר יצירה ואל זה הצדי"ק ראוי ליחס בפרט לשון כריתת הברי"ת יותר מהתפארת כי הוא המשפיע בה וע"י מתקיים העולם. ואמרו דלא יתבדרון לעלמא על ישראל הוא אומר כי בעוד שהצדיק הזה היה משפיע בכנס"ת ישראל היו ישראל עומדים בארץ והם היו המקבלים ראשונה ומתמציתם היו מקבלים האומות ועתה בעונותינו שהצדי"ק אבד לדור"ו גלינו מארצנו וכל נגידו דברכאן אתמנעו וכל חדוון אתמנעו וכו'. וכד עייל ליליא מההוא זמנא חדוון לא עאלו קמי מלכא וכו' כבר ידעת כי הלילה נחלקת לשלשה חלקים והם הנז' להם ע"ה במסכת ברכות פ"ק ושלש כתות של מלאכי השרת ממונים עליהם וכל כת משוררת בזמנה הכת הראשונה בד' שעות הראשונות אומרת לה' הארץ ומלואה מי יעלה בהר ה' והסוד בזה לפי שהוא זמן שהנשמות עולות למעלה ומי ומי הוא הזוכה לעלות בהר ה' ומקום קדשו. הכת השניה הממונה בד' שעות האמצעיות הם נקראים אבלי ציון והם שבכו על חרבן ב"ה והם אומרים על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו הם האראלים אשר צעקו חוצה ובאותה שעה הב"ה בועט בכמה רקיעים ומזדעזעים שנים עשר אלף עולמות וגועה ובוכה כביכול שנאמר ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו ואומר אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין א"ה ואין לו להב"ה מנוחה ונחמה כביכול עד שנכנס לג"ע של מטה ומשתעשע בנשמותיהם של צדיקים והנה הצדיקים אשר בעוד בחיים חייתם קמים בשעה ההיא לעסוק בתורה והב"ה והמלאכים באים להקשיב קולם שנאמר חבירים מקשיבים לקולך השמעיני וכו' זהו המכוון בפתיחת ר' יהודה באמרו וכל אינון מזמרי קיימי לבר ואמרי שירתא בתלת פלגי ליליא ושאר דברי המאמר מבואר. ואחריו פתח ר' יוסי ואמר על מה אדניה הטבעו יבאר כי אדני הבנין הקדוש הם שבעה בסוד חצבה עמודיה ז' אמנם יסודם לא נודע איה הוא כי אי"ה הוא יסודם שהם השלש עליונות וכבר ידעת כי עולם האצילות יסודתו בהררי קדש למעלה כי העולם העליון יסודתו בעליונו. והעולם האמצעי יסודתו באמצעיתו ועולם התחתון יסודתו בתחתיתו ובהיות כי עולם העליון יסודתו למעלה ממנו בשלש העליונות לא נודע לכל מבקש וחוקר על מה אדניה הטבעו כלומר אדני הה"א כי השלש העליונות שהם סוד שלש אמות דספר יצירה הם מחשביות לא נתפסות בשום מחשבה ורעיון וזהו על מה אדניה הטבעו או מי ירה אב"ן פנתה הרמז על מדת הבינ"ה הנקראת מ"י היא ירה אבן פנתה והיא העטרת כי כן גזרה החכמה העליונה שתהיה האבן הזאת פנה אחרונה בעולם האצילות בסוד אב"ן מאסו הבונים היתה לראש פנה כאלו הבונים העליוני' דחו אותה להיותה ראש לשועלים. וג"כ נקראת האבן הזאת אבן בוחן לפי שבה נבחנים בני אדם להיותה סוד עץ הדעת טוב ורע בה יבחנו הצדיקי' ברע אשר ברגליה כי הרע מבחין את הטוב ויש בה ז' עינים הן המה עיני ה' המשוטטו' נאצלים מז' עיני ה' המשוטטים כי תרויהו איתנהו בכתוב והם היכלות אלה לאלה. והאבן הזאת היא אשר הציב יעקב מצבה בסוד אמרם כי יעקב תקן תפל"ת ערבי"ת ונקראת אבן שתיה כי בשם י"ה הושתה לראש פנה להשפיע מימי ברכותיה לעולם הנפרדים. ולפי שר' יהודה דבר בענין השלש משמרות שהלילה נחלקת אליהם והשירה שאומרים הג' כתות הממונים על כל שליש ושליש בדרך קצרה הרחיב הדבור ר' יוסי והביא ענין הכרובים שהיו פורשי כנפים גם בשלש משמרות הלילה כשם שהיו פורשי כנפים ביום כי כמו שהלילה נחלקת לשלשה חלקים גם היום נחלק לג' חלקים ואמר כי ג"פ בלילה הם פורשים כנפיהם בשלשה המשמרות. במשמרה הראשונה שהדין מתוח בעולם היו אומרים ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות הם הנשמרים ממדת הדין המתפשט בעולם. ובמשמרה שניה היו אומרים הבוטחים בה' כהר ציו"ן לא ימוט לעולם ישב ועתה שנחרב בעונותינו מלאכי שלום מר יבכיון. ובמשמרה השלישית היו אומרים הללו עבדי ה' יהי שם ה' מבורך וכו' ממזרח שמש עד מבואו שהוא עת רצון עת הבקר בקרו של אברהם כי במשמרה הזאת השלישית מתעוררים הרחמים וכל כוכבי אור אומרים שירה בהגיע הבקר ויש' המקדימים שירתם בסוד קדמו שרים אחר נוגנים פי' ואחר הנוגנים וכבר ביארנו זה כי הניגון יתיחס למעלה לדקותו והשירה למטה והשירה קודמת לנגון והכל לתיקון האבן הזאת כי הם תיקוני הכל"ה ואל כוונה זו סמך הכתוב ענין ברן יחד כוכבי בקר לענין או מי ירה אבן פנתה להודיע כי הם הם תיקוני האב"ן הזאת להביא' לבית החתן פנימה לקבל פרס והצדיקי' מקדימי' בעוד לילה ושאר דבר המאמר מבוארים. ואחריו פתח ר' חזקיה ואמר והאבנים תהיין על שמות בני ישראל. יבאר שאלה האבנים המורגשים הנתונין בחשן על שמות בני ישראל היו על דוגמת אבנים אחרים יקירין עילאין רוחניים הם המצויירים בי"ב אלכסונות אשר במדת המלכות נדפסים בה מכח הי"ב הויות אשר במדת התפארת כי מאי"ש לוקחה זא"ת וזהו המכוון באמרו ששם עלו שבטים שבטי י"ה עדות לישראל רזא דלעילא. ויאמר כי כשם שהזמן נחלק לב' חלקים והם היום והלילה וכל חלק י"ב שעות כן למעלה יש מדת היו"ם ומדת הלילה דא לקבל דא. ויאמר כי הי"ב שעות שהלילה נחלק אליהם הם לשלשה משמרות כמוזכר בדברי ר' יהודה ובדברי ר' יוסי ומה שהוסיף ר' חזקיה עליהם הוא אמרו כד אתפליג ליליא קיימן תרין סדרין מסטרא אחרא ורוחא עילאה נפיק ביניהו וכו' וביאור הענין הוא זה כבר ידעת כי הליל' נחלקת לשני חצאין בסוד חצות לילה אקום להודות כמו שנתבאר בפירושו שני חצאין ואחר שקבלו ע"ה כי בתחלת החצי האחרון מתעוררים הרחמים ובכן הב"ה בא בג"ע של מטה להשתעשע עם הצדיקים יחוייב א"כ שהמשמרה האמצעית תחלק לב' חלקים שתי שעות אל החצי הראשון ושתי שעות אל החצי האחרון. וכן קבלו הם שבארבע שעות האמצעיות אין אומרים שירה כי שתי שעות עד חצות הלילה הם הנקראים אבלי ציון כמו שביארתי אני בפתיחת ר' יהודה ובהגיע חצות לילה מתעוררת שלהובית אחת מצד צפון ודופקת רוח א' בתוכה בכנפי התרנגול וקורא ואזי הוא חצות לילה ובכן הב"ה בא לג"ע להשתעשע עם הצדיקים וכל אילי הגן ונשמותיה' של צדיקים כאחד פותחין ואומרים שאו שערים ראשיכם וכו' ולפי שביארו זה בארוכה ר' יהודה ור' יוסי הוסיף ר' חזקיה הביאור ואמר כד אתפלגי ליליא כלומר אחר עבור השתי שעות הראשונות של המשמרה האמצעית שאז הוא חצות לילה קיימין תרין סדרין מסטרא אחרא כלומר מחלק החצי האחרון ורוחא עילאה נשיב ביניהו כלומר באמצע הסדרים של שתי שעות שאז הוא חצות לילה וכדין כל אינון אילני ג"ע פתחי שירתא וכו' הה"ד אז ירננו עצי היער מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ וכבר ידעת כי המשפט הוא הרחמי"ם בסוד משפ"ט לאלהי יעק"ב ומדתו של יעקב רחמים כי הוא בין החס"ד והפח"ד והוא שכיון ר' חזקיה באמרו בגין דמשפט עאל ביניהו ומכריע בין השתי שעות של האמצעיות הראשונות ובין השתים האחרונות ואתמליא מניה ג"ע כלומר מרוח המשפ"ט שהם הרחמים ונשיב ההוא רוחא דצפון באינון בוסמין לעורר האהבה בכנסת ישראל וכבר ידעת כי יתיחס הריח להתעוררות האהבה והחשק בשיר השירי' והתעוררו' הזה תחלתו הוא השמאל בסוד שמאלו תחת לראשי ושאר דברי המאמר הם תוספת ביאור עד א"ל ר' יהודה לר"י השתא רוחא דצפון אתער וליליא אתפלג וכו':

פתח ואמר המלאך הגואל אותי מכל רע הא אוקמוה למעלה נתבאר סוד המלאך הזה והנערים הם סוד הכרובים אבל ת"ח כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך וכו' וכתיב ושלחתי לפניך מלאך. יבאר סוד נכבד והוא להודיע אמרם ז"ל כי המלאך הזה הוא מטטרו"ן אשר שמו כשם רבו כי לפעמים נקרא מטטרון בלשון זכר כשכבר קבל הפרס ומחלק לאוכלוסיו אזי נקרא זכר שנתמלא ברחמים אמנם כשהוא כביכול בפגימו בדין כביכול תשש כחו כנקבה אזי נקרא מטרוניתא. ואמרו וכלא רזא חדא כלומר הכל סוד א' כשנקרא מטטרון או מטרוניתא. כגוונא דא כתיב להט החרב המתהפכת. בכאן הודיע כי המדה הזאת אינה נקראת בעצם להט החרב המתהפכת רק בבחינת שלוחיה שלפעמים הם אנשי"ם ולפעמים הם נשי"ם כלומ' מלאכי רחמים ומלאכי דין והוא אמרו מלאכין אית שליחן ממנן בעלמ' דאינון מתהפכין לכמה גוונין וכו' כי הלהט הנמשכת ממנה היא המתהפכ' אמנם החרב עצמה הנוקמת נקם ברית אינה מתהפכת וא"ת וכי איפשר ששלוחיה מתהפכין מבלי שתתהפך היא מרחמים לדין או מדין לרחמים לכן חזר ואמר כי בבחינת שנמצאי' בה השלש גוונים חיוור וסומק וירוק שהם מראה הקשת המורים על הרחמים והדין ובהם אנהיג עלמא נקראת להט החרב המתהפכת כי הלהט היא המתהפכת לא החרב וזו היא כוונתם ע"ה באמרם פעמים אנשים פעמים נשים ולא אמרו פעמים איש פעמים אשה הרי שיחסו ההפוך אל שלוחיה המלאכים ולא אל עצם החרב. ודע כי אם נקראת המדה הזאת האחרונה בלשון זכר ובלשון נקבה הוא בבחינת הקיבול שמקבלת אם דין אם רחמים והרבה שלוחים למקו"ם שתנהיג בהם העולם ושמור עיקר זה כי היא קבלת אמת ואל תט ימין ושמאל ממנו ועד"ז צריך להבין כל המאמרים הנמצאים להם ע"ה המורים ההפוך במדה הזאת שהכונה על ההנהגה שהיא מנהגת העולם בדין והפכו והוא שאמר בכאן כגוונא דא האי מלאך דסגיאין גוונין איהו וכל גוונין דעלמא איתנהו בהאי אתר ורזא דא כמראה הקשת וכו' דאית ביה כל אינון גוונין והכי אנהיג לכל עלמא וכבר נתבאר בפ' בראשית ענין זה בפ' ויגרש את האדם בדברי ר' אלעזר ובדברי ר' יהודה עיין שם שאינם מיחסי' ההפוך רק ללהט דאיהו אפיק כל אינון סקטורין דלתת' דמתהפכין מדיוקנא לדיוקנא וכו':

תוספתא רחימי עילאי וכו' לפי שדבר בענין הקשת הנראים בה ג' גוונין המורים על החס"ד בגוון הלבן ועל הדין בגוון האדום ועל הרחמים המזוגי' בגוון הירוק הממוצע בלובן ואודם הביא התוספתא הזאת שהיא מדברת בענין הגוונין הללו כי ענין הגוונין האלה הרוחניים הוא ענין עמוק עמוק ומי ידענו כי אינם בהם שום צבע קבוע נתפס כצביעת הבגדים ודומיהם מהדברים הנצבעים הקבועים בשום חומר נרגש אמנם הם גוונים זכים ובהירים יראו לעין רואה כאלו יש בהם צביעה והם שלולים מכל צבע וזה דבר מתמיה שיראה העין מה שאינו ישנו וכבר כתבנו בו מעט בענין הגוונין האלה הנראים בקשת ביום הגשם בפ' בראשית ברא אלהים בריש הורמנותא דמלכא גליף בטהירו עילאה וכו' ושם נאמר לא חיוור ולא אוכם לא סומק ולא ירוק ולא גוון כלל קחנו משם ובואה לענין סוד התוספתא הזאת כי הוא יאיר אל עבר פניה כי טוב הוא לה ומטיב נרותיה וענין התוספתא הזאת לעורר לבות החכמים המבקשים לדעת סוד הגוונין הללו הנראים בקש"ת שהיא העטרת כפי שנרמז ומאי"ן באו אליה ונדפסו בה ממקום שאין המחשבה תופסת בו מקום שלא ייוחס בו גוון כלל לא חיור ולא אוכם ולא סומק ולא ירוק ונהיה ממה שאינ"ו ישנ"ו וזה דבר מתמיה. ודמיון לזה זכרו הקדמונים הן בעלי הן בעלי הקבלה הפלוספיא בענין התוה"ו שהוא ההיולי הראשון שנפרדו ממנו ד' צורות צורת האש וצורת הרוח וצורת המים וצורת העפר והוא בעצמו אין בו צורה כלל וע"כ נקרא תוהו דבר מתמיה וע"כ התחיל בכאן ואמר רחימי עילאי כאלו קול קורא לאותם המבקשים לדעת סוד הגוונין האלה ואומר להם אתם אהובי עליון בעלי התבונ' אסתכלו כלומ' תנו לב להבין ולהשכיל מה שאני אומר לכם בענין הגוונין האלה כי עמוק עמוק הוא ואין הפה יכול לבטא בשפתים הסוד הזה אלא אם חכם הוא ומבין מדעתו והקול קורא לאלה החכמים המבקשים הורמני ידעין בקלפוי דסיכתא פי' הורמנ"י בעלי החכמה אשר הורשו ליכנס בפרדס היודעים בקולפוי דסיכתא פי' הידועים בהכאות דפוס המטב' והוא דמיון נכבד לענין הנדון כי כשם שצורת המטב' אינו יוצא בולט כי אם בהכאת הקורנ' בדפוס השקוע ומכח ההכא' מוציא צורת השקוע בבולט כן ענין הגוונין הללו היו מחשביי' רוחניים בלתי נישגים ונתפסים בשום מחשבה ורעיון ונדפסו ונגלו בקש"ת ובלשון ערבי ג"כ קורין מקום עשיית המטבע סיכא והקול קורא לאותם הידועים סוד הדפוס העליון ואומר להם קריבו למנדע לפי שאין הכל זוכים להבין הענין הזה כי השער הזה סגור הוא ומי יבוא בהר ה' ומי יקום במקו"ם קדשו רק מי שיש לו עינים רוחניים לראות לא עיני בשר אמר מאן מנכון מארי דעיינין בסוכלתנו כלומר לא עיני בשר והתחיל קול הקורא לדבר בענין סוד הגוונין ואמר בשעתא דסליק ברעותא דרזא דרזין הוא הכת"ר העליון שהוא רצון כל הרצונות ומשם נתפשט החפץ להוציא מן האי"ן י"ש ולהוציא השלש גוונין האלה שנדפסו בקש"ת העליונה אמר שקודם הגלותם היו כלילן כחדא בלתי מורגשים איזה חלק הוא אדום או ירוק וזולתו ע"ד אמרם לא חיוור ולא אוכם וכו' אבל היו משולבות ומעורבות אשה אל אחותה בזולת הבדל כדמיון הצורות הד' בהיולי כן היו הגוונין הללו בכח בזולת הבדל גוון מחבירו אמנם כשנתפשטו למטה בדרך אצילות משלש אל שלש שלש שהם סוד האמ"ש נתחייב שיגלו ויצטבעו למטה בסוד כמרא' הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם וכבר כתבנו כי מכח השלש אמות שהם האויר והמים והאש יולדו הגוונים האלה בהפגש' בענן אשר הקשת נראה בו והוא אמרו מגרופייא תתאה אצטבע ונפק' מגו אלין גוונין ופי' מגרופייא נטיעה קטנה מלשון רז"ל זתים לקוץ אינו רשאי לשרש כלן כאחד אלא מניח שני גרופיות בעיקרן ונוטל השאר וכבר ידעת כי הוא הקטנ' שבנטיעות ור"ל נטיעה אחרונ' מצטבעת ויוצא המתוך הגונין האלה אמ"ש שבסבתם יצאת נצבעת בחיור סומק וירוק. וי"מ מגרופיא מענין מגרפה לפי שהיא גורפת ומושכת הכל והראשון נכון לפי הענין כי היא נטיעה קטנה וענף יוצא צבוע שבו נגלו הגוונין הנסתרים העליונים שהיו בכח וזהו אמרו כל גוונין אתחזון בהאי ונתן דמיון נכבד לענין השלש גוונין הנראים בה כיצד נראים בה וכבר הנחנו שהם שלולים מכל צבע קבוע היאך נראים בה ואמר חיזו איהו לאסתכלא כעינא דבדולחא וכו' אמר כי הגוונין האלה נראים בה למביטים בהם כמראה הבדולח הבהיר בשעה שבוטש בו האור שנראים בו ג' מראות לבן ואדום וירוק מכח הניצוץ הבוטש בבהירות הבדולח הזך ולפי האמת אין שם צבע כלל רק שבסבת בהירותו והכאת הניצוץ בו יראו הגוונים ההם כן הדבר הזה והוא אמרו כעינא דבדולחא אתחזי בשעתא דנהורא בטש בגווה הכי אתחזי לבר כלומר נראים לחוץ על המראה ההיא ואין שם צבע כלל ומ"ש אלין תלת גוונין סחרן להאי וגוונא אזלא וסחרא וסלקא ונחתא הכוונה להודיע כי הגוונין השלש האלה העליוני' סוד האמ"ש אינם קבועי' בה קביעה מקומיית מורגשת אמנם הם סובבים אותה וכבר ידעת כי כל דבר הסובב אין לו מקום קבוע ולפי זה יתחייב שהגוון סובב סובב עולה ויורד ונעתק מגוון לגוון כפי הסבוב ועליה והירידה כן יתנוצץ ויתהפך הגוון והבן זה מאד שהוא דבר שכלי וצריך שכל זך להבינו בסוד היפוך הגוונין מגוון לחבירו כי כפי הניצוץ המכה בו והמתנוצץ עליו כן יראה לכל מראה עיני המביט. ומ"ש קיסטורין דקטרא קביעין בגווה. פי' קסטורין ממונים ופי' קטרא קשר והכונה על פרקי מרכבתה הנקשרים בה שהם סוד החיות הנושאות המרכבה וקראם קסטורין דקיטר' קבועין בגווה ואמר כי גם הם גוונין סחרין כלילן כחדא סלקין לה לעילא ביממא שהוא זמן זיווגה לקבל פרס בסוד בתולות אחריה רעותיה מובאות לך ונחתא בליליא לחלק טרף לבית' וחק לנערותיה. ודמה אותה לנר הדולק כי תאיר בלילה לאוכלוסיה כשהיא מחלקת הטרף כנר המאיר בלילה ומסתתרת ביום כי מדי עלותה לבית החתן פנימה היא מתכסית. ומ"ש טמירא ברמ"ח עלמין כלהו אזלין לגווה וכו' גו שס"ה שייפין הם סוד איברי האד"ם העליון בסוד התרי"ג מצות וצריך אתה לדעת כי הרמ"ח הם מיוחסים לימין והשס"ה הם מיוחסים לשמאל וכן באו המצות רמ"ח עשה ושס"ה לא תעשה כמספר האיברים והגידים וכלם היו יורדים ונכנסים בה כי היא מקבלת כח כלם. ואמר גניזא ואתכסיא לתתא כי כל מלאכי מרום אומרים איה מקום כבודו וכו' מאן דמפשפש לאשכחא לה כל מבקש ה' ורוצה ליכנס בשע"ר הזה צריך לשבר מנעולים וחותמות המפתחות ובכן יכנס לפרדס. מאן דזכי למחמי יחמי גו ידיעא וסוכלתנו. אמר כי הזוכה להסתכל בה לא למראה עיני בשר יראה אמנם יראה בראיה שכלית כמאן דחמי בתר כותלא כי אין חוש הראות עובר לראות מה שאחורי הכותל אמנם בעין ההשכלה יצייר מה שאפשר בחוקו להשיג. ואמר כי כן היתה השגת כל הנביאים כמאן דחמי בתר כותלא על דרך הנה זה עומד אחר כתלנו אמנם מרע"ה עלה ונכנס באה"ל מועד ועין בעין היה רואה באספקלריא המאירה לעילא באתר דלא אתידע כי הוא השיג חמשים שערים חסר א'. מאן דלא זכי בחובוי דחו ליה לבר. המעפיל לעלות והוא בלתי טהור במחשבותיו דוחין אותו לחוץ כאלישע אחר וי לון וכו' א"ר יהודה מסתכל הוינא וכו' כל המתבודד בדעתו ומחשב בשכלו וחוקר על איזה סוד להשיג אמתתו נקר' צופה או מסתכל כענין בן זומא שאמר לר' יהושע כשראהו ולא עמד מפניו וא"ל מאין ולאין בן זומא והשיבו צופה הייתי בין מים העליונים למים התחתונים ואין ביניהם אלא שלש אצבעות בלבד וכו' ור' יהודה אמר בכאן שהיה צופה בדעתו והשיג כי מגו זהירין אלין מסתכלין נשמתהון דצדיקייא כד אתדבקו בהאי אתר וכו' כלומר כשמסתלקין הצדיקים מן העולם ורואים פני שכינה ונדבקים נשמותיהם בשכינה הם רואים וצופים המראות והגוונין האלה ומשיגים מהותם כי ערבים הם לנפשותם ונפשותיהם נכללים בהם ועולים למעל' מתוך השגתם זו כענין מ"ש רז"ל בד' שנכנסו לפרדס בן עזאי הציץ ומת לפי שנדבקה נפשו בשכינה ומרב השמחה עלתה לה למעלה ולא יספה שוב אליו עוד ומת זכאה איהו מאן דידע לאכללא וליחדא כלהו כלומר בעוד בחיים חייתו השיג סוד הגוונין האלה כי הם ממוצא אחד ואם הם נראים נבדלים במראה הלא אב א' לכלם והוא הלבן ואשריו ואשרי חלקו היודע ליחד אותם למעלה כי יהיה בטוח ונשמר בעולם הזה ובבא:

פתח ר' יוסי ואמר ועוז מלך משפט אהב. ג"כ זאת הפתיחה מענין הנדון כי ירמוז למלאך הגואל הנז' שהיא השכינה ונקראת מל"ך על התחתונים וכבר ידעת כי כל מדותיו של הב"ה נקראים בשם קב"ה לפי שהם עצם מעצמיו ית' וית' ויאמר ר' יוסי כי עוזו ותוקפו של מלך זה אינו רק במשפ"ט אלהי יעקב וכל אהבתו ותשוקתו אליו לקבל ממנו ברכותיו כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בריאה. ויבאר כי יש שני כרובים למטה במרכבת המשנ' נקראי' מישרים לפי שהם תיקונו של עולם והם מיכאל וגבריאל המקבלים מן נצח והוד ועליהם העולם מתקיים בדין ורחמים והוא סוד יברך את הנערי' כי המלא"ך הגוא"ל הוא המברכם כדי שיתברכו התחתונים על ידם ואם לא ביאר דבריו ר"י זו כונתו:

רבי חזקיה פתח הללויה הללו את שם ה' הללו עבדי ה' יאמר כי כל המשבח לזולתו צריך שלא ירבה בשבחו יותר מדאי כי אם לפי מעשיו יהיה מהללו כי אם ירבה בשבחו מתוך שבחו יבוא לספר בגנותו. וכן הענין במדבר ודורש על הנפטר אם ירבה בשבחו יגרום לעורר עליו מדת הדין ונמצא כי הטיב לא הטיב לו אבל גרם להרע לו. ובכלא שבחא אצטריך ליהוי כפום יקריה כלומר ואפי' למעל' צריך שיהיה השבח כפי הצורך ואין הכונה לומר שצריך האדם להרבות בשבחיו ית' שהרי אז"ל בפ' לך דומיה תהלה שאין צריך להרבות בשבחיו וההוא צורבא דרבנן דנחית קמיה דר' חנינא יוכיח שא"ל ר' חנינא סיימתינהו לכולי שבחי דמארך אמנם הכונה שיהיה אותו השבח ואם מעט מערכו יתברך דומה אל המקום אשר שם יעלה קלוסו וזה שכבר ידעת שכל ברכותנו אשר תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה כוונו בהם לעולם הנגלה ואל עולם הנסתר ולפי המקום אשר אליו כוונו כך סדרו הברכה ולכן תמצא כי מטבע הברכות קצתה בדרך נגלה ברוך אתה כמדבר לנוכח וקצתה בדרך נסתר אשר קדשנו במצותיו שהכונה למשוך מעולם הנסתר אל עולם הנגלה. ואמר בכאן ר' חזקיה כי אפי' המהללים אל השם הנסתר אין ראוי שיזכרו בשם לפי שההלול ההוא עולה אל מקום נסתר והוא שם יה ואין ראוי שיזכר שם המהלל כשם שהמהולל אינו נקרא בשם וכבר ידעת כי אין השם נקרא ביהו"ה ית' רק באדנ"י שזה נכתב ואינו נקרא וזה נכתב ונקרא והמהלל למי שאינו נקרא בשם אותיותיו ראוי שגם הוא לא יזכר בשם וע"כ פתח הללויה ולא זכר שמות המהללי' מי הם לפי שההלול הוא אל עולם הנסתר ש"ם י"ה אמנם כשחזר וזכר השם ואמר הללו את ש"ם זכר מי הם המהללים ואמר הללו עבדי ה' והוא שאמר כמא די"ה סתים הכי שבחא דמשבחוי סתים. וביאר כי שם י"ה נעלם יותר ויותר מכל שמותיו אתר דלא שלטא ביה עינא למנדע ולאסתכל' הם החכמ' והבינה ובג"כ הללויה שבחא ושמא כחדא פי' י"ה הוא הנסתר והשם רמוז בהל"ל כי כך עולה במספר אדנ"י נמצא השם והשבח כלולים במלת הללויה וביאר הכתוב הבא אחריו יהי שם ה' מבורך ואמר כי מלת יה"י ירמוז למשך האצילות מיו"ד ליו"ד כלומר ממדת החכמ"ה הנרמזת ביו"ד נקודה שנמשכה מהאי"ן ליו"ד תתאה שהיא אות הברית ובמלה דא אתקיים כל עובדא דבראשית כלומר כל הדברים העליונים הנז' במעשה בראשית כמו שמבאר והולך יהי אור יהי רקיע יהי מאורות בכל אינון עובדין דלעילא כתיב יהי בכל אינון עובדין דלתתא לא כתיב יהי וכן תמצא שלא נז' בכל מעשה בראשית יהי רק בשלש מקומות הללו לפי שהם רוחניים פשוטים האו"ר והרקי"ע והמאורו"ת אמנם בשאר מעשה בראשית התחתונים לא נז' מלת יהי רק יקוו המים תדשא הארץ ישרצו המים תוצא הארץ נפש חיה וכו' נמצא כי מלת יה"י תורה על ההעלם וע"כ אמר דוד יהי שם ה' מבורך להמשיך הברכה מיו"ד ליו"ד הרוחניים הנעלמים לשם ה' שהיא העטר' כי בה נקרא השם שנכתב ולא נקרא וחזר וביאר מה דביני ביני והוא התפארת ואמר ממזרח שמ"ש עד מבואו וכבר ידעת כי התפאר' נקרא שמש לפי שממנו תאיר הלבנ"ה העליונ' והכת"ר נקרא מזרח בסוד ממזרח אביא זרעך ואמר כי ממזר"ח הזורח לשמ"ש ועד מבואו שהוא סוד המער"ב מהולל שם ה' מפי המהללים הנז' כי הם הם המעוררים הברכות לשם אדנ"י וכו' אדהכי הוה נהיר צפרא וכו' פתח ר' יהודה ואמר: