כתם פז על ספר הזהר תנג

א"ר יוסי כד יסתכלון מלי כלא אשתכח בהני פרקי וכו' כי בארבע פרקין הללו נדון העולם בב"ד הגודל המיוחס למדתו של אברהם ולמדתו של יצחק ולמדתו של דוד שהם רתיכא עילאה כפי' שנז'. ומ"ש ובד' פרקין בני נשא אתדנו ביומין דאשתכח בעלמא הוא דעתו של ר' יוסי עצמו בגמרא בפ"ק דר"ה שאמר שם ר' יוסי אומר אדם נידון בכל שעה שנאמר לרגעי' תבחננו והוא שאמר בכאן ביומין דאשתכח בעלמא שאע"פ שהעולם נדון בארבעה פרקים הללו הוא על הכלל אבל על הפרט כל יום נדון על הפרט ובכל יומא ויומא ספרין פתיחן ועובדין כתיבין וכו'.

תאנא בשעתא דבר נש קאים בצפרא הוא הדבר שאמרנו שהאדם נדון בכל יום ומבואר הוא ר' חזקיה פתח ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם נמשך הענין לדבר בענין יציאת הנפש עד יערב שמשו של אדם לבוא ויאמר כי קודם יום פטירתו בשלשים יום צלמו של אדם יסור ממנו וענין ר' יצחק שאמר לר' יהודה שהרגיש שסר צלמו מעליו כמו שכתב למעלה יוכיח והענין הזה מבואר כלו. ויאמר כי בזמנא דדיינין ליה לבר נש לעילא סלקין לנשמתיה לעילא להעיד על ההרהורים שלא באו לידי מעשה הלא הם כתובים מאז על ספר וכלהו דיינין ליה לבר נש בההיא שעתא אם לחיים אם למות אם לטוב כדין ארפין מניה כלומר מדת הדין תרף ממנו ורפואה נמצאת לו כי ענין שם רפואה הוא ענין רפיון הדין וזיעא אתבזע על גופא כי סימן יפה לו האדם הזיעה לא חמה ולא קרה רק הממוזגת הרפה כי היא סימן רפואה ונשמתא אהדרת לבתר אחר שסר צלה תשוב ותאיר אל עבר פני האדם כבתחילה. ויאמר כי אין להרהר אחר מדותיו ית' בראותנו כי הרשע מאריך ימים ואינו נדון כפי מעשיו כי היודע ועד הוא יודע למה יאריך ימים אם לפי שהוא עתיד להוליד בן צדיק ומאריך לו עד שיגיע תור בואו לעולם. ואם לפי שלא הגיע זמן היסורין לחול עליו ע"ד כי לא שלם עון האמורי שהיסורין הם נאמנים בשליחותם ומאריכים עליו עד שישלמו זמנם ולפי' מאריך להם לרשעים ודינו דין אמת ית' וית':