כתם פז על ספר הזהר לג

ויאמר אלהים יהי רקיע הכא בפרט רזא לאפרשא בין מיין עילאין לתתאין ברזא דשמאלא אמר זה כי לפי מה שהונח למעלה כי היום הג' הוא אשר הבדיל בין היום הא' והשני וא"כ היה ראוי לכתוב ביום הג' הוית הרקיע ולא בשני ולכן אמר שבכאן ביום שני אשר זכר בו הויית הרקיע לענין הבדלת המים. פרט הכתוב הבדל המים ולא בשלישי וזה לפי שבו ביום עצמו חוייב ההבדלה לפי שהיום השני המיוחס לשמאל היה מקורם כלול בימין וכן כל הנמצאות היו בכח היום הא' וכשנפרד ממנו יום ב' חויב מיד השנוי והמחלוק' כי שמו מורה על זה כי מלת ב' מורה על שנוי שיש בין העלול ובין העילה ומאז שנפרד השני מהאחד חויב הקטרוג והמחלוקת והבן זה כי בהיות ההפכים בנושא א' אין מחלוקת ביניהם ואל תנועה בדברי הטבעיים שאומרים שהוא מן הנמנע להמצא ב' הפכים בנושא א' וברגע א' שהרי גם הם מודים שהיו האש והמים מקודם שקבלו צורה היו שניהם כא' בחומר הראשון הנקרא בלשונם היולי ובלשוננו תוהו. אם כן כשהיה יום ב' כלול בימין עד שלא נפרד אין שם קטרוג ולא מחלוק' אמנם כשנפרד השמאל מן הימין חויב מחלוקת ובאותו הרגע שנפרדו יצא מתוך הקטרוג אשה של גהינם ולא התמיד שם כי מיד בהיות הרקיע ירד התוקף ההוא למטה ונברא גהינם ובא הרקיע ועשה שלום באהליהם ונכלל הימין בשמאל והשמאל בימין ולכן זכר הויית הרקיע ביום הב' מיד וכבר ידעת כי המדות הופיעו כלם בבת אחת ואם באו בתורה ביחס המתנת הימים ואתה דע לך ודוק ותשכח כל זה בלשון המאמר כי באמרו הכא בפרט רזא לאפרש' בין מיין עילאין נתן טעם למה נזכר יהי רקיע ביום ב' מיד שלא יתחזק מדת הדין כי ברגע ההוא שנפרד נברא גהינם ובאמרו דעד הכא רזא דימינא הוא הודיע כי השמאל היה בכח הימין ובהפרדם איש מאחיהו נברא גהינם וזהו ובגין כך אסגיאו מחלוקת וכו' ובההוא מחלוקת אתקן אשא ורוגזא וכו' ונפק גהינם וכו'. ואמר כי במחלוקת קרח הלוי השמאלי נגד חבורת אהרן הימיני חשב מרע"ה שהוא המכריע הראשון ליכנס ביניהם לשום שלום באהליהם כי חשב שהיה המחלוקת ההוא לשם שמים ודאי ועל זה לא אמר בתחלת המחלוקת ואם בריאה יברא יי' לפי שחשב שהוא יעשה שלום באהליהם כשמחלוקתו היתה לשם שמים ולכן התחיל עמהם בפיוס ואמר המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל זכר בהם הבדלה לרמוז אל הבדלת יום שני מהאחד שחוייב בו המחלוקת ושאין עליהם אשם אם לא יתמיד המחלוק' ההוא אם ישוב לתנאו הראשון להיות נכלל בו כמו שכן היה בעובדא דבראשי' אמנם כשראה שהיה בדעתם להמשיך המחלוקת ושלא היה לשם שמים ודאי גזר כי המחלוקת ההוא היתה מחלק גהינם למטה אשר עוד היום נוהג בקטרוגו ושראוים הם שיהיו מחלק של גהינם ואזי אמר ואם בריאה יברא יי' ופצתה האדמה את פיה כי כן ראוי שיתמידו שם בחלק הקטרוג התמידי והוא אמרו הוא לא בעא לאתדבקא לעילא ולאתכללא בימינא ודאי יחות לתתא ולמדנו מכאן למה לא נענשו בעונש זולת זה כמו שנענשו בשאלת הבשר שנאמר שם ואף יי' חרה בעם ויך יי' בעם מכה רבה או כעונש המתאוננים שנאמר ותבער בם אש יי' רק בירידתם חיים שאולה כי הוא שם מדור א' בגהינם אשר עליו נאמר כן יורד שאול לא יעלה והטעם מבואר כי הם בחרו בו ובדרכ' ובעלילות' נענשו הם בחרו להיות מחלק הקטרוג המתמיד ובדבר אשר זדו בו נדונו ועל זה חרה למשה מאוד חרה לו על שלא פעלה מדתו של משה בעבורם שהכחישו עובדא דבראשית ובעבור עצמו כי לא נתנו לו מקום לתווך השלום ודייקו כי החרון היה בעבור משה שנאמר ויחר למשה מאד בעבור הכחשת מעשה בראשית כי במחלוקת ההוא נברא גהינם הרמוז במלת מא"ד ע"ד מש"ל ז"ל והנה טוב זה גן עדן. מאד זה גהינם והביא על כי קטרג למעלה כמו שקטרג למטה ואמר שהרי כתוב בהצותם על יי'. ויאמר כי המחלוקת שהיתה לשם שמי"ם ודאי היתה מחלוקת דשמאי והלל ועל כן שם שמי"ם יתברך הסכים ביניהם ונקבעה הלכה כב"ה ועל מחלוקת דא אתקיים עלמא כי מתוך פלפולם ומחלקותם נתקיימו שמים וארץ שקיומם על התורה שנאמר אם לא בריתי י"ומם וליל"ה: