כתם פז על ספר הזהר שה

א"ר אבא פתיחת רבי אבא באשרי שומרי משפט מבוארת בעצמה ועיקר הפתיחה לבא ממנה אל מ"ש כל הני קראי קשיין אהדדי גם רז"ל הוקשה להם מה שהוקשה לר' אבא עד שהוצרכו לישב הענין על פנים שונים לפי שראו שהכתוב אומר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה שנראה שמיד הלך לחרן ואח"כ ויפגע במקום וילן שם שנראה שעל חרן הוא אומר וכן אז"ל כי מטא לחרן אמר איפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי יהיב אדעתיה למהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום הוא הר המוריה שנר' ששתי קפיצות קפצה לו הארץ א' מבאר שבע לחרן וא' מחרן להר המוריה כמו שכתב ה"ר בחיי ז"ל. ובמ' רבה א"ר יהודה וישכב במקום ההוא כאן שכב אל י"ד שנה שהיה טמון בבית שם ועבר לא שכב ונראה שהי"ד שנה שנטמן בבית שם ועבר היה ביני ביני קודם שילך לחרן לבית לבן וכן הוכיח רש"י ז"ל ממנין השנים כשפירש מאביו היה בן ס"ג שנה וחסרו לפי המנין שאמר יעקב לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה צא וחשוב י"ד קודם שנולד יוסף ושלשים של יוסף וט' משמלך עד שבא יעקב הרי נ"ג וכשפירש מאביו היה בן ס"ג שנה כאשר הוכיח ז"ל כי נמצא חסרים י"ד שנים יעויין שם. הא למדת שאחר שקבל הברכות נטמן בבית עבר י"ד שנים ואיפשר לפי זה כי מה שכתוב וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם שיהיה זה כשהגיע לחרן בפעם הראשונה כשאמר איפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ומיד קפצה לו הארץ שנית ופגע במקום הוא הר המוריה ומשם הלך ונטמן בבית עבר ועשה שם י"ד שנה ואח"כ חזר לחרן שנית והוא דעת רז"ל שאמרו כד מטא לחרן אמר איפשר וכו' והכתוב מקצר בדברי הימים כמו שיקצר בדברי הימים של מרע"ה בימים אשר מלך בארץ כוש וכל מעשהו וגבורתו. ואולי כי אל זה כיון רבי אבא בכאן במה שאמר כל הני קראי קשיין אהדדי דהא בקדמיתא כתיב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ולבן בחרן הוה יתיב אמאי נטיל מתמן דכתיב וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם ובכאן הוא שקצר הכתוב בדברי הימים שלו באמרו שהלך ארצה בני קדם. והוסיף עוד בחוזק הקושיא שלא תאמר אולי לבן לא היה גר בחרן שהרי כתיב ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם והשיבוהו מחרן אנחנו.

ואמר להם הידעתם את לבן בן נחור וכו' דמשמע דבחרן הוה דיוריה. ונתן מציאות לענין הקושיא ואמר אלא יעקב אמר אנא בעינא למיעל בשכינתא כי היא סימן לזיווג כמו שיבאר ממה שאירע לאביו ע"י העבד הנה אנכי נצב על עין המים.

והא באתר דא לא אשכחנא כי ראה כי עת התור לא הגיע להזדווג בשלא מצא לא באר ולא עין המים מיד וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם ודעתו כמו שאמרתי שהלך ונטמן בבית עבר י"ד שנים ותמן אזדמנת ליה כלומר בבית עבר נגלה לו הבאר בסוף הי"ד שנה ולקח לו סימן כי הגיע תור זיווגו ומשם בא וחזר לחרן. והנה ר' אלעזר אינו חולק על רבי אבא על כי וישא יעקב רגליו כי כן הוא שהכתוב קצר בדברי הימים שלו ושישב שם י"ד שנים כי קבלה היה בידם שנטמן שם י"ד שנים אבל הוא חולק עליו באמרו ותמן אזדמנת ליה ביר"א כי אין צורך בזה לומר כי שם נגלה לו הבאר שהרי בירא הוה בחקלא דאי לאו הכי אמאי כתיב ותרץ ותגד לאביה אלא בגין דהוה סמיך למתא. א"כ נתבאר הענין של הכתובים שנראים שמכחישים זה את זה שהאמת הוא שהכתוב יקצר מה דביני ביני ונמצאו שקולים כאחד במה שכתבנו. ועוד נתן רבי אלעזר טוב טעם ודעת למה לא נזדמנה לאה שהיא עיקר בקיום השבטים ואמר כי כפי הסוד כך צריך להיות כי כל מעשה לאה הם באתכסיא כמו שכבר קדם להיותה רומזת לאם הבנים העליונה הנעלמת וכמ"ש ויהי בבקר והנה היא לאה דהא קודם לכן לא אתגליא מלה שלא היו חושבים שהיו הנשואים אלא עם רחל באתגליא.

תו בגין לאמשכא לבא דיעקב בשפירו דרחל שאלו יצאה לאה היו עיניה רכות ואולי לא היה נמשך לעבודת לבן והנה באהבתו לרחל היה סבה שימשך לבו לשם כדי שיתגלגל הדבר לקחת את לאה ואת רחל ואת שפחותיהן לקיים הי"ב שבטים נמצא שרחל סבה אלהית לכל זה במה ידע יעקב דאיהי רחל אלא דאינון רעיין אמרו ליה והנה רחל בתו ואני לא הבנתי טעם לשאלה זו אחר שהתשובה בצדה. ואולי לפי דעתי כיון השואל בשאלה זו למה שאז"ל בויאמר להם השלום לו ביניכ' לבינו ויאמרו שלום ואי פטפטין את בעי הנה רחל בתו עם הצאן שהכוונה באמר' הנה רחל בתו כלומר עוד מעט ורחל בתו תבוא לכאן ועמה תאריך פטפוטין ולא שהראוה לו באצבע כי מלת הנה תשמש בסמוך ובמופלג כמו הנה ה' יוצא ממקומו הנה יום בא לה' ור"א שזכר כי מלת הנה רחל בתו באה שהראוה לו באצבע כי על זאת הכוונה אמר במה ידע כי יתכן שאמרם הנה רחל יהיה מופלג כפי המדרש והוא השיב כי הנה זה הנאמר בכאן מורה באצבע.

ת"ח מה כתיב ויאמר יעקב אל לבן אעבדך ז' שנים וכי מאי דעתו דיעקב דלא קאמר עשר ירחין או שתא וילמד מהורו אברהם ע"ה בטיב מקח וממכר עם עפרון ויתן לו את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה שדהו ולמה הודה מיד בפיו עבודת שבע שנים ולא התחיל בעשרה ירחים או שנה כדרך הקונים אלא יעקב בחכמתא עבד וכו' אלו היה שואל זמן מועט לנשואין היה מראה בעצמו כי חפץ ברחל ליופיה ושדבקה נפשו בה עד שלא שיער בנפשו כי לא יתנה לו לכן על עבודת זמן מועט בעשרה ירחים או שנה ומאהבתו אותה לא שיער זה בנפשו והנה בהאריך זמן העבודה הראה בעצמו כי אינו להוט כ"כ לנשואיה כי יאמרו מי ומי הוא אשר יסבול עבודה ארוכה כזאת ומי יודע אם לעת ההיא יגיע למבוקשו אם היה שעבודתו היתה מאהבה. ועשה זה למראי' העין אמנם כפי הכוונה בגין חכמתא בגין דסיהרא בת שבע היא וכלהו שבע שנים עילאין שרו עליה דיעקב עד לא נסיב לה וכו' אמר כי מכאן נלמד כי כל מעשיהם של צדיקים למטה בארץ הם מכוונים למעלה שהרי בענין כזה מאהבתו לרחל אם היה כוונתו לחשק גופני ישתדל בכל עוז עם לבן אולי יתנה לו בעבודת שנתים ימים או ג' או ד'. אמנם יעקב קודם שישמע את דברי לבן לאמר כך וכך תעבוד קפץ הוא בסך ז' שנים להיות דוגמא לב"ת שב"ע העליונה המקבלת משב"ע שנים העליונים וכבר נשלם יעקב בהם עד שלא נשאה ורצה שגם היא תתמלא מהם ולכן רצה להמתין ז' שנים אעפ"י שיתכן שיתנה לו לבן בעבודה שנתים או שלש כי כל מעשהו ע"ה מכוונת למעלה. בגין לאשתכחא איהו שמים ואיהו ארץ שבעה ושבעה מוצקות. ורזא דמלה ויהיו בעיניו כימים אחדים כלומר אם היתה האהבה גופנית הנה יהיו בעיניו הז' שנים נחשבים למאות ואלפים ואיך יהיו בעיניו לימים אחדים ועוד שהיל"ל ויהיו בעיניו כימים מועטים ולמה כתב אחדים אלא שהכוונה שחשבם בדעתו להיותם דוגמא לשבע שנים העליונים שהם כלם באחדות שלא יפול בהם פירוד ולא שום הבדל וחילוק. באהבתו אותה לאשתכחא כגוונא עילאה פי' באהבתו אות ה'. ת"ח דאפילו לבן רמז לו ולא ידע מאי קאמר כי שם ה' בפיו ונבא ולא ידע מה נבא באמרו טוב תתי אותה לך וסוד טו"ב ידוע כי הוא השביעי כד"א אמרו צדיק כי טו"ב. א"ר אבא הכי הוא ודאי פלח ז' שנין לאזדווגא בשמטה הוא הדבר הנז' אמנם רבי אבא תקן הענין יותר כי למעלה אמר שיעקב כבר היה נשלם בשבע שנים ורבי אבא אמר כי עתה הוא מכין עצמו לעבודת ז' שנים להזדווג ברחל העליונה הנרמזת בשמטה שהיא בת ז' והכל דבר א'. אמר רבי אלעזר ת"ח בכל אתר יובלא סתים דלא אתגליא כלומר בכל מקום שנרמז היוב"ל היא הבינ"ה נרמז בדרך סוד ענינו כי הוא סתום וחתום הוא וכן תמצא כי בענין העבד עברי כל ענין השמטה מפורש שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי אמנם כענין היוב"ל נרמז בסוד ועבדו לעולם ולא פירש מהו לעולם אם לעולם כמשמעו עד שכתב בשנת היובל הזאת וכו' איש אל משפחתו תשובו ואז"ל בשנת היובל הזאת שנה זאת מובדלת משאר שנים בנקיבת שם לבדה ומה שמה יוב"ל הנה כל אתר יובלא סתים. ות"ח בשעתא דיעקב פלח ז' שנין קדמאין נפק קלא ואמר יעקב מן העולם ועד העולם כתיב כלומר לך יעקב נמסר הסוד הזה כי אין מתחילין מן הצד בעבודה שנאמר ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם מן העולם העליו"ן שהוא היובל ועד העולם התחתון שהוא השמט"ה ואתה מתחיל בעבודה להפך היה לך להתחיל בעבודה ראשון ראשון ולהקדים ז' היוב"ל היא לא"ה לז' השמטה היא רח"ל. דמתמן הוא שירותא אלין דאינון סתימין דלא אתגליין לך מן יובלא אינון ולמה תתרעם עם לבן הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני כי מאתי יצא הדבר שיתעלמו ממך שכל עניני לא"ה סתומים הם וכדי שיתחיל עבודתו מלמעלה למטה נעלמו ממנו. ולבתר דעברו שני יובלא דאתכסיין עבד שני שמטה דאתגליין נמצא מעוטר משני עולמות.

ת"ח לאה אולידת שתא בנין וברתא חדא יבאר כי האמהות נרמזות במדות העליונות יען כל מגמתם בזיווגם אל הקדושה העליונה ולהיות כי לא"ה אם הבנים ילדה בדוגמא עליונה ששה בנים ובת אחת דינה דין ה"א כי כן נתפשטו מהבינ"ה ז' בנים הכלולים בעץ החיים והעטרת. ורחל לא ילדה רק שנים יוסף ובנימן וכבר ביארנו כי יוס"ף למעלה הוא המשביר לכל עם הארץ ע"י העטרת ובדוגמ' הזו הוא בנה של רח"ל ובאמרו והכי אתחזי ירצה כי כן ראוי שיצוייר יוסף למעלה ובנימן למטה כאשר יבאר בהדיא בעבור שתהיה בין שני צדיקים א' למעלה וא' למטה והסוד צדיקים ירשו ארץ. צדיק לעילא מניה נקטא מיין עילאין כי מיוסף היא מקבלת השפע. צדיק לתתא מניה נבעא מקבא מייא לגבי דכורא כי לסבת הצדיק למטה המקשט אותה למטה בצדקותיו ירבה התשוקה בה לקבל מהצדיק העליון. כמא דדכורא לעילא יתיב בין תרין נוקבי הרמז על תפארת העומד בין הבינה לעטרת הכי נמי מקבא לתתא יתבא בין תרין צדיקים וכן ראוי כי הזכר ימשוך שפע מהבינה וישפיע בעטרת. והנקבה תמשוך שפע מהתפארת ע"י יסוד וישפיע לצדיק למטה כי הוא סבה להמשיך לה השפע. ועתה בא לתת טוב טעם ודעת למה נרשם יוסף למעלה והוא בן רח"ל היולדת אותו ואמר בגין דנטר את קיימא עלה למדרגה עליונה ולעלות על מדרגת רח"ל אמו. ואמר בנימין איהו צדיק אבל לא בשלימות כ"כ כיוסף כי זה עמד בנסיון עם אשת אדוניו וזה לא נתנסה רק בביתו כאשר יבאר בהדיא וע"כ היא בין שני צדיקים א' למעלה הימנה וא' למטה והוא בנימין. ואמר וכי בנימן צדיק הוה כלומר כי לא נקרא יוסף הצדיק אלא על שעמד בנסיון והנה בנימן לא עמד בניסיון והיאך נקרא צדיק. ואמר בגין דכל יומוי לא חטא בהאי את קיימא בבחינה זו נקרא צדיק אעפ"י שלא נזדמן לו נסיון כי ידוע הוא שאלו נזדמן לו מעשה היה עומד בנסיון שהרי כל ימי אבלותו של אביו על יוסף היה כובש את יצרו מלשמש מטתו במותר לו וכ"ש באסור לו. ואי תימא דכד אתנטל יוסף מיעקב רביא הוה ואין להחזיק לו טובה כ"כ שלא יזדווג' לשום אשה בזולת נישואין. לא אלא אע"ג דאזדווג לבתר שהרי שנים רבות עברו מיום שנפרד יוסף מאביו כי בן י"ז שנים היה ובעמדו לפני פרעה היה בן ל' שנה ובתוך השני' הללו נשא בנימן אשה ולא נזקק בה וזו היא צדקתו. ולפי שיקשה לפי זה דבר שלא יכילהו השכל שהרי כשירדו למצרים הוריד בנימין עשרה בנים כמוזכר בפ' ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו ובכללם אמר ובני בנימן בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מופים וחופים וארד ודרשז"ל כי בשעה שעמד יוסף עם בנימן שאליה אית לך בנין א"ל אין א"ל כמה א"ל עשרה א"ל ומה שמהתהון א"ל הוה לי אח והיו מעשיו נאים ונעימים ונשבה ממני וקראתי להם שמות ע"ש המאורע שלו. בלע שנבלע ממני בכר שהיה בכור לי אשבל שנשבה ממני גרה שגר בארץ אחרת נעמן שהיו מעשיו נעימים אחי שהיה אחי בן אמי וראש שהיה לי לראש והוא ראשון של אחיו שנאמר תבאתה לראש יוסף מופים שהיה יפה מאד בכל דבר שכל הלכות שמסר שם ועבר ליעקב אבי מסרן לו חופים שלא ראה בחופתי ולא ראיתי בחופתו וחיפו עליו דברים ואמרו חיה רעה אכלתהו וארד שהיה דומה לורד ועוד שאמר אבי עליו כי ארד אל בני אבל שאולה. כל זה דרשו ז"ל במדרש רבה וקשה א"כ איך יאמרו שלא שמש מטתו כל הזמן ההוא שלא נמצא יוסף. לזה אמר ואנן הכי תנינן ולא כמדרש ההוא והוא בשעה ששאל יוסף לבנימן א"ל אית לך אינתו כי כן ראוי לשאול בתחלה שאם לא תהיה לו אשה מהיכן יהיו בנים א"ל אין א"ל אית לך בנין א"ל זמינין לי א"ל ואיך יתקרון א"ל על שום אחי גרא ונעמן וכו' דהא בשעתא דא לא הוו ליה ואי תימא ובני בנימן בלע ובכר וכו' כד עאלו למצרים הכי הוא ודאי דכל זמנא דאתאבל יעקב על יוסף לא שמש ערסיה ולבתר שמש ערסיה ואוליד בנין. אל אלהי ישראל יודע כמה טרחנו להשלים שני המאמרים האלה שלא ינגדו זה לזה ולא ראינו מקום שלום ביניהם וכבר עשינו כל חלקי הסותר בנוסחאות כי רבו בספרים כתיבת היד והשתדלנו לחתור אל היבשה ואל הישוב ולא יכולנו כי גם כי ירצה המגיה להוסיף בלשון או לגרוע כדי לישב המאמר הזה עם המדרש לא ימצא לאל ידו כי סוף סוף הוא אומר כי כל ימי אבלותו של אביו לא שמש ערסו וגם כי נודה לה"ר בחיי ז"ל שפירש ויתאבל על בנו ימים רבים אלו ז' ימי אבילות ואמר כי אין לתמוה שהרי קרא הכתוב ימים רבים לשלשה ימים ממה שדרז"ל ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים שלשה ונאמר שלא שמש בנימן מטתו בימים ההם מה יועיל ומה יוסיף ומה יתן שהרי אמר דהא בשעתא דא לא הוו ליה. ועוד שאמר בהדיא אמר בנימן הא יוסף אחי אתקיימא דאבא הוה דהא ברית סיומא דגופא איהו כיון דאתאביד אנא איהי נטיר אתריה דאחי שנראה שעד שלא נמצא יוסף לא שמש מטתו ועוד שהרי רז"ל אמרו ויתאבל על בנו ימים רבים עשרים ושתים שנה משפירש ממנו עד שירד יעקב למצרים כמו שהביא רש"י ז"ל הכלל העולה כי לא ראי זה המאמר כראי זה. ואם באנו לומר כי בשובו אל ארץ כנען מיד שמש מטתו והיו לו שתים או ג' נשים ונתעברו כלנה ב' או ד' בכרס א' איה זמן ההריון והלידה אם לא שנאמר כי לא ירדו מיד למצרים ונתעכבו בדרך כ"ט חדשים או למקוטעים ואם קבלה נקבל. ואי תימא הא בההוא זמנא דאתאביד לא הוה צדיק וכו' לשיצטרך בנימן לרשת מקומו. דהא צדיק לא הוה עד דאערע עובדא באשת אדוניו כי לא יקרא צדיק אלא הנבחן בברית קדש. אלא כלהו ידעי מיעקב הוא הגיד לבניו כי יוסף בנו הוא משך מדתו. ובגיני כך אוריך כ"כ בלבן עד דיסתיים גופא עד שנולד יוסף שהוא רמז לסוף האילן הקדוש הנטוע בגן וע"ד כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וכו' ויאמר יעקב אל לבן שלחני וכו' דהא ודאי אשתלי' גופא כיון דגופא אשתלים בעינא למיזל כי עוד לא אירא מעשו ומסיעתו. כיון דאתא ליוסף ואשתכח הדר לביתיה ושמש ערסיה הדא אמרה בפירוש כי כל כ"ב שנים לא שמש בנימן מטתו עד שנמצא יוסף. ובגיני כך רחל תרין בנין אולידת. יחזור אל ענין הראשון. ומ"ש ואינון דשמטה אתגליין. ובשמטה דאתגליא פלח ליובלא דאתכסיא דכתיב ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים סתם כלומר שהשבע שנים הראשונים לא ידע בהם יעקב למי המה כי כן נעלם ממנו שהיו בעבור לא"ה ואיך יעלה הרמת"ה אם לא יעבוד עוד שבע שנים ברח"ל כי הם בית שער לשבע שנים דלא"ה והבן זה נמצינו למדים מגו דאתגליא אתי בר נש לסתימאה כי הנגלה סולם ומבוא אל הנסתר כן היו ז' שנים של רחל שער ומבוא אל הז' של לאה אעפ"י שקדמו כי הנה לא ידע בהם יעקב. ואי תימא אי הכי דשנין קדמאי מיובלא אינון הא ביובלא כתיב ז' שנים ז' פעמים אן אינון כי לא נזכרו רק ז' שנים. אלא ז' יומין דנטר בהלולא דלאה אשלימו וכו' יום לשמטה יום לשמטה נמצא החשבון ז' שנים ז' פעמים וביאר כיצד ואמר דהא כל יומא פעם א' אקרי והיום נזכר בו ז' שנאמר שבע ביום הללתיך נמצאו ז' הימים של החופה פעם ביום הנה הנם ז' פעמים וברחל לא הוה כן דלא נטר ז' ימים שהרי מיד אחר עבוד ז' ימי חופתה של לאה נשא את רחל שנאמר מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת בעבודה אשר תעבוד עמדי עוד ז' שנים אחרות ואי תימא אי הכי שנין דשמטה הוה ליה למפלח ואיך נכנס בשמט"ה בלא קדימת שבע שנים של עבודה. והשיב כי כל העומד ליגבות כגבוי דמי. אתא רבי אבא ונשקיה מכאן נראה ענותנותם ע"ה כי רבי אבא היה זקן ולא נמנע מלהחזיק טובה לרבי אלעזר ואם היה קטן ממנו בשנים ואיזהו חכם הלמד מכל אדם והודה ואמר בריך רחמנא דזבינא להאי קרא ע"ד כתיב ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ואמר זה לפי שהוא התחיל בענין ויצא יעקב מבאר שבע ואמר כל הני קראי קשיין אהדדי כמוזכר ומתוך דבריו בענין הבאר שנזדמנה לו בא רבי אלעזר ואמר אמאי לא אזדמנת ליה לאה ונמשך הענין עד שביאר ענין סוד רחל ולאה הרומזים למדת הבינ"ה והעטרת אמר שעניני לא"ה היו באתכסיא ועניני רחל באתגליא וגם נמשך הדרוש לענין יוסף הצדיק ובנימן הצדיק נמצא שכך דרכה של תורה שמתחילין בענין מה וימשך הדרוש ויגדל ויאדיר לסודות אחרים מה שלא יעלה על דעת המתחיל כי אח"כ יתברכו הדברים ולכן אמר על דא כתיב ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. ותו א"ר אלעזר הא דאתמר לאה אולידת וכו' בני השפחות ד' תיקונא דילהון היך קיימי כלומר אחר שהונחו בני הגבירות בתיקון ב' העולמות הבינ"ה והעטרת לאיזה מקום ירמזו בני השפחות בתיקון העליון. אלא אינון ד' קשרים דאקרון אחורים דכתיב וכל אחוריהם ביתה. אמר כי בצורת האדם אשר בא בדמות עליון הנה נמצאים בו ד' פרקים יוצאים ונמשכים חוצה שאינם בסדר שאר הפרקים מסודרים בדרך ישר והם שני העצמות אשר בשני הזרועות באמצעיתם בראש האמה המודדת וכן בשני היריכים שני עצמות והם ב' הארכובות הנה אלה ארבעתם הם יוצאים ונמשכים כלפי חוץ והנה בכלל פרקי הידים והרגלים הם י"ב ג' בכל יד וג' בכל רגל והנה כפי מתכונת האדם אלו העצמות היוצאים כלפי חוץ הם עיקר תנועת הידים והרגלים והוסדרו בחכמה עליונה במתכונת האדם ואעפ"י שיוצאים לחוץ הנה הנם נכללים במספר הי"ב. והביא ראיה מהים אשר עשה שלמה שעשה אותה על דוגמת הי"ם העליון המתוקנת באלכסונותיה הי"ב ועל כן עשאה על י"ב כאשר יתבאר הסוד בפ' ויחי והנה הוא ע"ה בחכמתו כיון שיהיו הבקר אשר הים עומד עליהם כל אחוריהם ביתה להודיע ולרמוז כי אין בהם נפתל ועקש כי גם האיברים הנראים לחוץ הלא המה ביתה פנימיים בצורת האדם וכי גם כי יש מעט הבדל ביניהם כהבדל שיש בין בני השפחות לבני הגבירות כל שאר קשרין נטלי בגינייהו ואלין נטלין לון כי הם עיקר לתנועת האיברים. והכוונה שאעפ"י שלא נזכרו בתיקון העליון רק בני הגבירות הלא גם המה בכללם ובצורת הדגלים יתבאר זה אם יגזור האל בחיים. א"ר אבא הכי הוא ודאי כי לכך לא נזכרו בכלל התיקון אבל כלא מתתקנן כחדא וצריכים אלה לאלה בחכמת המתכונת יתברך ויתעלה שמו אשר יצר את האדם בחכמה: