כתם פז על ספר הזהר רצב

וזרח השמש ובא השמש מאי קא חמא שלמה וכו' גם כי יראה שאין לפתיחה זו שום שייכות עם הנדון וגם פה לא ביאר שום דבר בענין יציאת יעקב הקדמה מונחת להם כי יעקב ע"ה מדתו מדת השמש העליון שמש ומגן ומעתה הוא זורח ומתפרסם שמו בעולם וסמכו על המבין והתחיל לשאול כי מה ראה שלמה בחכמתו להתחיל הספר הזה בדברי הבלים שאם דעתו לההביל העולם כאשר חשבו ופירשו בעלי הפשט אין זה פועל חכם שיהביל הוא מעשה ה' כי נורא הוא ולא תהו בראה ומה גדלו מעשיו וטוב היה לו להגדיל המעשה כי בזה יתגדל ויתקדש שם האומן אשר בחכמתו בראו. ויאמר כי ח"ו שהוא בא לההביל רק להגדיל מעשהו וזה בהודיע כי בהבל פיו וברוחו בראו והוא מקיימו וכשם שאין האדם מתקיים כי אם בהבל כך קיום העולם בהבל פיו של הקב"ה. ואמר שהם ז' הבלים שכל הבל והבל עשה פעולתו כי כך גזרה חכמתו שיתחלק מעשהו לז' ז' שבע ארצות ז' גלגלי כוכבי המערכה ומניעיהם ז' וגבוה מעל גבוה עולמות אין מספר שבעה. ונערות אסתר המשרתות את פני האדון אדו"ן כל הארץ שבעה ומדות עולם הבנין הקדוש שבעה ושמותיו יתברך שבהם ברא העולם בגבור"ה ז' כנודע שמותם אבגית"ץ קרע שטן נגד יכש בטר צתג חקב טנע יגל פזק שקוצית ששם בן מ"ב מתחלק בהם לז' חלקים גם הזמן נחלק לממשלתם לז' ימים וצורת האדם לשבעה שערים בנפש ולזה הסוד מכוונים כל השביעיות וכלם תלויים בהבלים הללו כמוזכר בעובדא דבעל קבין. ולזאת הכוונה התחיל שלמה בספרו זה בשבח ההבלים המקיימים את העולם לא לההביל ח"ו. ולפי שיקשה כפי זה כי מצאנו ראינו בספרו שהוא מגנה ההבלים ומכנה אותם לחולי רע ואל רעות רוח באמרו זה הבל וחולי רע הוא גם זה הבל ורעות רוח. לז"א ודאי אלין ז' הבלים אינון קיומא דעלמא ומינייהו מתפשטי הבלים אחרנין. אמר כי זה לעומת זה עשה האלהים בסוד עץ הדעת טוב ורע. וכלא קיומא דעלמא כי כמו שהטוב צורך העולם כן הרע צורך העולם וזה סוד אמרם בתורתו של ר"מ היה כתוב והנה טוב וכו' כי בבחינ' האמת לא יכונה למות שם רע אחר שהוא מבחין את הטוב. ואלמלא הרצועה המלקה את הרשעים לא יבחן הטוב מהרע והיא היא המאשרת ארחותיהם העקשים. וא"כ לפי זה שלמה ע"ה ספר בשבחו של מקום בהבלים ההם הן בהבלים העליונים המקיימים את העולם הן בהבלים בעלי הדין הנמשכים מהם ליסורי בני אדם. ושירותא אמר רזא דשמשא דאיהו הבל דקיים עלמא. אם הכוונה למעלה בעולם האצילו' הנה שמ"ש ומגן הוא עיקר הבנין. ואם למטה בעולם התחתון השמש הפועל הגדול כי כחו יבוא משמ"ש ומגן וכמ"ש בעלי הקבלה כי החמ"ה כסא לתפארת ואמרו בפרקי רבי אליעזר כי שם י-ה-ו-ה יתברך כתוב בתוך גלגל חמה ואיהו רזא לאעלא בר נש לגו מהימנותא כי הוא המורה על יכולת הבורא כי מגדולת העבד גדולת האדון נודעת. ובגין כך כל מה דתחות דרגא דא לאו איהו רזא דמהימנותא. לפי שהוא מפתה בני אדם ונמשכים אחר תאוות העולם הזה השפל ואל זה כיוון באמרו ואין יתרון תחת השמש על השמש הזה המורגש אצלנו ועל טובותיו ורעותיו ולא אצטריך לאתדבקא ולא לבטוח בהם כי כאשר יחנו כן יסעו. ומ"ש שמשא בסיהרא חדא אינון וכו' הכוונה על השמ"ש העליון ועל הלבנ"ה העליונה שהם תפארת ועטרת והנה יבאר ההבדל הגדול שיש בין שמש לשמש ובין לבנה ללבנה ויאמר כי הלבנה העליונה אע"ג דאיהו תחות שמשא ומקבלת ממנו כלא איהו שמשא כלומר שניהם נקראים שמש שאין הבדל ביניהם ולא פירוד ולא יפול בהם ענין תחת השמש או למעלה בדרך פירוד. כאשר הוא בשמש והלבנה התחתוני' כי יפול בהם ענין תחת או ענין מעלה או פירוד שהרי בעמדם שניהם על קו התלי הוא יפריד ביניהם והירח לא יהל אורו וידעך נרו אמנם השמש והירח העליונים תמיד הם בחיבור ואין שם מעלה ומטה נופל בהם כי ענין א' יכללם ומטרוניתא עם מלכא מלכא אקרי וע"כ אסור לידבק ולבטוח באלה התחתונים שזו היא ע"ז ואלהים אחרים והם הבל של רעות רוח כי אין רעתם וטובתם שלמה ותמידית וטובתם בל עמם: