כתם פז על ספר הזהר קיח

רבי חייא פתח ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ זכאין אינון ישראל דמשתדלי באוריתא שמתוך עסקם בה ידעו סודותיה ויתגלה להם סוד הברית ותועלתו הנרשם בבשרם.

ת"ח כל ישראל אית לון חולקא הכלל כלו ולא אחד בהם שאין לו חלק לעה"ב.

מ"ט בגין דנטרין ברית דעלמא אתקיים עליה פי' מעלה ומטה שנאמר אם לא בריתי י"ומם ולילה וכו' הרמז כי הוא אחוז במדת יום ובמדת לילה והוא מקשרם וישראל למטה המחזיקים בו יחוייב שיהיה להם חלק לעה"ב כי הוא חלק מעה"ב היא הבינה.

ולא עוד אלא דבגין כך אקרון צדיקים וכו' יבאר כיצד ביאור הכתוב ועמך כלם צדיקים וכי כל ישראל צדיקים הם והלא כמה רשעים יש בהם אלא מכאן אוליפנא כל מאן דנטיר האי ברית כלומר כי לא נקראו צדיקים רק על מנת שישמרו הברית וכאלו יאמר ועמך אם כלם צדיקים בתנאי שישמרו הברית כי שומר הברית נקרא צדיק לעולם ירשו ארץ הרמז על הארץ החיי"ם. מנא לן שנקרא צדיק שומר הברית מיוסף בגין דנטר ליה בענין אשת אדוניו כי נשמר מהביאו בבת אל נכר כי היא השמירה האמיתית וכן בכל איסורי ערוה. והכוונה בפתיחה הזאת לרמוז כי נח נקרא צדיק לפי ששמר הברית יותר מכל בני דורו כי כלם השחיתו דרכם ר' אלעזר אמר אלה יקדים הוא לבאר הקודם בכתוב והוא מלת אלה ואמר כי בכל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים ומי המה אלה הם תולדות הבריאה הראשונה כי נפסדו וכלו במי המבול ותולדות נח אלה נתקיימו. וביאר כי היה נח דוגמא דנ"מ העליון מדת הצדי"ק כי כשם שהנהר הוא משקה את הגן ומשם יפרד לעולם הנפרדים ומקיימם כן נח למטה ממנו נשתלשלו תולדות הקיום והוא אמרו מה כתיב בפ' בראשית ונהר יוצא מעדן. וביאר כי נקרא נח לפי שהוא המניח לעטרת שנאמר כי בו שבת פי' בוא"ו שבת וכתיב וישבות ביום הז' הראיה הזאת יותר מבוארת בסוף הפסוק שנאמר בו יום השביעי והוא היסוד.

ודאי רזא דמלה דא עביד תולדות ולא אחרא אעפ"י שהשפע יורד מהמדות אשר למעלה ממנו הנה עיקר הזיווג הוא היסוד כי אין בהם גם אחד שיעשה תולדות רק הוא לבדו. וע"ד אקרי איש האדמה כבר נתבאר למעלה בסוד איש נעמי. ורזא אוליפנא דהא נח אצנטריך לתיבה כי בזולת התיבה היה הקב"ה יכול להצילו על א' ההרים ולא יבואו שם מי המבול שהרי קבלו ע"ה דארעא דישראל לא טפת במיא שנאמר ולא גושמה ביום זעם אמנם צוהו לעשות התיבה לסוד נכמס להחיות זרע כדוגמא עליונה כי התיבה רמז לארו"ן והברית בו ועל סוד זה נאמר לו והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה כי תהיה אתה דוגמת הברית לבוא בתיבה ומבואר הוא.

ורזא דכלא את האלהים התהלך נ"ח פי' אעפ"י שהסוד נרמז באלה תולדות נח עיקר הסוד הוא את האלהים התהלך נח כי כל מגמתו של נ"ח העליון היא אל מדת אלהי"ם שהיא העטרת למהוי הוא בארעא כגוונא דלעילא.

וע"ד ונ"ח מצא חן בעיני יי' יאמר כי לכך קדם הכתוב ונח מצא חן בעיני יי' לאלה תולדות נח לרמוז כי בשם שנ"ח העליון מצא חן בעיני יי' המשפיעים בו שהם נצ"ח והו"ד לעשות תולדות כן נח התחתון מצא חן בעיני יי' המשוטטות בכל הארץ לעשות תולדות תמים היה בדורותיו מאי בדורותיו אלין אינון דנפקי מניה שאין במשמע הדורות שקדמו לו ומי שהיו בימיו שהיו צדקים ממנו אלא הדורות שיצאו ממנו הוא אשלים לכלהו שהיה מלמדם והוא הוה שלים מכלהו ודייק זה מאמרו תמים היה בדורותיו שלם בעצמו ושלם בדורותיו שהיה מלמדם.

תמים היה דאתיליד מהול דייק מלת היה כי משעה שהיה ונולד היה תמים שנולד מהול שכן נאמר באברהם כשצוהו על המילה התהלך לפני והיה תמים כי לא נקרא שלם עד שמל.

בדורותיו ולא בדרין דעלמא הוא שדרז"ל אותו לגנאי דהא מניה נפקו תולדין דעלמא אמר כי לכך נאמר בו בדורותיו ויחסם לו הכתוב להודיע שנשתלשלו ממנו דורות העולם לא שהוא תמים מכל הבאים אחריו.

ת"ח נח אתחזי מיומא דאתברי עלמא למהוי בתיבה הוא מ"ש ז"ל שכל מקום שנאמר בו היה מתוקן היה מששת ימי בראשית והכוונה שהכל קדם בידיעתו יתברך ולא היה ונמצא דבר עד שקדם בידיעתו והיה מתוקן קודם המעשה כמשז"ל בהן האדם מתוקן היה למיתה והנחש היה מתוקן לפרענות. וקין היה מתוקן לגלות. ומשה היה מתוקן לגאול ומרדכי מתוקן לגאולה איוב מתוקן לייסורין. נח מתוקן לנס. ואמר כי מיום שנברא העולם היה ראוי נח שיכנס בתיבה לחדש עולם כבראשונה במלכו"ת שד"י. ואתה בני אל יבהלוך דמיונות הסכלים המקשים לבם באמרם שא"כ הכל היה גזור מתחלת המחשבה ומה תוסיף ומה תתן הבחירה לאדם כי זה הענין כבר נתחבטו בו עמודי עולם וחתרו לתת טעם לדבר שיתישב בשכל האנושי העב החומרי ולא יכלו זולת הרמב"ם ז"ל שכתב האמת בענין הזה שאמר ז"ל דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה אבל אתה צריך לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר כבר ביארנו בפ"ב מהלכות יסודי התורה שהק"בה אינו יודע בידיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים אבל הוא יתברך שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בריו וכשם שאין כח באדם להשיב ולמצוא אמתת הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי כך אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא הוא שהנביא אומר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרככם דרכי וכיון שכן אין בנו כח לידע היאך ידע כל הברואים ומעשיהם אבל נודע בלי ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך. וכתב עוד ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ואם תפס עליו אבי הקבלה הרא"בד ז"ל באמרו שלא נהג מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו ואמר וטוב היה לו להניח הדבר ובתמימותת התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה. הנה הספק הזה וההרהור הזה לא נתחדש מדברי הרמב"ם ז"ל בלבד כי כל יודע ספר ומימי קדם קדמתא עמדו הלבבות מלדרוש בענין הזה. ומה שכתב הוא ז"ל בדבר זה הוא דבר דבור על אופניו ונפש היפה תאכלהו שכתב שאין בנו כח לידע אופן ידיעתו יתברך בברואיו ומה מתוק מדבש והסתכל במה שכתב הרמ"בן בפסו' מי יתן והיה לבבם זה להם בעבור היות רשות האדם בידו להצדיק ולהרשיע והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אמר הכתוב כן והוא מלשון בני אדם וכתב עוד ועל דרך האמת ויאמר לאדם הן יראת יי' היא חכ"מה וסור מרע בי"נה וכן אמרו בשכרן של מצות ראה שחותכין את בשרו של רבי עקיבא במקולין של ברזל אמר רב"שע זו מצוה וזו שכרה אמר לו שתוק כך עלה במח"שבה לפני הנה הודיעו ע"ה שכשם שמחשב"תו שהיא חכמ"תו אינה נשגת בשכל האדם כן הדבר הזה וגם כי יש להם לבעלי הקבלה סוד נעלם בפסוק הן יראת יי' היא חכמ"ה וסור מרע בי"נה שכתב הרמ"בן וכתב על זה החכם הרקנאטי ז"ל ואני שמעתי ולא אבין והנה מפרשי דברי הרמ"בן ז"ל כתבו כי יראת יי' היא היא החכ"מה העליונה כמ"ש ראשית חכמה יראת יי'. ושמאמר מ"י יתן והיה לבבם הוא מאמר העטרת בעבור הבי"נה כלומר מ"י יתן ושמר"עה שמע את הקול המדבר אליו אומר לו נשתמה כשראה שחותכין את בשרו שתוק כך עלה במחשבה לפני כלומר לפני לפנים כאלו אמר לו גם אני לא ידעתי כמוך כי שנינו שוים בידיעה זו ודיו לעבד להיות כרבו והדיעו בזה שהכל תלוי במח"שבה הקדומה וכי גבוה מעל גבוה שומר והוא סוד ואתה פ"ה עמוד עמדי ואין לך עסק בנסתרות כי שנינו שוים בדבר זה אני ואתה ואם הקול המדבר אליו אומר כן שהדבר נעלם ממנו ושהוא תלוי לפני לפנים שזהו סוד כך עלה במחש"בה לפני כלומר במחשבה אשר לפני בסוד אמרם יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי מה נדבר ומה נצטדק אנחנו הנקרצים מחומר והארכתי בזה להעמידך על דבר אמת וענוה צדק כי צריך אתה לשלול ממחשבותיך כל הרהור וכל רעיון הנוטה לחוץ מהאמונה ודום ליי' והתחולל לו ואל תפן אל און ושמע דברי פי יחכם חן הוא הרמב"ם ז"ל בדבר הזה כי רוח יי' נוצצה בו באמרו שהקב"ה אינו יודע בידיעה שהיא חוץ ממנו בבני אדם שהם ודעתם שנים ושאין כח בשכל האדם להשיג ולמצוא דעתו של הקב"ה וסוף דבר את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האד"ם והבן ודום. ונחזור למה שהיינו בו כי הכל היה מתוקן מששת ימי בראשית ושנח היה מתוקן ליכנס בתיבה לחדש עולם כבראשונה ועל דוגמא ראשונה הנרמז בכתוב ונהר יוצא מעדן הוא הנהר הנמשך למדת היסוד להשקות את הגן היא העטרת ומשם יפרד וכו' כן ובדוגמא הזאת היה נח בסוד הנהר לבא אל התיבה שהוא סוד הגן ומאלה נפצה כל הארץ נמשכו כל התולדות והוא אמרו ובגין כך אלה תולדות נח אלה ודאי כלומר כי נפסלו הראשונים אשר קדמוהו.

נח ודאי דיהא יסודא דעלמא. אתא רבי אבא ונשקיה לרבי אלעזר תמיד בשומעם ע"ה איזה סוד איש מפי איש היו נושקים זה לזה בסוד ישקני מנשיקות פיהו כי היא הנשיקה הרוחנית החוזרת בין שני הדבקים באלהות.

אמר אריא בחיליה טינרא נקיב ותבר קראו אריה בתורה אשר בכחו וגבורתו בסודות יה משבר הרים ומפוצץ סלעים ומגלה מה שבתוכם מהאבנים טובות ומרגליות.

ות"ח משיעורא דתיבות' נמי הכי הוא אמר כי אין ספק במ"ש כי נח רומז לצדי"ק והתי"בה תרמוז לעט"רה כי משיעור התיבה נודע זה והסוד בזה כבר ידעת כי התיבה היתה שלש מאות אמה אורך וחמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה והשיעורים הללו לא נפלו במקרה כי אם בכוונה מכוונ' מאת יתברך שתהיה על אותו האורך והרוחב והגובה לסוד נכמס כדי שתהיה על דוגמא עליונה ותושפע מלמעלה להצילה מרגשת המים הזדונים. והיתה ארכה שלש מאות אמה כנגד החכ"מה העליונה המתיחסת אל האורך שנאמר ארוכה מארץ מדה והיא כוללת שלש מאות עולמות בסוד להנחיל אוהבי יש כי היוד היא החכמה עצמה ושלש מאות עולמות נמשכים ממנה והיה רחבה חמישים אמה כנגד הבי"נה המתיחסת אל הרוחב ונקראת רחו"בות הנהר שיש בה חמשים שערים מתיחסי' אל רחבה והיה קומתה ל' אמה כנגד קומת עץ החיים הכולל השלשים שהם החסד והפחד והתפארת הנקראי' שלשים שנה בסוד ויהי בשלשים שנה כמו שיתבאר בסוד המרכבה ושלשת השיעורים האלה כלולים בה ואמר כי מתוך השיעורים האלה נודע כי התיבה רומזת לעטרת הנה נח הבא בתיבה ירמוז לצדיק פי' אחר כי התיבה הוא מגדל עז שם י"הוה ושם יהוה בצירופו מורה על התיבה לארכה ולרחבה וקומתה וזה כי י"וד פעמים ה' יעלו נ' וזה רוחבה ואם תכה נ' שעלו בידך מכח הה"א בו"ו יעלו ש' מאות וזהו ארכה. ואם תכה הו"ו בה"א האחרונה יעלו ל' וזהו קומתה והנה יעלה הכל למנין שכינה בה' אותיות התיבה והם סבה להורות כי שם י"הוה בשכינה שהיא תיבה ומגדל לשם י"הוה ובו מדתה:

תוספתא למה נח תרי זמני אלא כל צדיק וצדיק אית ליה תרין רוחין ענין השני רוחות האלה רוח אחד המה אמנם לפי השתמשותם בו הצדיקים בעולם הזה ובעול' הבא נקראים ב' כי כשישתמ' הצדיק בשמוש העולם הזה ובמנהגו לקיום המין כי לכך נברא הנה אז רוחי לא תסור מהדבק בארח חיים למעלה באופן שרוחו מתעסקת למטה ומחשבתה למעלה כאלו היא שני חלקים אחת למעלה ואחת למטה ואל זו הרוח כיון שע"ה באמרו מי יודע רוח בנ"י האדם העולה היא למעלה למעלה ודאי שעסקה למטה ומחשבתה למעלה. מה שאין כן ברוח הרשע הנמשל לבהמה כי לא די שהיא מתעסק' למטה ועלייה אין לה אמנם היורד' היא למטה מטה לארץ תחתית במחשבתה. ומזה אמרו כל צדיק וצדיק אית ליה תרין רוחין רוחא חד בעלמא דין ורוחא חד בעלמא דאתי והתבונן כי לא אמרו ורוחא אחרא כדרכם בזוכרם שני ענינים נפרדים זה מזה. ואמר כי על כן נכפלו שמותיהם של צדיקים משה משה יעקב יעקב אברהם אברהם שמואל שמואל שם שם וזכר אותם כסדר מדרגתם בנבואה. ולא זכר ענין הפסיק הנמצא בין שני השמות בזול' משה משה דלא כתיב פסיק לפי שאין כוונתו להאריך בכאן ולומר רק ענין ההכפלה בלבד. בר מיצחק דלא כתיב ביה כמא דכתיב בהו כי לא נכפל שמו. בגין דיצחק בשעתא דאת קריב ע"ג מדבחא נפקת נשמתיה מיניה דהוות ביה בהאי עלמא פי' שנטל ממנו יצר הרע כאשר אבאר וזאת היתה לו מאז פרחה נשמתו ממנו כמוזכר בפרקי ר' אליעזר הגדול ז"ל רבי אומר כיון שהגיעה החרב לצוארו פרחה נשמתו וכיון שנשמע קול מבין שני הכרובים אל תשלח ידך אל הנער חזרה נפשו והתירו אביו ועמד על רגליו וידע יצחק כי עתידים המתים לחיו' ופתח ואמר ברוך אתה יי' מחייה המתים ומאז היתה לו להיות בן העולם הבא בעוד בחיים חייתו. ובגין כך תשכח דלא ייחד קב"ה שמיה אלא על יצחק בחייו וכמ"ש רז"ל בתנחומא על פסוק אני יי' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק ייחד הקב"ה את שמו עליו בחייו מה שלא ייחד בשאר האבות שנאמ' הן בקדישיו לא יאמין וכו' לפי שכהו עיניו והיה כלוא בבית ויצר הרע פסק ממנו והרי הוא כמת נתבאר מזה כי היה בן העול' הבא בחייו וא"כ לא היה לו רק רוח אחת ולכן לא נכפל שמו ליקרא יצחק בעה"ז ויצחק בעולם הבא כי לא נחלקה רוחו לתרין רוחין. ד"א בגין דהוה צדיק שבח ליה תרי זמני. כפל השם יורה על שבח ויתרון כאלו הוא אומר פלוני הוא הפלוני הידוע במעלה וחשיבות וזה בהיות הכפל סמוך בלא הפסק מלה אחרת בנתים כי כשתפסיק מלה אחרת בנתי' תורה על המאורע לו כמו אחשורוש הוא אחשורוש המלך מהודו ועד כוש אמנם כשהכפל סמוך זה לזה יגיד מעלת השם לא המאורע כענין נח נח וזולתו כי זה יגיד שבח השם לא המאורע כאלו הוא אומר נח וכמה הוא חשיבותו של נח. תמים היה בדורותיו אבל בדרין אחרנין וכו' כבר קדם דרש זה למעלה ביש דורשין לגנאי ומבואר הוא. רבי אלעזר פתח לכו חזו מפעלות יי' כבר קדם זה המאמר למעלה בשם רבי יהודה והכל ענין אחד ואם יש הבדל בלשון:

אלה תולדות נח רבי יהודה פתח טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט. טוב איש דא קב"ה הרמז על מדת התפאר' דכתיב טוב יי' לכל כי כל טובו הוא להריק במדת כ"ל הוא הי"סוד. חונן ומלוה לאתר דלית ליה מדיליה כלום הרמז על העטרת הנקראת לחם עוני שהיא ניזונית ממנו. יכלכל דבריו במשפט דהא ההוא דבר לא אתון אלא במשפט הוא משפ"ט אלהי יעקב והיא מתכלכלת ממנו. דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך צדק היא העטרת שהיא הדין ומשפט היא התפארת שהיא רחמים ושניהם הם מכון הכסא דין ורחמים. ד"א טוב איש דא צדיק לפי שנקרא שמו טוב שנאמר אמרו צדיק כי טוב והכל דרשא אחת בין מ"ש רבי יהודה בין ד"א בין מ"ש רבי יוסי דא נח בין מ"ש רבי יצחק דא שבת הכל פונה אל כוונה אחת ואל מקום אחד מגמתם כמו שהשלים רבי חייא ואמר כל אחד וכלהו מלה חדא אמרו ודא עביד תולדות בעלמא וביאר מי המה אלה התולדות שעושה נח העליון ואמר אלין אינון נשמתהון דצדיקייא דאינון איכא דעובדוי דקב"ה כי זה כל פרי מעשיו של הקב"ה:

ר"ש אמר בשעתא דקב"ה מתעטר בעטרוי מתעטר מעילא ומתתא הט אזניך ושמע דברי פי חכם חן בזה המאמר כי הוא יגיד כמה מעלות טובות לצדיקים עושי רצונו של הקב"ה והם אלה ראשונה בהודיע כי כשם שהקב"ה הוא התפארת מתעטר ומושפע מהכ"תר כך מתעטר בנשמתן של צדיקים כי הם הממשיבים השפע מהמקור העליון הוא אמרו מתעטר מעילא מאתר דעמיקא דכלא מתעטר מתתא במה בנשמתהון דצדיקיא כדין אתוסף חיין מעילא ומתתא לכל הנבראים. עוד הודיע כי בהיות עולם הזכר מלא בר"כת יי' העלי"ון אתכליל אתר מקדשא היא העטרת מכל סטרין ימין ושמאל כי כלם מריקים אליה והיא מוצקת. עוד הודיע כי העטרת שם כולל הרבה שמות כי לפעמים נקראת י"ם ולפעמים נקראת באר ולפעמים נקראת בור וכל אחד מאלה השמות מורה על ענינו כי כשנקראת י"ם יורה על כי כל הנחלים יורדים אל הים ובכן אשתלים ימא ואתיהיב לכלא. וכשנקראת בור יורה על כי אין לה מעצמה כלום רק מה שנותנים אליה ממי הגשם מים השאובים הפוסלים את המקוה הוא שאמר כתיב שתה מים מבורך ונוזלים וכו' אמאי הכא בורך בקדמיתא ולבתר בארך דהא בור לא אקרי אלא ריקניא דלא נביע ובאר מיין דנבעין אלא כלא אתר חד הוא אלא אתר דמסכני אחידן ביה אקרי בור דלית ליה אלא מאי דיהבין לי"ה בגויה ומאן איהו דל"ת וסוד הדלת ידוע כי כהשהיא דלת ואין הי"וד שורה בתוכה נקראת דל"ת ולבתר אתעביד באר דאיהו מליא מכל סטרין כשהי"וד שוכן בתוכה נתמלאת פגימתה ותשוב הדלת בצורת ה"א מליאה בנקודתה. אתמליא מעילא ונביע מתתא וביאר האופן היאך ואמר אתמליא מעילא כמא דאמרן בשפע היורד אליה בסוד ממזרח אביא זרעך ונביע מתתא מנשמתהון דצדיקיא ולפי שהביא הכתוב הזה אגב גררא ביאר בו אופן אחר שרומז בו סוד המרכבה בד' רגליה ואמר שתה מים מבורך הא דוד מלכא כלומר מדת"ו ענ"י ואל זה כיון דוד באמרו מי ישקני מים מבור בית לחם יהודה קראה בור לפי שמדתו מדת עני שאין לה כלום מעצמה ונוזלים דא אברהם הוא החסד. מתוך דא יעקב כי מדתו בתווך. בארך זה יצחק דאקרי באר מים חיים בסוד ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים כי הוא החופר את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם כאשר יתבאר במקומו ב"ה הא בהאי קרא אשתכח רתיכא קדישא מאבהן ודוד מלכא דאתחבר עמהון. ועוד יביא דעת אחרת ביחס המדות הנז' בענין המרכבה ואמר אית מאן דאמר ונוזלים דא יצחק כי הוא הנוזל ראשונה במלכות מתוך דא משה כי משה ויעקב כחדא אזלי בארך דא אהרן. הוא איש החסד ודוד מלכא דאתחבר עמהון. ועוד הודיע ענין גדול בענין הזיווג וכבר קדם לנו ביאורו והוא כי אפילו תשוקת הנקבה לזכר לא תתנועע מעצמה רק בהקדים אליה הזכר תשוקתו תחלה ובכן היא מתעוררת אליו ומכינה עצמה לקבל ממנו והוא אמרו תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא לאו איהו אלא כד עייל רוחא בה ובכן היא אשדת מיין לקבלא מיין דכורין עילאין והוא סוד ואד יעלה מן הארץ וביאר הדמיון ואמר כך כנסת ישראל לא אתערת תיאובתא לגבי קב"ה אלא ברוחא דצדיקיא שהם נמשלים ליסוד המריק בה וכדין נבעין מיין בגוה לקבלא מיין דדכורא הנה באר כי הצדיקים הם רוחו של הקב"ה המעוררים אותה להכין אותה ולסעדה אל שתקבל ההשפעה ותשפיע למטה ובזה יתקשרו העולמו' וא' כאחד יגשו ונעשה הבל תשוקה אחת הנותן והמקבל והוא אמרו וכלא עביד תיחובת' חדא וצרורא חדא וקשורא חדא ודא הוא רעוא דכלא כי אל זה היתה כוונת הבריאה מהחפץ הקדום העליון בשנאצל הדבר מלו ללו להיות תשוקתם אליו וקרא זה אל זה להיות הכל נקשרים בקשר אחד המבקש והנותן ואמר כי וזהו סוד אמרם שהקב"ה מטייל עם הצדיקים בג"ע שהכוונה כי בהיות הצדיק התחתון מתיחד עם הצדי"ק העליון אזי הקב"ה הוא מטייל ביניהם ונותן השפעתו בעטרת. ת"ח כל אינון תולדות דג"ע לא נפקין מצדיק אלא כד עייל בהאי תיבה. אמר כי כשם שטפת הזכר לא תעשה פרי בזולת הנקבה האוספת אותה ביתה ונשארת שם מדת ימים ואח"כ המליטה זכר או נקבה כן כביכול מדת הי"סוד לא יעשה פרי הנשמות כי אם בחבור העטרת וכבר כתבנו כי גדול כחם ע"ה שמדמין צורה ליוצרה ואם אין ביניהם דמיון כלל. וכן נח הוצרך ליכנס בתיבה ולהכניס שם פירותיו שהם בניו ויהיו שם מדת ימים גניזין ולבתר מינה נפקו למפרי בעלמא ולאתקיימא בארעא ואלמלא דנפקו מגו תיבה לא אתקיימו שיהיו כדמיון הזכר בזולת נקבתו כמ"ש וכלא כגוונא דלעילא וכו' הכא אתקיים עלמא ולא מקדמת דנא אמר כי לכך כתב אלה תולדות אלה פוסל את הראשונים שנאמר בהם ותשחת הארץ לפני האלהים. אמר רבי יהודה כיון דכתיב ותשחת הארץ למה הוצרך לכתוב לפני האלהים אמר כי היה די באמרו וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה ועכשו שכתב ותשחת הארץ למה הוצרך לכתוב לפני האלהים הממנו יפלא כל דבר אלא כיון דעבידו חוביהון באתגליא לעיניהון דכלא כדין כתיב לפני האלהים אמר כי כבוד אלהים הסתר דבר ובעוד שלא חטאו בפרסום כאלו היה האלהים מכסה פשעיהם כי כבוד אלהים הסתר דבר אבל אחר שהיו משחיתים דרכם בגלוי אזי נאמר לפני האלהים. ודמיון לזה אמרו בוירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו וכי עד עתה לא ראהו שאינו כורע ומשתחוה לו והלא כבר נאמר וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן כי מן צוה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה ומן הנמנע הוא שלא יראהו המן כפעם בפעם ועוד כי מרדכי לא היה איש הדיוט לשלא יביטהו המן בעין גדולה כי מרדכי תמיד היה בשער המלך וידע המן ערכו ובהכרח היה רואה שהיה נמנע מסגוד לו אמנם אין ספק שהיה המן רואה זה מקודם אבל היה מעלים עיניו מזה כדי שלא ירגישו עבדיו בבזיונו בו אבל כשדברו עבדיו ואמרו לו בפומבי מדוע אתה עובר את מצות המלך ויהי באמרם אליו יום ויום שנתפרסם הדבר לכל ובכן המן ידע שהרגישו הכל בבזיונו בו ולא הבל עוד להעלי' עיניו ובכן כתי' וירא המן בעל כרחו שלא בטובתו שאלו לא נתפרסם הדבר היה מעלים עיניו ממנו וכן בנדון שלפנינו כיון דעבידו עובדיהון וחוביהון באתגליא לעיניהון דכלא כדין כתיב לפני האלהים כי מקדם היה הקב"ה מעלים כב יכול עיניו מהם כי כבוד אלהים הסתר דבר כמו שאמרנו ועכשיו שהיו עושים באתגליא לא העלים כי זה נוגע בהכחש ההשגחה. רבי יוסי אמר אנא אפכא אמרי לפני האלהים בקדמיתא לפני האלהים שהיו חוטאים בסתר ואין יודע זולת האלהים ולבסוף באתגליא ובגין כך בתרי גווני אמר קרא אמר כי שני הענינים גלה הכתוב עשייתם בסתר ועשייתם בגלוי ולכך כפל הכתוב ותשחת הארץ לפני האלהים וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה ותשחת הארץ לפני האלהים בסתר והנה נשחתה בגלוי. ויש מפרשים בתרי גווני אמר קרא כי שני הפירושים יסבול הכתוב מ"ש רבי יהודה ומ"ש רבי יוסי ואינו נכון כי בתרי גווני אמר קרא הם דברי רבי יוסי והוא אשר אמר אנא איפכא אמרי רבי אבא אמר מיומא דעבר אדם על פקודא דמאריה כל בני עלמא דאתילידו לבתר אקרון בני האדם ולאו לשבחא אמר כי כשהדורות מתיחסים אל האבות לעולם הוא לשבח כאשר יתיחסו ישראל אל ישראל אכיהם ונקראו בני ישראל לפי שהוא היה השלם שבאבות. גם הכהנים הנגשים אל יי' מתיתסים אל אהרן הכהן ע"ה לשבח וכבוד ומעלה וכן הוא הראוי אמנם הדורות המתיחסים אל אדם הראשון לא לשבח הם מתיחסים רק להזכיר חטאו כמאן דאמר בנוי דההוא דעבר על פקודא דמאריה. כיון דאתא נח אקרון בני עלמא על שמא דנח תולדות נח וכו' וסלקא דעתיה דרבי יוסי כי כוונתו של רבי אבא על אותם הדורו' שבאו מאדם ועד נח בלבד נקראים בני אדם לגנאי ומנח ולהלן יהיו נקראים לשברי בני נח ולא יזכר שם בני אדם עוד ולא כן הדבר וע"כ אמר ליה א"כ הא כתיב לבתר וירד יי' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם ולא כתיב בני נח וזה היה אחר המבול והשיבו בגין אדם דחטא קמי מאריה טב ליה דלא אברי ולא יכתוב האי קרא עליה אמר כי גם אחרי כן בכל מקום שיזכרם הכתוב בני אדם לא לשבח הוא אבל זכרון לחטאו של אדם יקראם בשמו וכן תמצא בכל מקום שיזכור בני האדם לא לשבח יזכר' כמו בהפרידו בני ארם ידעת את לבב בני אדם עפעפיו יבחנו בני אדם פסו אמונים מבני אדם גם בני אדם גם בני איש אך הבל בני אדם על דברת בני האדם מקרה בני האדם לא לשבח ייחסם אליו ואמר כי הראשון שבכלם הוא זה הנז' בדור הפלגה וטוב לו שלא נברא משיכתב זה עליו וכמ"ש רז"ל בשלמה ע"ה בנשיו הטו את לבבו ועל זה אמר ת"ח כתיב בן חכם ישמח אב כד ברא טב וכו' ובגין כך אלה תולדות נח אלה ולא קרמאי אלה דנפקו מגו תיבה וכו' זאת אומרת כי לא הוליד אדם הראשון בג"ע אלא אחר שגורש ולא דייק והאדם ידע את חוה אשתו כבר אלא אחר שגורש שהוא סובר שאלו יצאו תולדות אדם מג"ע לא ישתצון לדרי דרין ולא אתחשך נהורא דסיהרא לעלמין ואתה יודע כי פגימתה של לבנה היתה ביום ד' מיד ותכף כמ"ש את המאור הגדול ואת המאור הקטן וכתיב מארת אמנם הכוונה כי הכל קדם בידיעתו יתברך והמאוחר והקודם לפניו אחד הוא ומי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל כי הכל מעשה ידיו. וכלהו קיימין לעלמין שהיה זה באיפשרות שלא כדעת החוקרים שאומרים שהוא נמנע רחק כל מורכב שלא יפסד ואמר שלא זו בלבד היה מן האיפשרות כי גם תהיה מעלתם גדולה ממלאכים העליונים בנהורא וזיוא וחכמתא אבל כיון דגרים חטאה ונפק מג"ע ועבד תולדות לבר לא אתקיימו כי היו חיצוניים ופעלה בם הקליפה המורה על ההעדר וההפסד. אמר ליה רבי חזקיה וכי היאך יכלין למעבד תולדות תמן רבי חזקיה חשב שאי איפשר לעשות תולדות כי אם מפאת התאוה המיוחסת אל יצר הרע כי יתאוה האדם תאוה נהיה תערב לנפשו הבהמית כבהמות השדה כחיתו יער ובכן יוליד בדמותו בצלמו ובזולת זה הוא נמנע כפי דעתו אבל יתכן שיחיה הוא לעולמים בהיותו יציר כפיו של הקב"ה אבל ענין התולדות נמנע כפי דעתו והוא אמרו וכי היאך יכלין למעבד תולדות תמן דהא אלמלא לא אתמשיך עליה יצר הרע וחטא אתקיים הוא בעלמא בלחודוי כי לא הוקשה לו רק התולדות אמנם שיהיה קיום באיש לא הוקשה לו. כגוונא דא אלמלא דחבו ישראל במעשה העגל ואמשיכו עליהו יצר הרע כי הוא יצר הרע הוא שטן הוא מלאך המות לא עבדו תולדין לעלמא אבל היו קיימין באיש ולא ייתון דרין אחרנין שלא יולידו. והשיבו אלמלא לא חטא אדם לא עביד תולדות כגוונא דא דיצר הרע אבל עביד תולדות מסטרא דרוח קודשא אמר כי היה מן האיפשר שיעשה תולדות בזולת תאוה חומרית כי כמו שיש תשוקה חומרית כך יש תשוקה רוחנית שכלית קדושה וטהורה מסיג החומר ועושה פרי ופרי פירי כאשר נודע מהדברים השכליים המתברכים ומתרבים מהם ובהם וכן היה איפשר שיפרה וירבה האדם מפאת רוח הטהרה בזולת שירגיש בשום תאוה חומרית כדמיון העטרת שנקראת רוח הקדש שפרה ורבה נשמות הצדיקים ומלאכים קיימים באיש לדודי דורות וכן היה האדם בגוונא דלעילא ולא הוה אשתכח בהו יצר הרע כיון דחטא ואוליד בנין לבר מגנתא ולא זכה לאשקא לון מגנתא זכר שני מונעים האחד שהוליד חוצה והיא הסבה הראשונה לשלא נתקיימו תולדותיו והשנית שלא הוליד לפנים בג"ע שאלו הוליד שם והוציאם לחוץ יתקיימו ולא תתפסק המשכת זרעם וקיום מינן לדורי דורות ועכשו שחסרו שניהם לא אתקיימו אפילו לאשתרשא בעלמא כלומר אפילו במין כי נמחו במי המבול. עד דאתא נח ועאל בתיבה שהיא דוגמת ג"ע העליון היא העטרת ומתמן נפקו כל דרי עלמא ונתקיימו במין. ומתמן אתבדרו לארבע רוחי עלמא כדוגמת הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וכן נאמר בתולדות נח ומאלה נפצה כל הארץ: