קרן אורה נדרים פז

פ"ד מה' נדרים ובלח"מ שם ואין הדברים ברורים ועדיין צ"ע בקידושין שם בגמרא גבי הא דמוקי התם כרבי דבין כזית כזית ובין כזית וכזית ועי' בירושלמי בקידושין שם מוקי למתניתין דבזו ובזו כר' יהודה דאית ליה ואני אבל לר"מ הוי כאו בזו ואו בזו וכן איתא בפ"ד דנזיר בושמע חבירו ואמר ואני ע"ש ובדברי התוספות ז"ל בשבועות פרק שבועת הפיקדון ודו"ק:

שם משנה יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר ר' מאיר אומר לא יפר ופי' הר"ן ז"ל בפי' קמא דלר"מ אינו יכול להפר לא היום ולא לאחר שהודיעהו שהוא יכול להפר היום ולא הפר כיון דאינו יודע שיכול להפר נדר זה אין זה הפרה ולאחר שהודיעוהו נמי לא יפר דהוי לאחר יום שמעו. ורבנן ס"ל דיפר היום דמקצת ידיעה ככל ידיעה ור"מ בעי ידיעה גמורה וכל שעבר יומו אינו יכול להפר ועל רבנן נמי הוי מצי לאקשוי לעיל לר"ח דאמר שותק על מנת למיקט יכול להפר ועוד להך פירושא לא הוי סיפא דומיא דרישא:

(כאן חסר בהכ"י וחבל על דאבדין):

דף פח בגמ' אמר רב לא שנו אלא באומר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך אבל מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל פירש הרא"ש ז"ל דהיכי דלא נתן לה מתנה גמורה שפיר מהני ע"מ שאין לבעליך רשות בהן כיון דאין לה ג"כ קנין גמור אבל מה שתרצי עשי דמתנה גמורה הם לה ממילא קנה יתהון בעל ולא מהני ע"מ שאין לבעליך רשות בהם דהוי תנאי שאי אפשר לקיימו וכמש"כ הרא"ש ז"ל בקידושין והיינו משום דרב ס"ל כר"מ דיד אשה כיד בעלה כמו בעבד ורב מדמי אשה לעבד מסברא. ושמואל אמר דמה שתרצי עשי נמי מהני והיינו משום דס"ל כרבנן ולפ"ז אפילו על מנת שאין לבעליך רשות לחוד מהני ולא קנה הבעל וכ"כ הר"ן ז"ל אבל לרב אליבא דר"מ תרתי בעינן על מנת שאין לבעליך רשות ומה שאתה נושאת ונותנת לפיך אבל מה שאת נותנת לפיך לחוד ג"כ לא מהני ובקדושין שם בפלוגתא דר"מ ורבנן גבי עבד דפליגי רב ששת ור' אלעזר במאי פליגי ר"מ ורבנן רב ששת אמר דלא פליגי אלא בע"מ שאין לרבך רשות בהם דר"מ ס"ל דכי אמר קני קנה לגמרי וכי אמר על מנת שאין לרבך רשות לאו כלום קאמר ורבנן ס"ל דע"מ מהני ור' אלעזר ס"ל דתנאי דעל מנת שאין לאדון רשות לא מהני גם לרבנן דהוא תנאי שאי אפשר לקיימו כיון דהעבד קני לגמרי וכי פליגי בע"מ שתצא בו לחרות דר"מ ס"ל דתנאה כהאי נמי לא מהני דאין להעבד שום קנין לעצמו ורבנן ס"ל כיון דלהעבד נמי לא מקני ליה אלא על מנת שתצא בו לחירות אין לרבו בזה שום קנין ושם בדברי רב ששת איתא דכ"ע אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה ולכאורה אשה מאן דכר שמה התם. ונראה דרב ששת אוקי למתניתין דילן דבעל מנת שאין לרבך רשות בהן פליגי אבל בעל מנת שתצא בו לחירות גם ר' מאיר מודה דמהני ואשה ועבד שווין בהאי דינא ותנן הכא סתמא דמתניתין דמה שאת נושאת ונותנת בפיך מהני כמו דמהני בעבד ע"מ שתצא בו לחירות ולא פליגי אלא בעל מנת שאין לרבך ולבעליך רשות בהם ור' אלעזר ס"ל דע"מ שאין לרבך ולבעליך רשות בהם לכ"ע לא מהני דתנאי שאי אפשר הוא ורבנן ג"כ מודו בזה וכי פליגי בע"מ שתצא בו לחירות דר"מ סובר דלא דמי אשה לעבד דבאשה לכ"ע מהני בכה"ג וכדתנן הכא במתני' דמה שאת נושאת ונותנת בפיך היינו שלא נתן לה במתנה גמורה אלא מה שאתה נותנת לפיך לא קני אותן הבעל ובעבד סובר ר"מ דאפילו בכה"ג לא מהני ורבנן סברי דבעבד נמי בכה"ג מהני ויוצא לחרות אבל בע"מ שאין לבעליך רשות בהם רבנן נמי מודו דקנה הבעל ומעתה לרב א"ש אליבא דכ"ע:

אבל שמואל הוא דלא כמאן אם לא שנאמר דלר"א באשה פליגי בע"מ שאין לבעליך רשות בהם וגבי עבד דוקא הוא דקאמר דכ"ע מודו דקנה הרב בע"מ שאין לרבך רשות בהן אבל באשה בזה פליגי ר"מ ורבנן ואתיא רב כר' מאיר ושמואל כרבנן והן הן דברי ר"י ז"ל בקדושין שם ולר"ת ז"ל שם דלא ס"ל לחלק בין אשה לעבד גם לר"א צ"ל אליביה דמתניתין אתיא כרבנן דלר"מ מה שאת נושאת ונותנת לפיך נמי לא מהני:

והעולה מהנ"ל דלרב ששת עבד ואשה שווין הם ובתרווייהו פליגי ר"מ ורבנן בע"מ שאין לרב ובעל רשות בהם דלר"מ לא מהני דיד עבד כיד רבו ויד אשה כיד בעלה ורבנן ס"ל דיש להם יד לעצמן אבל היכא דלא הקנה להם לגמרי אלא בשביל דבר פרטי בפירוש כמו ע"מ שתצא בו לחירות וכדומה לר"מ נמי לא קנה הרב והבעל וכמתניתין. ולר"א גם לרבנן בעבד יד עבד כיד רבו ולא מהני ע"מ לר"א ומתניתין דילן ע"כ כרבנן דלר"מ גם מה שאת נושאת ונותנת בפיך לא מהני:

ולמש"כ אליבא דר"א לא פליגי באשה כלל ועל מנת שאין לבעליך רשות בהם לכ"ע לא מהני ועל מנת שתפדי בו את המעשר לכ"ע מהני וה"נ מתניתין אתיא ככ"ע אלא דלפ"ז לא אתיא סוגיא דשמעתין כר"א דמוקמינן הכא למתניתין כר"מ ולפי הנ"ל אתיא ככ"ע אבל אי נימא דלר"א פליגי באשה בע"מ שאין לבעליך רשות בהם ולרבנן גם זה מהני אתיא כולי שמעתא גם אליבא דר"א וזו היא שיטת ר"י בתוספות קידושין ובירושלמי פרק קמא דקדושין אמרינן דברייתא דפליגי ת"ק ור' שמעון בן אלעזר באשה אי פודה המעשר היינו דתנאי פליגי אליבא דר' מאיר אי אשה דמיא לעבד ות"ק ס"ל אליבא דר"מ דאשה נמי אין לה יד ורשב"א אליבא דר"מ ס"ל דאשה יש לה יד לעצמה ודווקא בעבד הוא דקאמר יד עבד כיד רבו ועוד יתבאר בזה לקמן בשמעתין:

ע"ב גמ' כמאן אזלא הא שמעתא דרב כר"מ דאמר יד אשה כיד בעליה ורמינהו כו' לפי מש"כ הר"ן ז"ל דרב ושמואל לא פליגי במתניתין דמתניתין וודאי אתיא כר"מ ולענין דינא הוא דפליגי א"כ מאי קאמר ר"ז כמאן אזלא הא שמעתא דרב הא בלא"ה קשיין מתניתין אהדדי דבמתניתין תנן דיד אשה כיד בעלה ולא מהני אלא מה שאת נותנת לפיך ובעירובין תנן דיכול לזכות ע"י אשתו וכן הקשה הרשב"א ז"ל על שיטה זו ול ולישנא דהש"ס משמע דבמתניתין פליגי:

ומשום הכי נראה שיטת הרמב"ן דשמואל ס"ל דבעינן תרתי דווקא על מנת שאין לבעלך רשות ומה שתרצי עשי ורב ס"ל דמה שתרצי עשי מהני אבל על מנת שאין לבעליך רשות בהם לחוד לא מהני ומקשי ר' זירא רב דאמר כמאן אי כרבנן א"כ אפילו ע"מ שאין לבעליך רשות בהם בלחוד נמי לא מהני וכ"ש מה שתרצי עשי וודאי לא מהני. ומתרץ כמאן כר' מאיר כו' ולפיכך באומר לה מה שאת נושאת ונותנת בפיך ר' מאיר נמי מודה דלא קנה הבעל אפילו לר"א דס"ל אליבא דר' מאיר בעל מנת שתלבשי דלא מהני דהיום עכ"פ מקנה לה על תנאי זה וכל שיש לה קצת קנין קנה הבעל אבל הכא לא הקנה לה כלל אלא בעת שנותנת לפיה ושמואל אמר מה שתרצי עשי נמי לא קנה הבעל וכרבנן דתנאי פרטי מהני והשתא קאמר ר' זירא שפיר כמאן אזלא שמעתא דרב כרבי מאיר דאמר יד אשה כיד בעלה לגמרי ואין לה שום קנין לעצמה ורמינהו כו' ועל ידי אשתו ולר"מ הא קנה יתהון בעל בשלמא לשמואל דמוקי למתניתין כרבנן דעל תנאי פרטי מהני ולא קנה יתהון בעל א"ש דמזכה לה ע"י אשתו דזה הוי כתנאי פרטי שנותן לה על מנת שתזכה לאחרים שפיר נפיק מרשות הבעל אבל לר' מאיר לא נפיק מרשות הבעל כלל. ורבא משני כיון דלזכות לאחרים מיד בעלה לר' מאיר נמי זכיא. ופריך עלה רבינא מאידך ברייתא דתני ולא ע"י אשתו ומסיק דמתניתין מיירי כשיש לה בית והיינו לר' מאיר אבל לרבנן בלאו הכי מתניתין אתי שפיר דמזכה ע"י אשתו וזה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות עירובין סתמא דמזכה ע"י אשתו ולא כתב דווקא בשיש לה בית וכן נראה דעת הרי"ף ז"ל דבקדושין פסק כר"א ומשמע התם דלדעתו אשה ועבד שוין ואפ"ה כתב בעירובין דמזכה ע"י אשתו וכן נראה בביצה לענין עירוב תבשילין דמזכה ע"י אשתו והיינו דאפילו לר"א אליבא דרבנן שפיר יכול לזכות ע"י וכנ"ל וכן כתב הר"ן ז"ל שם בביצה דהרי"ף ז"ל ס"ל כרבנן אלא דבקידושין שם כתב ליישב הסוגיא דקדושין עם סוגיא דילן בדרך אחר לשיטת הרי"ף זז והוא דר"א נמי מודה דבאשה פליגי רבנן נמי בעל מנת שאין לבעליך רשות בהם וס"ל דלא קנה הבעל והיינו דשמואל ולא תקשי דרבנן אדרבנן ודר' מאיר אדר"מ נמי לא תקשי אע"ג דשם בקדושין משמע דלר"מ אפילו באשה לא מהני אפילו אם אמר על מנת שתפדי בו את המעשר וכדמשמע התם מהא דפריך דר"מ אדר"מ שם והכא אמרינן בשמעתין דלר' מאיר מהני מה שאת נושאת ונותנת בפיך דהתם מיירי דלא קאמר אלא על מנת שתפדי בו את המעשר בהא הוא דס"ל לר"מ דלא מהני אפילו באשה דכיון דלא אמר על מנת שאינן לבעליך רשות בהן הוי תנאי גרוע אבל הכא דאמר תרווייהו על מנת שאינן לבעליך רשות בהם אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך בהאי מודה ר' מאיר דלא קנה הבעל וא"כ לשיטתו באשה בתרתי פליגי בעל מנת שאין לבעליך רשות בו ובעל מנת שתפדי בו את המעשר והיכי שמעינן לר"א הכי כיון דלא דמיא אשה לעבד אליביה אימא דבעל מנת שתפדי בו את המעשר רבי מאיר נמי מודה ומה שכתב שם דלא מסתבר לחלק בין אשה לעבד בהא הוא דחוק דהא משמע בגמרא דעל מנת שתפדי בו את המעשר עדיף מעל מנת שאין לבעליך רשות בו דבעבד בעל מנת שאין לרבך רשות לכ"ע קנה יתהון הרב ובעל מנת שתצא בו לחירות לרבנן לא קנה הרב ולסברת הר"ן ז"ל מצינן למימר איפכא דבעל מנת שאין לרבך רשות בהן לכ"ע לא קנה הרב ועוד לדעת הר' ז"ל א"כ לר"א נמי אליבא דרבי מאיר אכתי אשכחן בכסף ע"י עצמו כגון דאמר לו תרווייהו על מנת שאין לרבך רשות ועל מנת שתצא בו לחירות. ע"כ נראה דשיטת הרי"ף ז"ל הוא כשיטת הרמב"ם ז"ל וכמו שכתבתי וע"פ הנ"ל יתיישבו ג"כ ד' המחבר ז"ל שפסק בהלכות עירובין דיכול לזכות ע"י אשתו גם בשאילתות הלכה