קרן אורה נדרים ל

קדושה אלא דבאשה ג"כ חלין שני הקדושין בבת אחת בנתינת שני הפרוטות ואי משום דהקדושין השניים אין חלין אלא לאחר שיגרשה ה"נ אין הקדש שני חל אלא לאחר פדיה וכיון דחל עליו קדושין הראשונים וגבי הקדש חל עליה הקדש ראשון אין הקדש שני יכול לחול:

והנה לפי מש"כ הר"ן ז"ל לעיל דהא דאין יכול לחזור בו בהקדש משום דאמירה לגבוה כו' היינו כמו שאמר מעכשיו א"כ בכה"ג דמתניתין לכאורה יכול לחזור בו דהא ליכא למימר דהוי כמעכשיו כיון דחל עליו הקדש ראשון אלא דלפי מש"כ התוס' ז"ל לעיל גבי שור זה עולה שלשים יום ולאחר שלשים שלמים ואפשר לשני קדושות שיחולו יחד א"כ אפילו בגוונא דמתניתין אינו יכול לחזור בו דאכתי איכא למימר כיון דאמירה לגבוה כו' הוי כאומר מעכשיו אלא דא"כ קשיא טובא היכי מדמי ר' אבין הא דר' אושעיא למתניתין דפדאן חוזרות וקודשות דלמא הכא שאני דבקדושה השניה נמי הוי כאומר מעכשיו ומש"ה חלין תרווייהו אבל בקדושתן ליכא למימר הכי מש"ה השנייה לא חייל וע"כ צ"ל גם לשיטת התוס' לא שייך לומר דקדושה השניה ג"כ מתחלת מעכשיו אלא בשני קדושות כמו עולה ושלמים אבל לא בקדושה אחת כגוונא דמתניתין ואפ"ה י"ל דאינו יכול לחזור בו מקדושה שניה כיון דקדושה שניה נמשכת אחר הראשונה הוי הכל כקדושה אחת וכיון שחלה הקדושה הראשונה מיד אין יכול לחזור בו עוד וכבר כתבתי לעיל דבהקדש בלא"ה בכל גוונא אינו יכול לחזור בו ולענין בעיא דר' אושעיא הוא דאיכא למימר כמ"ש דאינו יכול לחזור בו בקדושין השניים כיון דבבת אחת אמרינהו עם קדושין הראשונים והראשונים כבר התחילו אין יכול לחזור גם מהשניים אלא דהה"מ ז"ל בפ"ז מהלכות אישות כתב דיכול לחזור בו מהשניים:

והנה לדברי הר"ן ז"ל משמע דלא מיבעי ליה לר' אושעיא אלא היכא דנתן לה שני פרוטות באחת אמר לה התקדשי לי היום כו' אבל אם אמר לפנויה התקדשי לי לאחר שיקדשך ויגרשך פלוני הוי קדושין כיון דבידו לקדשה מיד וכל שכן אם אמר לאחר שאקדשך ואגרשך ובירושלמי פרק האומר במשנה דהאומר לאשה הרי את כו' לאחר שאתגייר כו'. איתא התם הך שמעתא דר' אבין ור' ירמיה בדרך אחר כאשר אבאר והכי איתא התם ר' הושעיא ור' יודן נשיאה הוו יתבין אמרין נימא חדא מילא בקדושין האומר לאשה הא לך פרוטה זו שתתקדש לי לאחר שאגרשך מהו גחכין וקמין להון ומסיק בזה דלא הוי קדושין כדמסיק בש"ס דילן ואמר ר' יוסי דאיכא למיבעי הכי חד בר נש אזל מקדשא חדא אתתא קדמיה חבריה ואמר לה ההין גברא דעתיה בישא עתיד הוא מישבק לך הרי את מקודשת לי לאחר שיגרשך מהו ומקשי התם מהא דאמר ר' יוסי פדאן אחרים אין חוזרות וקודשות ומאי קמיבעי ליה בנשאת לאחר הא הוי כפדאן אחרים ומסיק דמיבעי ליה כדאיתא בש"ס דילן שנתן לה שני פרוטות אחד מכבר ואחד לכשיגרשה מהו משום דזה דמי לפדאן הוא עצמו עכ"פ שמעינן מדברי הירושלמי דאפי' בקדשה לאחר גירושי פלוני לחוד ג"כ לא הוי קדושין וגם מוכח מינה דאין לחלק כסברת הר"ן ז"ל דא"כ לא הוי פריך מפדאן אחרים דשאני הכא דאיכא ב' קדושות וכמ"ש הר"ן ז"ל וצ"ל דשיטת הירושלמי פליגא אשיטת ש"ס דילן מהא דאמרינן לקמן גבי שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנו ממך תקדש אלמא דכל שבידו יכול להקדיש גם לאחר שיצא מרשותו ולשיטת הש"ס דילן ע"כ צריך לחלק בין הך דשדה זו לכשאקחנה כו' ובין הא דפדאן אחרים דאין חוזרות וקודשות או כדברי הרשב"א ז"ל דהכא לא אתני בפירוש או כדברי הר"ן ז"ל דהיכא דאיכא קדושה ראשונה אין השניה חלה ומש"כ הר"ן ז"ל דמש"ה לא פשיט לה מדר' אילא משום דר' ירמיה לא ידע לה לדר' אילא קשה קצת דהא ר' ירמיה הוא דפריך לקמן מי דמי התם בידו כו' והיה נראה עוד לומר דבאשה אם נתן לה פרוטה להתקדש לו אחר קידושי וגירושי פלוני גם לשיטת הש"ס דילן לא מהני דלא חשיבי בידו לקדשה מיד דשמא לא תרצה להתקדש לו מיד והיינו דר' אושעיא מיבעיא ליה דוקא בנתן ב' פרוטות ועיין בח"מ ובב"ש סי' מ' שכתבו בשם הב"ח דאם קידש אחד אשה לאחר ל' ובא אחר וקדשה לאחר שימות השני דהוי קדושין משום דבידו לקדשה וצ"ע:

גמ' חד מתני ארישא וחד מתני אסיפא עיין ר"ן ז"ל ונראה דמאן דמתני ארישא מודה דבסיפא נמי אסור אפי' ביורדי הים גמורים דהכי משמע לישנא דמתניתין שיורדי הים בכלל יושבי היבשה הם וע"כ איורדי הים גמורים קאי דומיא דרישא אלא מאן דמתני אסיפא לא מודה ברישא וס"ל דהולכין מעכו ליפו ג"כ בכלל יורדי הים הם וכתב הרשב"א ז"ל דאינו אסור אלא ברגילים לילך בים או באותם שהולכים בשעת הנדר ויש להסתפק במשמעות נדרו מיורדי הים אי מכוין למי שדרכו לילך בים ויאסור בו אפי' שעה שהוא ביבשה או אינו מכוין לאסור אלא בשעה שהן יורדי הים. ונראה דהרגילים בים אסור בהם תמיד. וכן משמע לישנא דמתניתין במי שדרכו לפרש. אבל אם ירדו מאניותיהם ושבו להיות יושבי יבשה היה נראה דמותר בהם דלא נדר אלא בשעה שהם יורדי הים אבל לא לאחר ששבו אל היבשה אבל מדברי הירושלמי לא נראה כן מהא דמיבעיא ליה בנודר מיורדי הים לאחר ל' יום ונעשו יושבי יבשה אי בתר אמירה אזלינן אי בתר חלות הנדר אזלינן ואי כנ"ל מאי נפ"מ הא אפי' היו יורדי הים בשעת חלות הנדר ואח"כ נעשו יושבי יבשה מותר בהן דלא אסרן אלא בשעה שהן יורדי הים ועיין לקמן בדברי הר"ן ז"ל בפ"ב:

ע"ב רא"ש בד"ה מדלא קאמר מן הרואין ואפי' אמר כו'. עמש"כ לעיל בזה בשמעתא דנדרי הבאי וממאי דקאמר הש"ס לאפוקי דגים ועוברין ולכאורה לא שייכא הנאה לעוברין אלא משמע דכל שהיה עובר בשעה שנדר מותר בו לעולם אפי' לאחר שנולד וכנ"ל ואין זה מוכרח:

וחכ"א לא נתכוין זה אלא במי שדרכו להוולד עיין רא"ש ז"ל שפי' דחכמים ארישא נמי פליגי ובין נולדים ובין ילודים אסור בכולן ונוסחת המשנה בירושלמי לא משמע כן דהתם גרסינן מן הנולדים ר"מ מתיר אף בילודים וחכ"א לא נתכוין זה כו' משמע דחכמים הם בר פלוגתיה דר"מ בנודר מן הנולדים לחוד אלא דבשמעתין מחסרינן לה ועיין תוסיו"ט ז"ל. והרמב"ם ז"ל השמיט לכולה מתניתין ועיין ב"י סי' רי"ז ועיין בביאורי הגר"א ז"ל מ"ש על דברי הר"ן ז"ל:

מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותים עיין בלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ט שכתב שלא נתכוין אלא במי שמצווה לעלות לירושלים ועיין בב"י. ויש לקיים דבריו ז"ל לדברי ר' אמי דמי שאין לו קרקע פטור מן הראיה וגרים אין להם חלק בארץ ובקנין לזמן לא מיקרי ארצך אבל הרמב"ם ז"ל לא כתב להא דר' אמי וכבר כתבו המפרשים בזה ויש לדקדק במ"ש הרמב"ם והש"ע לדינא דרישא דמשובתי שבת אסור בכותים דלכאורה נראה דלאחר שעשאום כעובדי כוכבים גמורים הרי הם בכלל עובדי כוכבים וכ"ש למאן דס"ל דאפי' לקולא הרי הוא כעובדי כוכבים א"כ אינו מצווה כלל על השבת ולמה יהא אסור בהן וצ"ל דלשון בני אדם שאני וק"ל ועיין תוס' ז"ל:

כי ביצחק יקרא לך זרע כו' עיין מג"א סי' תקצ"א. ועיין ק"ע במתניתין בירושלמי:

אלא מתניתין בזבינא מציעא כו' עיין בטור וש"ע שכתבו גם דין זבינא חריפא ודרמי על אפיה והרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' נדרים מסתם לה סתומי כדינא דמתניתין לחוד וכתב הלח"מ ז"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל דלמאי דמוקים להא דשמואל בב"ב בקיצי דמיא א"צ לאוקמי בזבינא חריפא עיי"ש והדבר פלאי דהא בפ"ד מהל' מכירה כתב להדיא דהא דשמואל דוקא בזבינא חריפא כדמוקי לה הש"ס והיה נראה בדברי הרמב"ם ז"ל דלמאי דמסיק דזבינא מציעא הנאת שניהם הוא ורוב זביני הוי זבינא מציעא מש"ה לא הותר בכל זביני אלא ליקח ביותר ולמכור בפחות אפילו בזבינא חריפא גזירה אטו זבינא מציעא וכן אם אסר הנאתו על ישראל לא הותר אלא ליקח בפחות ולמכור ביותר אפי' בזבינא דרמי על אפיה ועי' בלח"מ שם בהל' מכירה ומה שדקדקו על דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' שלוחים גבי ליקח כלים לשגרן לבית חמיו דלא כתב ג"כ דדוקא בזבינא חריפא נראה דס"ל דלא בעינן הכא זבינא חריפא כיון דלשגרן לבית חמיו לקחן ובכל גוונא יש לו טובת הנאה מש"ה הרי הוא כשואל בכל זביני משום דעיקר הנאה שלו הוא וכן גבי ספסריא נראה דבכל זבינא הרי הוא כשואל כיון דדרכו בכך לחזר אחר לוקחים וזו היא הנאתו ועיין בזה במפרשי דברי הרמב"ם ז"ל:

רש"י בד"ה נאנסו בהליכה כו' מפני שהוא כנושא כו' עיין בזה בדברי הרשב"ם ז"ל בב"ב דף פ"ז:

דף לב בד"ה מפני שנתעסק במלון כו' ואותו התינוק לא היה באותה שעה אלא בן שמונת ימים עכ"ל ואין זה מובן דהא משמע דהגיע זמנו במדין אלא שלא מלו מפני שנאמר לו לך שוב מצרים וצ"ל דאותה שעה היינו בצאתו ממדין והיינו דלא נתרשל כלל דבתחלה לא הגיע זמנו וכשהגיע זמנו נאמר לו לך שוב כו':

גמ' בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה התהלך לפני אחזתו רעדה כו' יש לומר דמקרא דויפול על פניו דריש הכי היינו מפני רעדה כיון שאמר לו ואתנה כו' נתקררה דעתו והבין במאמרו יתברך כי א"א להיות תמים עם ה' ולצאת חפשי משליטת המזלות כ"א ע"י אות ברית קודש וזו היא מעלת ישראל וכמ"ש תמים תהיה כו' ולזה סמך דרשא דויוצא אותו החוצה צא מאיצטגנינות שלך כי אחר כריתת הברית יצאו הוא וכל זרעו מגדרי האיצטגנינות כי אין קבלת השפעתם ע"י צבא השמים כ"א ממקור הברכות ככל צבא השמים וזש"נ הבט נא וספור הכוכבים גו' כה יהיה זרעך וז"ש עוד כל שאינו מנחש מכניסין אותו לפנים ממחיצה של מלאכי השרת וכמש"נ התהלך לפני והיה תמים:

מפני מה נענש אאע"ה ונשתעבדו בניו מפני שעשה אנרגיא כו' ושמואל אמר מפני שהפריז על המדה כו' ורבי יוחנן אמר