קרן אורה זבחים שנ

דפטר בהעלה וחזר והעלה אלא דא"כ למה ליה למימר דר"י ס"ל מוקטרי פנים שחסרו פטורין הא י"ל דבעלמא מחייב גם אם חסרו ודווקא הכא פוטר כיון דאפילו בפנים לא מהדרינן פוקעין א"כ לאחר שפקע לאו בר הקטרה היא ועיין גם בזה בדברי הלח"מ ז"ל והמשנל"מ ז"ל ועיין בה"ז ז"ל שכתב ברש"י בד"ה אבל באבר אחד והקריבו לחצאין כו' דהא דחייב אחת היינו על האברים שהקריב תחילה ולא משמע הכי אלא ע"ז האבר חייב ועיין משנל"מ ז"ל:

והתוס' ז"ל בד"ה כמאן מהדרינן פוקעין כו' דקדקו מהא דלעיל פ' המזבח מקדש מייתי כמה קראי דמהדרינן פוקעין ותמוה היכי פליג ר' יוסי בהא והיה נראה דמש"כ וצריך לדקדק הוא מילתא באפי נפשה וקאי אהא דאמר אבוה דשמואל דלר' יוסי לא מהדרינן פוקעין הא בפ' המזבח כו' איכא קראי דהיא העולה כו' וקרא דועשית עולותיך כו' ותימא אי פליג עליה ר"י ובאמת תמוה היא דסתמא דמתניתין לעיל דמחזירין פוקעין כדתנן וכולן שפקעו כו' ומדברי התוס' ז"ל נראה די"ל דהא דילפינן חזרת פוקעין לר"י היינו אם פקעו בשלימות אבל לא אם נחסרו ולהכי דקדקו עוד מהא דאי אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות משמע דבשר דומיא דגידים כו' אפילו מקצת מהדרינן ועוד אטו פליג ר' יוסי על הא דקיימא לן חצות עושה עיכול ודרשינן לה מקרא דכל הלילה והרים כו' כדאיתא לעיל פ' המזבח מקדש והכי תנן לה ביומא דף מ"ה:

שם גמרא ואיבעית אימא היינו טעמא דר"ש מזבח פתח כו' י"ל דהני תרי טעמא אליבא דר"ש תליא בתרתי תנאי אליבא דר"ש בסוף מכילתין למ"ד מנוחה ונחלה זו ירושלים ובימי שילה היו הבמות מותרות א"כ שפיר יליף ר"ש מקרא דמנוח דלא בעינן מזבח ור' יוסי דחי הוראת שעה היתה דהא איסור הבמות היה ואיבעית אימא כו' לר"ש נמי לא יליף ממנוח דהוראת שעה היתה להאי תנא אליביה דנחלה זו שילה ואיסור במה היה אלא מקרא יליף מזבח פתח אוהל מועד כו' וק"ל ועיין בפירוש המשנה להר"מ ז"ל שכתב דר"י מביא ראיה מקרא דויעלהו על הצור כו' ויש איזה חסרון בדבריו ז"ל דר"ש הוא דמביא מהאי קרא:

דף קט תוס' בד"ה עולה ואימורין כו' ואי להתחייב בחוץ הא לא תני אלא עולה ואימורין כו' ע"ש והדבר פשוט דמשני קרבנות אין מצטרפין כיון דאין בו שיעור הקטרה לא מזה ולא מזה ובפנים נמי לאו הקטרה היא:

שם בא"ד והא דחלב ויין מצטרפין (*לאכילת פיגול) אע"ג דאין שיעורן שוה כו' הני מילי בשתיה אבל בדרך אכילה בכזית עיין בנזיר דף ל"ח ובחידושי שם שהארכתי מזה:

ע"ב תוס' בד"ה כאן שניתותרו כו' וע"כ גרסינן ליה כו' דילמא איירי להצטרף להכשיר הקרבן כו' ולא הבנתי דבריהם ז"ל השתא דתני נמי טמא מנ"ל דמצטרפין לענין אכילה דילמא להכשיר הקרבן והזריקה ומפני זה חייבים עליהם משום פיגול נותר וטמא וכמש"כ ז"ל וכפירש"י ז"ל והיכי מוכח יותר מהא דתני טמא דלצירוף אכילה מיירי ועיין בה"ז ז"ל וצ"ק ז"ל:

שם משנה הקומץ והלבונה כו' ותנן הכא במתניתין תלתא בבי א' אם הקריב מהן כזית בחוץ פליגי בזה ת"ק ור"א לת"ק חייב אכזית מהם ור"א אומר עד שיקריב את כולן ב' וכולן שהקריב בפנים ושייר כזית והקריב בחוץ לכ"ע חייב כיון דלא נשאר אלא כזית. ג' וכולן שחסרו כ"ש והקריבו בחוץ פטור לכ"ע ופירש"י ז"ל דכל הני בבי ומקומץ ולבונה כו' קאי דפוסל בהו חסרון ולהכי ס"ל לר"א דאינו חייב עד שיקריב את כולן ולהכי תנן בהו וכולן שחסרו כ"ש כו' משום האי טעמא דנפסלו בחסרון אבל בעולה ואימורי שאר קרבנות לא פסיל בהו חסרון כלל וכבר האריך בזה המשנל"מ ז"ל דזה לא כתנאי דלעיל דלר"ל ר"ש ור"י תרווייהו ס"ל דבעולה ג"כ פוסל חסרון למר בבהמה כולה ולמר באבר אחד ולר"י אליבא דר"י פוסל חסרון באבר והכא לשיטת רש"י ז"ל משמע ממתניתין דבעולה לא פסיל חסרון כלל כי אם בהנך דתנן הכא דבפנים נמי פוסל בהו חסרון ועיין לעיל בתוס' בד"ה כמאן מהדרינן כו' שדקדקו בקומץ שנחסר למה פטור משום חסרון הא אם עלה לא ירד כשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ע"ש ולא הבנתי דהא בקומץ מיירי מתניתין ועלה קאי וכולן שחסרו היינו שנחסר הקומץ עצמו ולהכי פטור בחוץ אבל בשירים שחסרו לא מיירי מתניתין כלל דהא איכא מאן דאמר דמקטיר קומץ עליהם:

*ליתא בתוספת לב' תיבות אלו אבל הרמב"ם ז"ל כתב להני תלתא בבי דמתניתין בכל העולין וז"ל שם בפרק י"ט הלכה ט' כיצד הקומץ או הלבונה והאימורין והעולה ומנחה הנשרפת כו' שחסרו מקצתן בפנים והקריב שאריתן בחוץ פטור שהרי נאמר לעשות כו' על השלם הוא חייב עכ"ל מבואר מדבריו ז"ל דאין חילוק בין עולה ואימורין לאלו דתנן הכא במתניתין ור' אליעזר דאמר עד שיקריב את כולן קאי אעולה ג"כ דאינו חייב עד שיקריב את הכל וכולן שחסרו ג"כ קאי אעולה וכדבריו ז"ל מצאתי מבואר בתוספתא דתני התם עולה ועולת העוף וחלבים הקומץ והלבונה כו' שהקריב מהן כזית בחוץ חייב ר' אליעזר פוטר עד שיקריב את כולן משמע דר"א על כל העולין קאי ודריש לעשות אותו דאינו חייב אלא על השלם היינו כל מה שחייב להעלות העולה כולה וכן החלבים כולן וכן הקומץ כולו ולא בבת אחת דווקא אלא אפילו העלה אבר אבר חייב כל שהעלה כולו והא דתנן וכולן שחסרו כו' קאי ג"כ על כל העולין כן היה נראה בדעתו ז"ל אלא דא"כ אזלא מתניתין בשיטתיה דר"ל לעיל אליבא דר' יוסי ואלו הרמב"ם ז"ל שם בפ' הנ"ל לא כתב כן אלא העלה וחזר והעלה חייב על כל אבר ואבר. עוד כתב שם אם העלה אבר חסר פטור שנאמר לעשות אותו כו' משמע דחסרון דעולה לא פסול אלא חסרון אבר והמשנל"מ ז"ל ביאר דבריו ז"ל ע"פ שיטת התוס' ז"ל לעיל דשיעור החיוב הוא בכזית אך באופן שלא יהיה חסרון באבר. ופרושי קמפרש הא דכתב לעיל בעולה שאם חסר כל שהוא פטור על השאר היינו כשחסר האבר ע"ש באריכות והוא דחוק קצת דא"כ למה כתבה הרמב"ם ז"ל להא דהעלה אבר חסר אחר כמה הלכות ולא כתבה במקומה גבי כללא דכל העולין שחסרו כל שהוא דהיינו חסרון אבר ועוד דגבי אימורים ג"כ לא נתבאר כמה הוא החסרון ומשמע דאם נחסרו כל שהוא מאיזה שהיא או מחלב או משתי הכליות פטור אח"כ על כולן ומ"ש דאם חסר מן האימורין כל שהוא פטור על השאר ואם נחסר מעולה כ"ש חייב על שאר האיברים וי"ל כיון דמצות הקטרת עולה היא לנתח אותה לנתחיה כמו שנאמר ונתח אותה כו' אלמא דהקטרתה היא אבר אבר ולהכי גם אם נחסר אבר אחד חייב על אבר הנשאר משא"כ באימורין דמקטירן כולן כאחת אם נחסר מהן כ"ש פטור על כל הנשאר וא"כ עולת העוף דאין מנתחין אותה אם חסר כ"ש ממנה פטור על השאר ואין בה חילוק אבר אבר אבל כ"ז צ"ע גדול והדברים סתומין עד עמוד הכהן ועבודה בידו במהרה בימינו אמן:

ופשטא דמתניתין היה נראה דהוי כדברי התוספתא ורישא תנן המעלה מעולה ומאימורין כזית בחוץ חייב וקמ"ל דלא על עולה לחוד חייב אלא גם על אמורי שאר קרבנות חייב והדר תני דחייב גם על הקומץ ולבונה כו' וכדמייתי לעיל (אין לי) אלא עולה מנין לרבות אימורי חטאת ואשם כו' ת"ל זבח מנין לרבות הקומץ כו' ומהא גופא משמע דמייתי הכי לפרש דברי המשנה דתנן דמן האימורים נמי חייב והיינו אימורי שאר קרבנות אלא דמהא דדייק הש"ס עולה ואימורין אין משמע דפירושא דמתני' מן העולה ומן האימורין היינו הכל מעולה ולצרף לכזית:

שם גמרא אמר רבה בהקטרה דהיכל כ"ע לא פליגי ובין בפנים ובין בחוץ שיעורו בכזית מה"ת וכי פליגי במתניתין בהקטרה בפנים ור"א אומר עד שיקריב את כולו היינו מלא חפניו דדווקא הוא ות"ק ס"ל דמלא חפניו לאו דווקא ובכזית יוצא בין בפנים בין בחוץ ולפ"ז יקשה הא דתנן וכולן שחסרו כ"ש והקריבו בחוץ פטור ואמאי כיון דלא הוי שיעורא אלא בכזית וע"כ צריך לפרש לפ"ז וכולן שחסרו היינו שנחסר כ"ש מכזית והתוס' ז"ל הקשו למה ליה למימר לת"ק מלא חפניו ל"ד הא אפילו דווקא הוא חייב לת"ק בכזית כמו בקומץ ותי' דקטורת שאני דלא שייך בהו כזית כלל ע"ש וא"כ בניסוך היין והמים דלא שייך בהו פיגול ה"נ דליכא למימר דליחייב אכזית וא"כ היכי בעי למילף לקמן מהקטר חלבים חוץ מחוץ לחייב אכזית כיון דלא שייך בהו פיגול ויתבאר לקמן ואביי מסיק דמלא חפניו דווקא לכ"ע והא דמחייב ת"ק בכזית ממנה בחוץ הוא משום דילפינן פנים מחוץ וכי היכי דהקטרה דהיכל הוי הקטרה בכזית ה"נ הקטרה דפנים כזית הוי הקטרה לחייבו בחוץ ורבה לא ניחא ליה בהכי אע"ג דמנחה ממנחה יליף כיון דמצינו בשאר מנחה כזית ה"ה במנחת נסכים היינו חוץ מחוץ אבל הקטרה מהקטרה אע"ג דבשם קטורת אשכחן כזית בקטורת שבהיכל מ"מ פנים מחוץ לא ילפינן ורבא פריך עליה מהא דהמנסך ג' לוגין יין כו' דלא ילפינן אפילו חוץ מחוץ ולרבא צ"ל הא דיליף מנחת נסכים משאר מנחה לאו מילף חוץ מחוץ הוא אלא שם מנחה אחת היא והא דלא אמרינן שם קטרת אחת הוא היינו כיון דזה בפנים וזה בחוץ לא אמרינן שם אחד הוא ומסיק רבא דבהקטרת פנים ליכא פלוגתא ומלא חפניו דווקא וכי פליגי במתני' בהקטרה דהיכל ואע"ג דסגי בכזית לכ"ע הכא מיירי דקבעינהו