קרן אורה תענית קכג

דף טז רש"י בד"ה למה מתכסין בשקין כו' ובעי לה מיבעי' שקין למה וביה"ק למה ושופרות למה עכ"ל לאו בחד דוכתא בעי לה הש"ס לכולהו דבש"ס דילן לא איבעי לן שופרות למה ובירושלמי לא איבעי לן שקין למה אלא דבתרווייהו תלמודין בעי לה לכולהו וק"ל:

שם גמרא אמר ר"י בן פזי לומר עמו אנכי בצרה ר"ל אמר בכל צרתם לו צר לגירסת הרי"ף ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל דנותנין אפר מקלה על התיבה ועל ספר תורה א"ש הני קראי דקרא דעמו אנכי בצרה נאמר על נתינת אפר על התיבה כי בחי' התיבה ידוע ובכל צרתם לו צר יאמר על נתינת אפר על הספר תורה וכן היא לעולם כי מדת אנכי עמו בצרה תמיד כמשאז"ל כ"מ שגלו שכינה גלתה עמהם והבן:

שם גמרא מאי הר המוריה עיין פירש"י ומהרש"א ז"ל בח"א והנכון בזה הוא גירסת הילקוט מאי הר המור וקרא דהר המור שפיר יוכל להדרש על סיני וק"ל:

שם גמרא נשא לבבינו אל כפים כו' עיין פירש"י ז"ל ובירושלמי קאמר הכי נשא לבנו אל כף ידינו היינו לראות שלא יהי' השרץ בכפינו אח"כ אל אל בשמים ודוגמת המשל וע' מהרש"א בח"א:

ע"ב גמרא וכך הנהיג ר"ח בציפורי כו' עיין בר"ן ז"ל שכ' בזה ג' פירושין פירש"י ז"ל מבואר שהנהיגו שלא לענות אמן ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דהחילוק בין מקדש לגבולין הוי נמי בתקיעות דבגבולין אין תוקעין על סדר הברכות וכפשטי' דמתני' ועל זה יקשה מברייתא דקתני בהדיא דאין תוקעין בגבולין ע"כ פי' הוא ז"ל דהחילוק הוא במי שענה אחר הברכה ע"ש בדבריו ז"ל ול"נ קצת סיוע לדברי הרמב"ם ז"ל מהא דאמרינן בש"ס דילן ואית דאמרי כדתניא כו' ומאי איכא בין האי לישנא ללישנא קמא אלא ודאי הני תרי ברייתות בהא פליגי אי תוקעין בגבולין ומביא הש"ס תחילה ברייתא דתוקעין בגבולין כדתניא בגואל ישראל מאריך כו' ואית דאמרי דהנהגת גבולין היא כדתניא באידך ברייתא דלא הזכירו תקיעה בגבולין כלל:

והשתא אתיא מתני' כפשטא וכאידך ברייתא ולא תיקשי נמי קושיית הלח"מ על דברי הרמב"ם ז"ל. ועפ"ז יש ליישב דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"א דבתעניות בגבולין ליכא אלא חצוצרות והקשו עליו מברייתא דלעיל פ"ק וסי' לדבר יריחו וקתני התם שופרות ותי' הראב"ד ז"ל דאחר התפלה היו תוקעין בשופר ועל סדר הברכות תוקעין בחצוצרות ולא ניחא לי' להה"מ ז"ל ד' הרמב"ם ז"ל בזה דאמאי לא הזכיר שופר בגבולין כלל ותי' דשופר ל"ד ע"ש ולפי הנ"ל ניחא דברייתא דפ"ק אתיא כברייתא קמא דס"ל דתוקעין בגבולין והיו תוקעין בשופרות כתי' הראב"ד ז"ל. ולא כטעמי' אלא איפכא דע"ס הברכות תוקעין בשופר וכדמשמע בש"ס התם מהא דסי' לדבר יריחו. אבל הרמב"ם ז"ל כתב דאין תוקעין בגבולין ע"ס הברכות מש"ה לא הזכיר שופר כלל בגבולין. וקצת ראי' לדברי הרמב"ם ז"ל מדברי הירושלמי שאמרו שם למה תוקעין בקרנות לומר הרי אנו גועין לפניך כבהמה אלמא דאין זה אלא מנהגא כמו לצאת לביה"ק ולהתכסות בשקין ולאו משום חיובא דוהרעותם על הצר כו' והא דלא הביאו בפסקיו האי מנהגא היינו משום דלא הוזכר בש"ס דילן אלא דבירושלמי בר"ה משמע דלא היו חצוצרות כלל בגבולין הביאו הר"ן ז"ל בהלכות בר"ה שם וא"כ ע"כ חיובא בשופר הוא וי"ל דבגבולין ליכא חיובא כלל אלא הכל מנהגא והר"ן ז"ל מיישב שם בר"ה שיטת הש"ס דילן עם שיטת הירושלמי ומפרש הא דאמרינן במקום שיש חצוצרות אין שופר היינו בשעת מלחמה והרשב"א ז"ל ג"כ מיישבן ומפרש הא דתניא במקום שיש שופר אין חצוצרות ובמקום שיש חצוצרות אין שופר קאי הכל אתעניות דשניהם יחד ליכא בגבולין אלא או זה או זה ובאמת מש"כ הרמב"ם ז"ל אסמכתא על תעניות לתקוע בחצוצרות מקרא דוהרעותם בחצוצרות יש לדקדק קצת דהא מצינו ביריחו שנצטוו לתקוע בשופר והנה למה שנתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל דהא דאמרו חכמים לא היו נוהגין כן קאי אתקיעות ובגבולין אין תוקעין כלל צ"ל דהא דסבר ר"פ בר שמואל למעבד עובדא במתני' דר"ה דבעי בתענית שופר וחצוצרות היינו אחר התפלה דע"ס הברכות הא אמרו חכמים כאן דאין תוקעין כלל והא דתניא התם וכך הנהיג ר' חלפתא בציפורי ורחב"ת בסיכני היא הך עובדא דתנן הכא והנהיגו הם בגבולין כהנהגת מקדש בכל דיניו ונראה דגם כאן רמזו לתקיעת חצוצרות במה שאומרים תקעו הכהנים תקעו ותקיעות חצוצרות לכהנים ניתנה כדכתיב קרא ובני אהרן יתקעו והרי הרמב"ם ז"ל דתקיעות תעניות עכ"צ של"ת מ"ע דאורייתא היא מקרא דוהרעותם בחצוצרות א"כ בזה נמי בעינן כהנים ועפ"ז יש ליישב מה שדקדק התוי"ט על הטור ז"ל שלא כ' לומר תקעו בני אהרן משום דלתקיעת שופר א"צ בני אהרן דווקא אלא דלא מצאתי הדבר מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל דבעינן כהנים בתקיעות אלו ורש"י ז"ל בחומש כתב ובני אהרן יתקעו למקראות ולמסעות. ועוד דבברייתא קמייתא תניא נמי בגבולין תקעו הכהנים כו' ועיין בירושלמי פרק בתרא דהוריות פלוגתא דתנאי בזה משמע דלשאר דברים לא בעינן כהנים אבל מפשטי' דקרא משמע דחצוצרות בכל מקום כהנים דווקא וצריך לעיין בזה. וראיתי בתוס' יו"ט ז"ל שתמה על הר"ן ז"ל דלא ניחא בפירש"י דמה שהנהיגו ר"ח ור"ח בן תרדיון היינו שלא ענו אחריהם אמן והקשה הוא ז"ל הא במתני' תנן בהדיא ולא ענו אחריהם אמן והוא פלאי הלא מבואר בר"ן ז"ל דגירסות חלוקות הם וכן היא בגירסת הירושלמי וענו אחריהם אמן. ומאי דאיתא בש"ס באמצע ברייתא אחריתי תנו רבנן על הראשונות נראה דלא גרסינן תנו רבנן אלא כולה חדא ברייתא על כל ברכה תן לו תהלה על הראשונות כו':

רש"י בד"ה ואית דאמרי כו' וכן הנהיג מנהג זה אמקדש קאי עכ"ל. ולא ידעתי לפרש דבריו ז"ל כפשטן דהיאך אפשר לומר דאמקדש קאי ואולי גירסא אחרת היתה לפניו ז"ל:

שם גמרא ר' יהודא אומר לא הי' צריך לומר זכרונות כו' עיין בר"ן ז"ל שכ' דבשעת מלחמה לאו דווקא אלא בכ"צ של"ת אומרים זכרונות ולא פליג ר' יהודא אלא אעצירת גשמים ולא נתבאר חותמיהם של שתי ברכות אלו לר' יהודא והר"ן ז"ל הביא ראי' מכאן דע"כ צשל"ת אומרים כ"ד ברכות וכן מוכח מדברי הירושלמי בר"ה דר"י היה אומר כ"ד ברכות בט"ב אלא דמסיק התם דאבל הוא ולא ת"צ משמע דבשאר כל ת"צ אומרין כ"ד ברכות ונתיישב בזה מה שדקדק רש"י ז"ל מנא איתפרש דאומר בשעת מלחמה פסוקי מלכיות וזכרונות ולפי הנ"ל ניחא דלא גרע משארי צרות של"ת דאומרין בהם כ"ד ברכות:

דף יז גמרא תנא יש מחליפין צעקה לאליהו כו' נראה דגם להיש מחליפין לא ישנו סדר הברכות והוי שומע צעקה ברביעית ושומע תפלה בחמישית אע"פ דשמואל קדים לאליהו משום דכן הוא סדר השבח בתחילה שומע צעקה אח"כ מברכים שמו שהוא שומע אפילו תפלה בלא צעקה. ובזה י"ל מה שלא דקדק הש"ס אמאי לא אקדים דוד ושלמה לאליהו כמו שדקדקו על יונה משום דברכה של שומע תפלה היא תכופה לברכת שומע צעקה ושמואל קדים לדוד ושלמה ועיין מהרש"א ז"ל בח"א:

שם גמרא משום סומכוס אמרו ברוך משפיל רמים והוא מעין תחילת הברכה תפלה לעני והיא התפלה המקובלת כשהיא בעניו' ושפלו' רוח כמש"א דהע"ה הטה אזניך כי עני ואביון אני:

שם גמרא מכאן אמרו כל כהן שמכיר משמרתו כו' פירש"י ז"ל דקאי אכהן בזה"ז וחיישינן שמא יבנה בית המקדש. וקשה לפ"ז הא דדייק הש"ס לקמן מהא דאמר אביי כמאן שתו כהני האידנא חמרי כמאן כרבי מכלל דלרבנן אסור ואמאי לא דייק מרישא דברייתא דאמרי רבנן בהדיא דאסירי בזה"ז וכן דקדק רש"י ז"ל לקמן אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה לי דפליגי בזמן המקדש ולא פליגי אלא באין מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו והכי עקרן של דברים דוודאי אין איסור שתיית יין דמתניתין אלא לכהני משמר שבירושלים המוכנים לעבודה ומפרש הברייתא מכאן אמרו כל כהן בירושלים שהוקבע במשמרתו ומכיר את משמרתו ואת משמרת בית אב שלו אסור לשתות יין כל אותו היום שמא יצטרכו אותו לעבודה וכל כהן שמכיר משמרתו ויודע שהוקבע באותה משמרה אבל אין יודע באיזה בית אב אסור כל השבת כיון שיודע שהוקבע במשמרה זו של שבת זו אבל אם אינו מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ואז פשיטא דלא הוקבע שם מן הדין אסור ביין לעולם וכן ס"ל לרבנן אבל רבי אמר תקנתו קלקלתו דכיון דלא הוקבע עדיין במשמרת ידוע קלקלה זו תקנה היא לו דכל זמן שלא הוקבע ולא נמנה לעבודה מותר לשתות יין ופי' ויודע