קרן אורה סוטה קצא

יש לדקדק אי שייכא הזמה בעדות איסורין כיון דלא מצינן לקיומי בהו דין הזמה כמו עדות עגלה ערופה ועדות כל האיסורין כמו נטמאו טהרותיך דתנן נמי בטהרות כה"ג דמתניתין ואין כאן מקומו בזה וצ"ע בדברי הראשונים ז"ל:

גמ' אלא כולה מתניתין בפסולי עדות כו'. עי' בד' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' רוצח שחידש דבר כאן דהא דמחלקינן בין באו בבת אחת או בזאח"ז דבזאח"ז חשיב הראשון כשנים היינו דווקא בעד כשר אבל באשה או פסול אפי' בזאח"ז הוי כבת אחת והיו עורפין והיינו משום דבאשה או פסול לא אמרינן הך סברא דחשיב כשנים כיון דפסול הוא לעדות דעלמא ליכא למיחשביה כשנים ובהל' סוטה לא ביאר זאת וגם בהל' גירושין לא משמע הכי מדבריו ז"ל כמו שכ' הה"מ ז"ל לענין עד שאמר מת בעליך וכבר הרגיש התוסי"ט ז"ל בזה ואנכי הארכתי בזה ג"כ בחי' ביבמות בהאשה רבה ובהאשה בתרא ועוד יש חילוק בדבריו ז"ל בהל' סוטה כתב באחד כשר שאמר נטמאת וב' פסולים שאמרו לא נטמאת היתה שותה משום דכפלגא ופלגא דמי ואזלינן בתר דברי הפסולים ובהל' רוצח לענין עגלה ערופה כ' דכשר אומר ראיתי את ההורג וב' פסולים אומרים לא ראית לא היו עורפין ודברי הכשר הראשון עיקר וע"כ צ"ל דבהל' סוטה מיירי בבת אחת דווקא והכא בהל' רוצח מיירי בזאח"ז דווקא דהראשון הכשר חשיב כשנים כשרים ואין דברי הב' פסולים כלום ובכ"ז הארכתי ביבמות שם ועוד יש לדקדק דבהל' גירושין והל' סוטה כתב בביאור דפסול היינו בעבירה דרבנן והכא בהל' רוצח כתב סתם דאפילו עבד ואשה או פסול בעבירה נאמן ולא כתב דווקא עבירה דרבנן משמע קצת דהכא כל מי שבא ואומר ראיתי את ההורג חשיב נודע מי הכהו ובזה יש לישב קצת הא דבהל' סוטה כתב בא' כשר וב' נשים או פסולים דהיתה שותה והיינו משום דב' פסולים ודאי אזלינן בתרייהו אפילו בזאח"ז כיון דלא הוי אלא פסולים דרבנן ומש"ה נקט נשים נמי בגווני דפסולים היינו בבת אחת והיתה שותה אבל בהלכות רוצח דמיירי בפסולין דאורייתא משמע לן בתרווייהו דלא היו עורפין והיינו בזאח"ז וע"כ צ"ל דפסולין דהכא היינו פסולין דאורייתא דאל"ה אמאי לא היו עורפין כיון דב' עדים כשרים מה"ת אתו ואמרי דלא ראה את ההורג אמאי לא יהיו נאמנים וגם בזה כתבתי בחי' ביבמות שם ודו"ק:

דף מח גמ' ולודי אשאר מעשרות אמר ר"ל כל בית שאין מתוודה על מעשר ראשון שוב אין מתוודה על שאר מעשרות לכאורה קשה לפ"ז הא דתנן במע"ש דכהנים ולוים מתוודין לר' יוסי משום דיש להם ערי מגרש ועל מה מתוודין הא מעשר ראשון שלהם הוא ואין צריכין ליתן ללוים כמבואר בד' הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' מעשר וכיון דאין מתוודין על מעשר ראשון שוב אין מתודין על שאר מעשרות והרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' מע"ש הלכה י"ד כתב דמי שאין לו אלא מע"ש בלבד מתוודה אבל אם אין לו אלא תרומה אינו מתוודה שעיקר ווידוי במעשר הוא והוא מהירושלמי בכורים וזה ג"כ קצת דלא כר"ל דאם אינו מתוודה על מעשר ראשון אין מתוודה על שאר מעשרות ואמרי הכי בירושלמי שם בהא דרמי אהדדי מתניתין דמעשר שני דתנן וגם נתתיו זה תרומה אלמא דבתרומה נמי מתוודה ובמשנה בכורים תנן דיש במעשר וביכורים דטעונין ווידוי משא"כ בתרומה משמע דבתרומה ליכא ווידוי ומשני התם לחד שינויא דמעשר וביכורים מתודה בין הנותנן בין הנוטלן ותרומה אינו מתוודה אלא הנותנן ור' זעירא אמר בשם רבנן דהכא על מעשר בפ"ע מתוודה על ביכורים בפ"ע מתוודה אבל על תרומה בפ"ע אינו מתודה והן הן ד' הרמב"ם ז"ל אע"ג דבירושלמי לא אמרו אלא על מעשר בפ"ע מתוודה והרמב"ם ז"ל כתב על מע"ש בפ"ע מתוודה ע"כ מוכח הכי ממתניתין דביכורים דמיירי במעשר שני ור' הילא הביא ראיה שם לר' זעירא מהך מתניתין דכהנים ולוים מתוודים במה קמיירי אי בתרומות ומעשר שלו הם אלא כיני מיירי במעשר שני ובכורים כצ"ל התם ומבואר דאמעשר שני לב"ד ג"כ מתוודה וכדברי הרמב"ם ז"ל מ"מ הא דר"ל תיקשי דאמר אם אינו מתוודה על המעשר אינו מתוודה על שאר מעשרות וצ"ל דר"ל לא מיירי אלא באינו מתוודה על המעשר מפני שעשה שלא כדין כגון הכא שנתן לכהן אבל אין לו מעשר מתוודה שפיר על שאר מעשרות וצ"ע:

גמ' מכלל דאיפרושי הוי מפרשי והתניא כו' ממתניתין גופא הוי מצי למיפרך דהתנן ובימיו אין צריך לשאול על הדמאי אלמא דלא הוי מפרשי אלא דפריך מברייתא דתני בהדיא דלא הוי מפרשי וק"ל:

ע"ב גמ' ת"ר שמיר שבו בנה שלמה את בה"מ שנאמר והבית בהבנותו כו' ר' יהוד' אומר דברים ככתבן כו' אמר רבי נראין דברי ר"י באבני מקדש כו' והרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' ביהב"ח פסק כר' יהודה שהיה מתקן מבחוץ ומכניס וכבר הקשה עלו הכ"מ י"ל הא רבי משמע נמי דסבר כר' יהודה באבני מקדש ור' נחמי' יחיד לגבייהו ומש"כ הכ"מ דרבי מכריע הוא נכונים בזה דברי המ"ל דלאו מכריע הוא דבאבני ביתו לא פליגי ומ"מ שפיר הקשה הכ"מ ז"ל כיון דרבי סבר כוותיה דר' יהודה היה לו לפסוק כרבים. והיה נראה דס"ל להרמב"ם ז"ל דר"י ור' נחמיה לאו בדינא פליגי דוודאי מדינא ליכא איסורא להניף ברזל על אבני מקדש וגבי מזבח הוא דכתיב לא תבנה אתהן גזית ודרשינן במכילתא אתהן אי אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית אבני מקדש אלא דשלמה המלך ע"ה עשה בזה לפנים משורת הדין ולא נשמע קול מקבות וכלי ברזל כלל והכל נעשה ע"י שמיר וזה שאמר ר"י דברים ככתבן דלא נשמע כלל אפי' מבחוץ ור' נחמיה אמר דבפנים היינו בבית לא נשמע קול כלי ברזל אבל מבחוץ היה מתקן שפיר בכלי ברזל והא דאינו מתקן בפנים לר"נ נראה ג"כ דלאו מד"ת הוא דמנ"ל האי איסורא מה"ת אלא מחמת חומרא הוא ולאו דרך כבוד הוא לתקן האבנים בפנים בהר הבית:

ופריך הש"ס לר' נחמיה שמיר למאי אתא ופי' רש"י ז"ל דפריך מהא דגיטין דאמרינן התם שהביאו שמיר ע"י אשמדאי. ומשני דמיבעי ליה לאבני אפוד והתם לא משמע הכי אלא דנצרך לשמיר משום אבני בנין כדמוכח התם וכמו שכ' התוס' ז"ל שם. ונרא' דממתניתין פריך דתנן משחרב ביה"מ בטל השמיר משמע דהוא דבר נצרך למקדש מדאיבטיל בחורבנו ולמאי נצרך לר"נ ומשני דנצרך לאבני אפוד דמכלי המקדש הוא ומפשט המשנה משמע דבחורבן אחרון בטל השמיר דכל הני דבטלי בחורבן ראשון תני בהדיא משחרב ביהמ"ק ראשון כדתני בברייתא לעיל ובברייתא לקמן משחרב מקדש ראשון בטלה שירא פרנדא כו' וכן הוכיחו התוס' ז"ל בגיטין מהך עובדא דדמא בן נתינא שנצרכו לאבני אפוד ואבני אפוד אין נעשים אלא ע"י שמיר אם לא לפי דעת הרמב"ן ז"ל בפי' על התורה דבאבני חשן לבד הוצרכו לשמיר דגביה כתיב במלואותם אבל לא באבני אפוד ולפ"ז י"ל דבחורבן ראשון בטל ועי' בד' המגיה בכ"מ ז"ל בפ"א הנ"ל שם אבל אכתי נראה דבחורבן שני קאמר דלר' יהודה היכי בנו מקדש שני אם לא ע"י שמיר ולכ"ע וודאי נצרכו לאבני חשן ואפוד כשחזרו מן הגולה:

והרמב"ם ז"ל השמיט הא דצריך שמיר גם לאבני חשן ואפוד וכמו שתמה עליו המשל"מ ז"ל בפ"ט מהל' כלי המקדש ונראה גם בזה בדעתו דס"ל דלאו לעיכובא אמרו ז"ל כן דאין מפתחין אלא בשמיר כיון שהיא בריה שאינה מצויה ושלמה המלך ע"ה כמה תחבולות עשה עד שמצאו לא מסתבר ליה דאם אין שמיר ליכא אבני חשן ואפוד אלא לא אמרו כן אלא לכתחלה ולמצוה אם אפשר ע"י שמיר אבל אם אין שמיר מפתחין כדרך כל פיתוחי חותם ומש"ה כתב סתם דמפתחין ומה שמצוה לכתחלה ע"י שמיר לא כתב מפני שהוא דבר שאינו מצוי ודו"ק:

גמ' אמר ר' אמי משחרב מקדש ראשון בטלה שירא פרנדא וזכוכית לבנה ובברייתא מוסיף גם רכב ברזל וי"א אף יין קרוש הבא משניר כו' יש לכוין בדבריהם ז"ל כי הודיעו לנו בזה גודל החסרון בחורבן הראשון והוא כי בהיותו בנוי והיה למשכן כבוד שמים ית' משם היה יוצא אורה לעולם לילך בדרכיו ובתכלית ההשגה השלימה ולא עמד לנגדם מסך כח החומרי כי מפני אור הגדול אשר האיר ממקדש הראשון היה בכחם לזכך חומרם עד שנעשה גם הוא בהירי ולא היה למסך מבדיל להשגת אור תורתו ומצותיו ית' ומצינו עוד דבר אשר הוא למסך בפני השגת השלימות. הלבושים העכורים והצואים ח"ו אשר נעשו לכח הנפשי מאיזה מעשים אשר לא טובים כמו שנאמר הסירו הבגדים הצואים וגם אם לא יעשו מעשים אשר לא טובים כל שלא נעשה מעשים טובים בשלימות כח הנפש גם היא לא תשלם. כי עדן היא בלי לבוש כאשר נודע כי מעשים הטובים המה מלבושי כבודה וכמו שנאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים כו' וכ"ז שהיה ביה"מ קיים לאורו נעשו כל המעשים בתכלית הטוב והיו למלבושים יקרים נקיים בלי שום סיג אבל משחרב בעונינו נעדר כל אלה כי כח החומרי נתעבה ונתגשם מפני החושך אשר כיסה ארץ והמעשים הטובים גם הם אינם זכים על תכלית שלימותן ועל הרוב מעורבי סיג הם וכ"ז הוא למסך מבדיל להשגת השלימות והעבודה התמה ולזה רמזו ז"ל משחרב מקדש ראשון בטלה זכוכית לבנה היינו שבטל בהירות וזכות כח החומרי וחזר ונתעבה להחשיך בפני כח הנפשי ושירא פרנדא ג"כ בטלה כי אין עוד לבוש זך ונקי ואפי' מי שיש לו קצת מלבושים ממעשה הטוב אשר עשה יש בהם קצת סיג מעורבת עם שאר מינים לא עצם המשי הנבחר אשר ע"ז יקראו כלל ישראל בשם תולעת יעקב כמבואר במדרשים. כי הוא דוגמת תולעת המשי להוציא מפיו מלבושים יקרי הערך ולבושי מלכות:

ובברייתא הוסיפו גם ביטול רכב ברזל יכוין ג"כ כי באור מקדש ראשון היה להם כלי קרב הן לישראל בכלל והן בפרט ללחום מול היצה"ר וכל מחנהו ובחורבנו בטלו ואבדו