קרן אורה סנהדרין קכז

שם גמרא כל כמיניה דפסיל דיינו אמר ר' יוחנן בערכאות שבסוריא כו' אפשר לומר בזה דר"מ ורבנן פליגי בזה בפלוגתא דרב אחא ור' אבוה ר"מ ס"ל כר' אבוה דמה"ת בעינן ג' מומחים ורבנן הוא דהקילו כדי שלא תנעול דלת מש"ה ס"ל דזה פוסל דיינו כו' אבל רבנן ס"ל כרב אחא דלא בעינן מומחין ומש"ה לא מצי פסיל אפילו בערכאות שבסוריא ועיין בדברי הנימוק"י מש"כ בזה ובפי' המשניות להרמב"ם ז"ל ובירושלמי פריך לעולם זה פוסל וזה מביא א"כ אין לדבר סוף ומשני בטפילה ועיין בפני משה ול"נ לפרש דלא מצי פסיל אלא אם רוצין להוסיף יותר על שלשה דאין זה אלא טפל בזה יכול כ"א להפסיל את של חבירו ויוגמר הדין בשלשה:

שם גמרא אמר ר"ל תני עדו ובקבלי' עלי' כבי תרי וקאמר ר"ג דיכול לחזור בו ופריך הא פליגי חדא זימנ' בנאמן עלי אבא ואביך ומשני דאי מהתם ה"א דהתם קאמרי רבנן משום דחזי לאחריני כו' והקשה מהרש"א ז"ל הא ג' רועי בקר דלא חזי לאחריני ואפ"ה אמרו רבנן דאין יכול לחזור בו ותירוצו אינו מיושב דו"ק ול"נ דג' רועי בקר אין פסולין אלא מדרבנן דסתמן גזלנין הם אבל בלא"ה לא בעינן מומחין לרבנן וכמש"כ לעיל ומה שהקשה מהרש"א ז"ל בד' התוס' ל"ל לאתויי דרב דימי תיפוק ליה דר"מ אפי' בחדא לריעותא אמר מהא דנאמנין עלי ג' רועי בקר ג"כ יש ליישב דלר"מ דבעינן ג' מומחים איכא איסורא אם הולך לדון לפני הדיוטות כדכתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כו' ומש"ה יכול לחזור בו אבל בקיבלו כבי תרי ליכא איסורא ודו"ק:

שם אמר ר"א בבא הוא ואחר לפוסלן בערעור דפגם משפחה ר"מ סבר הני אמשפחה קמסהדי והני ממילא קמיפסלי כו' ורבנן סברי ס"ס נוגע הוא יש להסתפק לרבנן דאמרי נוגע הוא אם לא מהימן כלל אפילו אמשפחה אי נימא דפלגינן דבורי' ואמשפחה מהימן ואדידיה לא מהימן ולפירש"י ותוס' ז"ל לעיל גבי פלוני בא על אשתי דלמ"ד לא פלגינן דיבוריה אתרוייהו מהימן גם אקרוב א"כ ע"כ הכא לא מהימן כלל ואי מהמינן ליה אי אמשפחה הי' נאמן גם אדידיה אלא דיש לחלק בין נוגע בדבר לקרוב עכ"פ נראה עיקר דלא מיהמן כלל כיון דנוגע הוא ועיין בזה בדברי הראשונים ז"ל בעדות שקרוב לאחד ורחוק לאחר:

שם מחלוקת בין ב' כתי עדים כו'. לפי' רש"י ז"ל בלישנא בתרא דמיירי דהביא הב' כתי עדים ביחד א"כ לר"מ אמאי יכול לפוסלן הא נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטלה כל העדות וצ"ל דב' הכתות אין עדותן שוה דאחת אומרת בפני הלוהו ואחת אומרת בפנינו הודה ולא היו יחד בראיית המעשה אבל מ"מ הוי מצי הש"ס לאוקמא פלוגתא דר"מ ורבנן בהא אי כולן נפסלין בנמצא אחד מהן קרוב או פסול בדיני ממונות אי לא והרמב"ם ז"ל בפי' המשניות פי' בזה פירוש חדש ר"מ סבר צריך לברר היינו אם הביא כת אחת ואח"כ הביא כת שניה יכול לומר לו מה ראית להביא כת אחרת מסתמא אחד מהם פסולה היא וצריך לברר שכשרים הם ונראה דדוקא אם הביאם בזאח"ז צריך לברר אבל אם הביא כמה עדים בב"א לא מסתבר לומר דצריך לברר ולפירושו ז"ל א"ש לישנא דמתניתין דמשמע דבא לפסול עדיו לצורך דינו דומיא דזה פוסל דיינו אבל לפי' רש"י ז"ל הנ"מ לעדות אחרת ואין זה ענין למשנתינו ועוד דבשלמא אי בא לפוסלן לעדות זו א"ש דקתני זה פוסל וזה פוסל דקמ"ל דבין התובע ובין הנתבע יכול לפוסלן אבל לעדות אחרת אין נ"מ בין תובע לנתבע אלא דלפי' הרמב"ם ז"ל צ"ל דהא דקתני זה פוסל היינו לכתחלה דאומרין לו שיברר אם כשרים הם אבל אם אין לו בירור אפ"ה עדותן עדות כמו בהא דבא בשטר וחזקה דאין זה אלא לכתחלה ובהא דשטר וחזקה פי' ג"כ בחיבורו בה' טוען ע"ז הדרך דאם הביא שניהם לב"ד השטר ועידי חזקה אפ"ה אומרין לו לקיים שטרו ואם לא מצא עדים הוא עומד בחזקתו וכתב הכ"מ שם אבל אם נמצא השטר מזויף גם החזקה אינה כלום וכאן לענין עדים לא משמע כן דהא מסיק הש"ס דאפילו נמצאו כת אחד קרובים או פסולים אפ"ה עדות השניה כשרה היא וצ"ל בין חזקה דמכח שטר קאתי ומש"ה אם השטר מזויף גם החזקה לאו כלום אבל הני עדים לאו מכח הני עדים אתו ועיין בב"ב בפי' רשב"ם ובדברי התוס' ז"ל שם ובדברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' טוען במ"מ ובכ"מ ובש"ך סי' ע' ודוק:

דף כד רישא בעדים פסולי' ודיינים כשרי' מיגו דפסלי עדים כו'. מדברי רש"י ז"ל משמע דמהמנינן ליה לחוד למיפסל דיינא שלא לדון לפניו וכן נראה דאי יש אחר עמו אמאי פליגי רבנן הא לאו נוגע בעדותו הוא דאיכא דיינא אחרינא וגם ל"ל טעמא דמיגו לר"מ וכה"ג בזה פוסל עדו מיירי נמי דהוא בעצמו פוסלו מטעם מיגו כיון דאיכא כת אחרת ולאו נוגע בדבר הוא אבל היכא דאיכא אחר עמו ודאי מהימן דהא לא אמרי רבנן לעיל דלא מהימן אלא משום דאין צריך לברר ואולי לא יביא עדים אחרים אבל אם כבר הביא כת אחרת לכ"ע לאו נוגע הוא אלא ש"מ דהוא בעצמו מהימן לר"מ מטעם מיגו אבל לפ"ז מאי קאמר הש"ס היינו דרב דימי הא טובא איכא בינייהו דלרב דימי לא מהימן אלא באחר עמו ולרבנן לא בעינן אחר עמו וכמש"כ המהרש"א ז"ל ועוד דלא מסתבר שיהי' נאמן לחודיה לפוסלו לעדות דעלמא מטעם דלאוקימתא דרבנן ע"כ צ"ל זה פוסל עדו היינו לעדות דעלמא וע"כ צ"ל דלרבנן נמי מיירי דאיכא אחר עמו ואפ"ה לא מהימן בלא מיגו משום דחשיב קצת נוגע אפילו איכא בי דינא אחרינא או בעדים איכא כת אחרת ולא מהימן לר"מ אלא מחמת מיגו ולרבנן לא מהימן כלל וגם לפ"ז קשה הא איכא בינייהו טובא וכמו שהקשה מהרש"א ז"ל ובש"ע סי' י"ג כתב בפשיטות דלא מהימן לפסול דיין אפילו עם אחר וע"כ הוא כרבנן או אפשר לענין דיין לכ"ע נוגע קצת הוא דלזה ניחא ליה בהאי משום דמהפך בזכותיה והסמ"ע והש"ך ז"ל לא העירו בזה כלל ולשיטת הרמב"ם ז"ל א"ש שינוי' דרבין בפשיטות דרב דימי קאמר דטעמיה דר"מ דיכול לפוסלו עד שיברר הוא משום דס"ל כרבי דצריך לברר וקאמר רבין דבכה"ג לכ"ע אין צריך לברר והא דיכול לפוסלו לר"מ הוא מחמת מיגו כיון דהביא דיינים פסולים או עדים פסולים מהימנינן ליה גם אכשרים לענין זה שצריך לברר כשרותן והיכא דליכא כת אחרת גם אזה לא מהימן דנוגע ממש הוא וקאמר הש"ס היינו דרב דימי ומשני איכא בינייהו מיגו לרבין אמרינן מיגו ומשום מיגו הוא דצריך לברר אבל בב' כתי עדים לחוד לכ"ע אין צריך לברר ולרב דימי לא אמרינן מיגו וע"כ צ"ל דר"מ ס"ל כרבי דצריך לברר ועדיין צ"ע לענין מאי יצטרך לברר כשרות הכת האחת כיון דאיכא כת שניה דלא פסיל לה ולשינוי' דרבין לכאורה לא צריך לאוקמא בערכאות שבסוריא אף דר' יוחנן בעצמו אמר לעיל דבערכאות מיירי מתניתין לרבין לא צריכא לאוקמא הכי ודוק היטיב:

שם במשנה נאמן עלי אבא ואביך נאמנין עלי ג' רועי בקר כו' אמר רב דימי כגון דקבלי' עלי' בחד כו'. פרש"י ז"ל דלר"מ קמ"ל דאפילו הכי יכול לחזור בו וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל והתוס' פירשו דקמ"ל דרבנן מודו בתרתי לריעותא דיכול לחזור בו והי' נראה דאגופא דמתניתין קאי דל"ל הני תרתי אבא ואביך וג' רועי בקר אי נימא דאבא ואביך מיירי אפילו בקבלי' בתלתא אם כן כש"כ ג' רועי בקר להכי מוקי דאבא ואביך היינו בקבלי' בחד והשתא לא שמעינן חד מחבריה דאבא ואביך קמ"ל דאפילו בפסולי דחזי לעלמא יכול לחזור בו ובג' רועי בקר קמ"ל דלרבנן אפי' בכה"ג אינו יכול לחזור בו אע"ג דפסולין לעלמא אלא דלפ"ז אפילו נימא דקבלי' לאביו כתלתא אכתי בבא דג' רועי בקר הוי רבותא לחכמים דאע"ג דאין בקיאין בישוב וכדאמרינן לקמן ועי' ברשב"ם בב"ב דף קכ"ח שכתב דלהכי נקט רועי בקר דלאו רשעים אבל רועי צאן רשעים הם משמע קצת מדבריו ז"ל דרשע כ"ע מודו דיכול לחזור בו ע"ש ולא חשיב במתניתין אלא פסול קרבנה ופסול דלא גמור אבל לא פסול רשע ולא משמע כן לקמן דהוי בעי לאוקמא הא דג' רועי בקר לענין עדות ולסיעי' מזה דרועה בהמה גסה פסול לעדות ואפ"ה מהני קבלה ועיין בהרע"ב ז"ל ובתוס' חדשים. ובעיקר סברת התוס' דאי קבליה לקרוב כבי תרי לכ"ע יכול לחזור בו יש לדקדק טעמא מאי כיון דס"ל לרבנן דיכול לחייב א"ע אפילו ע"י פסול מה לי חדא לריעותא מה לי תרי לריעותא וצ"ל כיון דמצינו ע"פ התורה ב' עניני משפט א' ע"י ג' כשרים אפילו הדיוטות והב' יחיד מומחה א"כ לא מהני קבלה אלא בדומה להם קצת היינו בג' פסולים כיון דאיכא ג' או ביחיד בהדיוט כיון דכשר הוא שוי' עלי' כמומחה אבל יחיד ופסול אין עליו שם ב"ד כלל אבל אין זה מוכרח ועוד הי' נראה דזה לא חשיב ריעותא כלל אי קבליה עלי' חד כתלתא דאל"כ לשמואל דמוקי