קרן אורה נזיר קמ

לאחר שישלמו ימי מלאת דראשון כל שהוא תוך מלאת של שני דסד"א דיביא קרבן ותיפטר את שתיהן כיון דאחר מלאת דראשון הוא קמ"ל אבל אם לא ילדה השני עד אחר השלמת ימי מלאת של ראשון אפשר בכה"ג יכולה להביא קרבנה מלידה ראשונה אפילו תוך מלאת של שני אבל א"כ ע"כ ברייתא אתיא כר' יהודה דס"ל ולד ראשון גורם והקרבן בא על הראשון כשילדה שנים אחד בתוך מלאת של חבירו א"כ איצטריך שפיר קרא דלא תביא קרבנה תוך מלאת השני אבל לרבנן דאמרי ולד שני גורם ועיקר קרבן על השני בא א"כ פשיטא דאינה מביאה תוך מלאת אפילו על הראשון וע"כ כי איצטריך קרא ללידה ששלמו כבר ימי מלאת קודם לידה השניה וקמ"ל דאפ"ה אינה מביאה תוך מלאת של שני. אלא דקשה לפ"ז היכי ס"ד למימר דתביא על לידה שלאחר מלאת ותיפטר את שתיהן ואמאי תיפטר כיון דלידה שניה היה אחר מלאת ראשון הא כבר ילפינן מקרא דזאת תורת היולדת לחייב על כל לידה ולידה ועי' בילקוט דלא גרס ותיפטר שתיהם ע"ש:

דף סה בודק הימנו ולהלן כ' אמה עי' בזה באורך ברשב"ם ותוס' ז"ל בב"ב פ' המוכר פירות ובד' הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל בפ"ט מהל' ט"מ:

אמר רב יהודה מוצא פרט למצוי פירש"י ז"ל שאם היה אחד ידוע אין זה שכונת קברות. וכבר הקשו התוס' להאי פירושא ופי' דאתפוסה קאי דקבר ידוע אסור לפנותו ועי' בתוס' בב"ב שם באורך אבל הרמב"ם ז"ל פי' פרט למצוי היינו שמצאוהו מוטל על פני השדה ולא נקבר כלל וכל הני דאימעיטו אין דינן שוה לא לד' התוס' ז"ל ולא לד' הרמב"ם ז"ל דלד' התוס' מצוי לא אימעיט אלא מתפוסה והרוג ויושב ואינך אימעיטו בין מתפוסה בין משכונת קברות והרוג טעמיה משום דחסר הוא ולשיטתם קשה ממתני' דסוף פט"ו דאהלות בור שמטילין לתוכו נפלים או הרוגים מלקט עצם עצם והכל טהור. ר"ש אומר אם התקינו לקבר מתחלה יש לו תפוסה. אלמא דהרוג יש לו תפוסה אע"ג דחסר הוא ולפי' הרמב"ם ז"ל א"ש]. ולדברי הרמב"ם ז"ל מצוי אימעיט לגמרי אפי' משכונת קברות והרוג ויושב ואינך לא אימעיטו אלא משכונת קברות דשמא עובדי כוכבים הם ועובדי כוכבים אין להם טומאת קברות אבל תפוסה יש להם וכגירסת הירושלמי בראשו של זה בצד מרגלותיו של זה נוטלן ואת תפוסתן והרוג לאו משום דחסר הוא דחסר לא הוי אלא אם חסר אבר שינטל מן החי וימות וזה אין לו לא תפוסה ולא שכונת קברות אבל הרוג הוא ג"כ משום דמספקינן ליה בעובד כוכבים וד' רש"י ז"ל נראין דסותרין זא"ז ועי' בא"מ ז"ל:

לא אמרו שכונת קברות אלא לג' ידועים כו' ומד' הרמב"ם ז"ל נראה דלידועים ליכא שכונת קברות כלל. וכן מסתבר כיון דידועים הם למה ניחוש דילמא יש עוד ובמוצא שפיר חיישינן וכן משמע בתוספתא כדבריו בפט"ו דאהלות ומש"כ התוס' ז"ל בזה דהלכה למשה מסיני היא לענין מת שחסר ולענין אחד ידוע כו'. נראה מד' ז"ל דדין זה ד"ת הוא ליטול תפוסתו. וכן דין שכונת קברות אבל מסתימות לשון הרמב"ם ז"ל נראה דכ"ז מדבריהם הוא:

ועיין עוד בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דנקבר שלא ברשות יש לו תפוסה. ותמה הכ"מ הא בתוספתא פליגי בזה רבנן ורשב"ג ואמאי פסק כרשב"ג ובירושלמי בשמעתין סתם הש"ס כרשב"ג ומוקי למתניתין בהכי ע"ש:

רש"י בד"ה ורובע כו' למלא תרווד רקב והא דאמרינן נקבר בארון של עץ אין לו רקב ה"מ בעיניה אבל לאצטרופי לאחריני שנקברו בארון של שיש מצטרף ואינו מובן דמנ"ל הא ועיין בתוס' ז"ל ובשיטה מקובצת:

ע"ב בדק ופנה כו' וללישנא בתרא מותר לפנות גם השלישי ולא הוי שכונת קברות והרמב"ם ז"ל לא כתב להאי דינא והתוס' ז"ל ג"כ תמהו בטעמא דהא מילתא ומש"כ דכ"ז מן ההלכה כבר כתבתי דלדברי הרמב"ם ז"ל כ"ז מדבריהם הוא:

גמ' בדק ולא מצא מאי אמר רב מנשיא אמר רב שכונת קברות ופירש"י ז"ל דמיבעי ליה אם קנו מקומן או דילמא איתרמויי איתרמי ולפ"ז הא דאמר רב שכונת קברות היינו לחומרא דקנו מקומן ולא א"ש הא דאמר מ"ט עילא מצאו וטיהרו א"י ומש"כ דשאר סביבות העיר טהור זה לאו קולא היא דהיכי תיתי לטמויי סביבות העיר והרא"ש ז"ל בש"מ פי' ג"כ כנ"ל וכתב דלא גרסינן כלל הא דעילא מצאו כו':

והתוס' ז"ל פירשו דמיבעי ליה אי איצטריך לבדוק לכל הרוחות ובש"מ הקשו על פי' זה דאי אין צריך לבדוק אלא מרגלי המת א"כ פשיטא דאין צריך לבדוק רק מרוח אחת ואי ליכא היכרא ברגלי המת אמאי לא יבדוק מב' רוחות דהי מינייהו מפקת. ועי' בד' הרשב"ם ותוס' ז"ל בב"ב שם:

עוד פירשו דמיבעי ליה אי צריך לחפור בעומק עד שיגיע לסלע כו' וגם על פי' זה כבר הקשו בש"מ דבהדיא תנן באהלות דחופר עד שמגיע לסלע או לקרקע בתולה. אבל מד' הרמב"ם ז"ל נראה דמפרש דמיבעי ליה אם לא מצא אם יש על הכ' אמה דין ביה"ק אי לא ופשיט ליה דאין זה אלא שכונת קברות אבל כ' אמה שבדק טהורים הם מטומאת ביה"ק ועי' שם בכ"מ ז"ל:

ועיין בפי' המשנה להר"מ ז"ל באהלות שם שנראה קצת מלשונו דאם בדק ומצא בתוך העשרים הוי שכונת קברות אפילו מצאו הרוג או יושב ע"ש ובחיבורו פ"ט מהל' ט"מ הלכה ג' משמע להיפך ולא אמרינן בזה רגלים לדבר כי חזקתן עובדי כוכבים ע"ש:

גמ' אי הכי אפילו משנזקק לטומאה נמי ופי' התוס' ז"ל דעד שלא נזקק לא צריך קרא דבלא"ה טהור דמוקמינן אחזקת טהרה ומסיק דטעמא דמתניתין הוא מסברא וקרא איצטריך לספק שער לבן קדם כו' ויש לדקדק הא תנן בפ"ה דנגעים דלת"ק אפילו ב' נגעים באיש אחד אע"ג דאחד וודאי פשה מ"מ כל שלא נזקק לטומאה טהור ואי מסברא בעלמא משום דמוקמינן ליה אחזקה הוא דטהור א"כ בכה"ג ליכא לאוקמי אחזקה דחד מינייהו וודאי פשה וע"כ מקרא ילפינן לה וכן הקשה בק"ע וכ' דהכי פריך הש"ס אי הכי דמרבינן מלטהרו אפילו ב' נגעים באיש אחד אע"ג דליכא תו חזקת טהרה משנזקק לטומאה נמי נטהרנו אלא ש"מ דלחלק בין עד שלא נזקק לטומאה ובין משנזקק מאותו הוא דילפינן. וכמש"כ הר"מ והר"ש ז"ל בפ"ה דנגעים הך דרשא דת"כ וטימא אותו את הוודאי מטמא ואין מטמא את הספק וכתיב וטיהר אותו את הוודאי הוא מטהר כו' וכ"כ הר"ש ז"ל שם בנגעים ובש"מ הכא אבל לענ"ד העיקר דהני קראי אסמכתא בעלמא ובלא"ה קים לן מסברא למיזל בתר חזקה וכדילפינן בריש חולין וכי היכי דלר"ע דמטמא בב' נגעים ואיש א' ע"כ משום דאזיל בתר חזקה ובב' אנשים יש לכ"א חזקת טהרה אבל באיש אחד ליכא חזקת טהרה ה"נ לת"ק טעמיה משום דאזיל בתר חזקה וס"ל לת"ק דבאיש נמי מוקמינן ליה אחזקה וכיון דבראיית הכהן תליא אין לו לטמאות נגע אחד משניהם דכ"א מוקמינן ליה בחזקת טהרה דטהור הוא ושוה לת"ק ב' נגעים באיש אחד לב' אנשים ושפיר פריך אי הכי דמקרא דלטהרו מפקת אפילו משנזקק לטומאה נמי דלעד שלא נזקק לא צריך קרא דאי אקרא דת"כ סמיך אמאי לא מייתי ליה הש"ס הכא להני קראי ויתבאר עוד לקמן וקשה לי קצת הא דמייתי הש"ס להך מתניתין הכא אגב גררא דרגלים למאי אר"י האי דינא הא בכל ספיקות דינא הכי דליטמא טהור וליטהר טמא משום דבתר חזקה אזלינן וכמה משניות בטהרות איכא כה"ג אבל אי נימא דטעמא בזה לאו משום חזקה אלא דגזירת הכתוב היא כל שלא נזקק לטומאה אפילו באיש אחד דיש בו פסיון וודאי אפ"ה מטהר ליה יש לומר דדמי קצת לחזקת טמא טמא דקבר התהום דהתם לאו משום דבספק אזלינן בתר חזקה דאפילו נטמא וודאי בקבר התהום אם הוא בחזקת טהור טהור וה"נ דכוותה. ומש"ה תנן הכא להך מתניתין:

גמ' ודילמא כיהה וטימא. והקשו בתוס' ז"ל דא"כ היינו ת"ק ותי' דלת"ק מטמא מספק ור"י אומר דטמא וודאי וזה ניחא אם נאמר דפליגי עד שלא נזקק לטומאה י"ל דלת"ק אינו מטמא אלא מספק ואע"ג דשאר ספק נגעים טהור זה טמא מספק וכמש"כ הר"ש ז"ל ובש"מ דספק זה שאני דנראה יותר דקדמה בהרת דדרך השער לבא שחור והבהרת מהפכו ור"י מטמא וודאי מטעם זה אבל לפירוש ר"ת ז"ל שכ' דפליגי משנזקק לטומאה א"כ היכי מצינן למימר דלת"ק לא מטמא אלא מספק אמאי לא ניזיל בתר חזקה וליהוי טמא וודאי ובאמת דברי ר"ת ז"ל צ"ע וכמו שהאריך הר"ש ז"ל שם בנגעים דאטו פליג ר' יהושע אסתמא דמתניתין דמשנזקק לטומאה טמא ועוד הא תנן התם כל ספק נגעים טהור חוץ מזו ומשנזקק לטומאה כל ספק טמא ועוד אטו לר' יהושע לא אזלינן בתר חזקה גבי נגעים והרי עיקר שורש החזקה מנגעים ילפינן כדאיתא בריש חולין ולר"י תיקשי דילמא אדנפיק בציר ליה שיעורא כיון דאפילו לחומרא לא אזיל ר"י בתר חזקה ולזה י"ל דחזקה כי האי דחולין גם ר' יהושע מודה דאזלינן בתרה ומוקמינן אחזקה שלא נשתנה הנגע מכמות שהיה אבל חזקת טומאה דהכא לא דמיא להא דהא נזקק לטומאה ע"י נגע אחר אבל בזה הנגע עצמו אין כאן חזקה וליכא כאן אלא חזקת טומאה לבד ולא חזקת השתנות בגוף וזה יליף ר"י מלטהרו דלא אזלינן הכא בתר חזקת טומאה ובזה א"ש נמי דר"י לא פליג אסתמא דמתני' דמשנזקק לטומאה טמא דבגוונא דמתניתין דהנגע פשה בשניהם ואח"כ חזר הפסיון באחד מהם.