קרן אורה נזיר יג

ועד מקום פלוני כיון דלא אמרינן התם אריכא לי הדא מלתא כו' אם כן נימא דקבל עליו כ"כ נזירות כמנין פרסאות אבל אמתניתין לא תיקשי כלל דלא נחית לנזירות מרובה אלא אריכא לי הדא מלתא קאמר אבל התוס' ז"ל פרשו איפכא דאמתניתין הוא דפריך אבל אהא דמכאן ועד מקום פלוני לא תיקשי כיון דמיירי בהחזיק בדרך מסתמא לא קבל עליו נזירות אלא בהיותו בדרך ולפי מה שפרש"י ז"ל אוונא היינו מחוז ג"כ מסתייע כפירושו דאמכאן ועד מקום פלוני פריך דאמכאן ועד סוף העולם לא הוי משני מלתא דאית ביה קיצותא לא קתני דאוונא דעד סוף העולם ג"כ לית ליה קיצותא אבל התוס' ז"ל פירשו דאוונא היינו מספר הימים ושפיר אית ביה קיצותא ומהא דאמר רבא בסוף שמעתא למה לך אקשויי כולי האי משמע כפי' התוס' ז"ל דאמתניתין קפריך דלפרש"י לא משני רבא אלא אפרכא קמייתא דמפרשינן אריכא לי ולקמן בעד מקום פלוני לא אמרינן הכי והיינו משום דהכא קאמר הריני נזיר אחת ומאי קאמר למה לך אקשויי כולי האי ועוד דלפרש"י הוי ליה למיפרך כל הני קושיות לקמן גבי מכאן ועד מקום פלוני ועוד דלמאי דשני רבא בסוף שמעתא דהכא שאני דקאמר הריני נזיר אחת א"כ למה ליה לרבא לשנויי לעיל דמיירי לקמן בהחזיק בדרך וצ"ל דגרסינן בחדא מינייהו רבה וכן משמע בש"מ דגרסינן רבה בשינויא בתרא:

ומשני הש"ס מלתא דאית ביה קיצותא לא קתני ולא אמרינן בזה דקיבל עליו כ"כ נזירות אלא נזירות אחת קבל עליו ותניא נמי הכי דאם אמר הריני נזיר כל ימי חיי או הריני נזיר עולם ה"ז נזיר עולם מאה שנה אלף שנה אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם ואינו מגלח כלל והיינו משום דהוי דבר שיש לו קצבה. ולשיטת התוס' ז"ל אכתי תיקשי אמאי לא הוי במתניתין נזיר לעולם כמו במאה שנה וע"כ צ"ל משום דאזלינן לקולא ואריכא לי הדא מלתא כו' קאמר א"כ דקארי לה מאי קארי לה ומאי פריך מהריני נזיר כשער ראשי דלמא שאני הכא דאריכא לי הדא מלתא קאמר. והתוס' ז"ל כתבו דכשער ראשי ג"כ יש לפרש לקולא אריכא לי הדא מלתא והכא דוקא הוא דמפרשינן הכי מדלא פירש המנין כיון דדבר קצוב הוא והיינו נמי טעמא דלא הוי נזיר עולם וכמו שכתבו התוס' ז"ל בד"ה ואמאי כו' דהיה לו להזכיר מנין סוף העולם ולפ"ז אפילו אמר הריני נזיר עד סוף העולם ולא אמר מכאן נמי לא הוי אלא נזיר שלשים כיון דלא הזכיר המנין בפירוש ולקמן בד"ה והתניא לא משמע כן אלא דוקא מדקאמר מכאן ועד סוף העולם הוא דאריכא לי הדא מלתא קאמר אבל עד סוף העולם לחוד הוי נזיר לעולם:

ורבה משני שאני שערות דמובדלות זו מזו. ומש"ה אמרי' דכ"כ נזירות קבל עליו אבל דבר שאינו מובדל אפילו אם אין לו קצבה חדא נזירות הוא דקבל עליו ולשיטת רש"י ז"ל דנזיר עולם נמי מגלח אחת לשלשים יום קשיא טובא הא בדבר שאין לו קצבה נמי צריך לגלח כל למ"ד יום כמו בהריני נזיר כל ימי חיי ומה בין דבר המובדל לאינו מובדל אבל לשיטת התוס' ז"ל ניחא דבהריני נזיר כל ימי חיי ג"כ חדא נזירות הוא והלכה כך נאמרה דמגלח אחת לי"ב חודש:

ורבא משני דמתניתין שאני דאמר הריני נזיר אחת ולפ"ז לא ס"ל לרבא כל הני חילוקים לא בדבר דאית ליה קיצותא ולא בדברים המובדלים אלא בכל גווני אמרינן דנזירות פרטיות קיבל עליו היכא דאיכא איזה דברים פרטים כמו פרסאות ואוונות. ודוקא הכא דאמר הריני נזיר אחת וכן הוא לשיטת התוס' דרבא אתי לשנויי הני קושיות דקאי אמתני'. ולקמן במתני' דהריני נזיר כשער ראשי יתבאר יותר בזה בס"ד ועי' מל"מ ז"ל בפ"ג שהאריך בזה ג"כ בפירושא דשמעתא ותמה שם על שיטת רש"י ז"ל ולא יצא לאור עדיין בימיו דברי הש"מ דמבואר התם ב' השיטות וכל הדקדוקים שיש בזה עיי"ש והרמב"ם ז"ל לא כתב בחבורו הך דמכאן ועד סוף העולם אלא כתב סתמא הריני נזיר נזירות גדולה עד מאד והך דמכאן ועד מקום פלוני כתב וחילק בין החזיק בדרך או לא ודקדק הכ"מ ז"ל שם אמאי לא כתב דמיירי באתרא דלא מנו פרסי ולפי שיטת התוס' ז"ל הש"ס לא פריך כלל אהא דמכאן ועד מקום פלוני כיון דמיירי בהחזיק בדרך אלא דע"כ איצטריך לשינויא דהש"ס בהא דכתב שם דאם לא החזיק בדרך לא הוי אלא נזיר למ"ד ואהא תיקשי וליהוי כל פרסה וכו' או כל אוונא אלא משום דהוי מלתא דאית ביה קיצותא וכמו שכתב הכ"מ ז"ל אבל לקמן יתבאר דהרמב"ם ס"ל שינויא דמובדלות זו מזו:

ע"ב מתני' הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת נזיר ל"א יום שאין נזירות לשעות יש לדקדק למאי דמשמע לעיל גבי פלוגתא דרב מתנא ובר פדא דבאומר נזיר שלשים יום נמי אמרינן מקצת היום ככולו א"כ מאי נפקא מינה אם אמר ל"א יום או ל' ושעה אחת הא בל"א יום נמי לא נאסר אלא בשעה אחת מיום ל"א ומקצת היום ככולו ואין לומר דנפקא מינה דאי אמר ל"א יום מדרבנן אינו מגלח אלא ביום ל"ב דמדרבנן לא אמרינן מקצת היום ככולו ואילו הוי מצי למימר שלשים ושעה אחת הוי מצי לגלח ביום ל"א אפילו מדרבנן להכי קמ"ל דאין נזירות לשעות והוי כאומר ל"א יום דלא משמע הכי לישנא דמתניתין שאין נזירות לשעות דמשמע דלדין תורה קאמר וי"ל דנפקא מינה אם נטמא ביום ל"א אחר שעה דאם היה נוזר שעות הוי כאחר מלאת וכיון דאין נוזרין שעות הוי כתוך מלאת לענין טומאה וכמו שכתבו התוס' ז"ל לעיל אלא דהא גופא קשיא אמאי אין נוזרין שעות כיון דאשכחן שעות בנזירות דאפי' אמר ל"א יום אמרינן מקצת היום ככולו ומכאן סייעתא למ"ש לעיל דהיכא דפירש זמן לנזירות לא אמרינן מקצת היום ככולו ודוקא בסתם נזירות הוא דאמרינן מקצת היום ככולו ועיין פירוש המשניות להרמב"ם ז"ל שכתב דהא דאין נוזרין לשעות ילפינן מכל ימי נזרו ובש"מ כתב בשם שיטה דהיינו טעמא דאין נוזרין לשעות דהא בלא"ה אסור שעה אחת ביום ל"א שהוא יום הבאת קרבנותיו ולמה ליה למימר שעה אחת אי לאו מפני שרצה להיות נזיר יום אחד שלם יותר על שלשים ולא משמע הכי לישנא דאין נוזרין לשעות ועוד דהא נפקא מינה בהא דקאמר שעה אחת דאם נטמא בתוך שעה הוי כנטמא בתוך מלאת. וע"כ צ"ל דסברא הוא דאין נזירות לשעות או כמו שכתבו הר"מ והרע"ב ז"ל למילף מקרא דימי נזרו ודו"ק:

אמר רב ל"ש כו' אבל אמר שלשים יום ויום אחד נזיר שתים. וכר"ע דדריש לישנא יתירא גבי מוכר בור ודות. והרמב"ם ז"ל לפי הנוסחא אשר לפנינו פסק דאפילו בל' יום ויום אחד לא הוי נזיר שתים אלא ל"א יום לחוד ומפרשי דבריו הגיהו דבריו ז"ל ע"ש. ולפ"ז קשה אמאי לא כתב הרמב"ם ז"ל להאי דינא דקאמר רב דהוי נזיר שתים היכא דאמר למ"ד יום ויום אחד ועוד דלפי הגהת הלח"מ הא כבר כתב הרמב"ם ז"ל בריש פרק הנ"ל הריני נזיר אחד ושלשים יום הוי נזיר ל"א. ומה לי אם אמר אחד ושלשים יום או שלשים ואחד יום אע"ג דיש לחלק מ"מ אין בזה רבותא. ויותר נראה דהרמב"ם ז"ל תפס בזה שיטת הירושלמי במתני' דפריך עליה דרב ממתניתא דלא נחלקו בשלשים יום ויום אחד דלא הוי אלא נזיר ל"א על מה נחלקו אהריני נזיר שלשים יום ועוד יום אחד דרבי ישמעאל אמר דהוי נזיר שתים ורבי עקיבא אמר גם בזה דלא הוי אלא נזיר אחת אלמא דר"ע מיקל יותר בזה וע"כ יש לחלק בין לישנא יתירא דבור ודות להאי לישנא יתירא וכ"כ הבה"ז ז"ל ועי' בדברי הרע"ב ז"ל על הא דל' יום ושעה אחת כתב דהרי הוא כאילו אמר שלשים ואחד יום ועי' תויו"ט ז"ל שהעתיק דבריו הרי הוא כאילו אמר שלשים יום ואחד יום והוא ט"ס דבכה"ג הוי נזיר שתים וכדאמר רב דאין לחלק בין ל' יום ויום אחד או ל' יום ואחד יום. וממתניתין דהריני נזיר שלשים יום ושעה אחת לא תיקשי לרב משום דבמתניתין ליכא לישנא יתירא וכדאיתא בירושלמי ועי' תוס' בערכין דף י"ט ודו"ק:

דף ח מתני' הריני נזיר כשער ראשי כו' רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום רש"י פירש כאן לשיטתו דנזיר עולם מגלח לשלשים יום ורבי אמר אין זה מגלח לל' יום ואינו מגלח לעולם דחדא נזירות ארוך קיבל עליו כמנין שער ראשו ולדבריו אין טעם לזה מ"ש דאם אמר הריני נזיר עולם מגלח אחת לל' יום אע"ג דנזירות עולם קיבל עליו בחד נזירות ובהריני נזיר כשער ראשי אינו מגלח כלל וכבר כתבנו לעיל דשיטתו צ"ע:

והעיקר כמו שפי' התוס' ז"ל דהא דמגלח מל' לל' יום היינו משום דת"ק ס"ל דנזירות פרטיות קיבל עליו כמנין שער ראשו ולא דמי לנזיר עולם שקיבל עליו חדא נזירות לעולם דבזה פליגי תנאי לעיל לאיזה זמן מגלח ורבי פליג ואמר דאין זה מגלח לשלשים יום ולא ביארו התוס' ז"ל אי ס"ל לרבי דהוי כשאר נזיר עולם ומגלח לי"ב חודש או דאינו מגלח כלל והרמב"ם והרע"ב ז"ל בפיהמ"ש כתבו דלרבי מגלח לי"ב חודש כשאר נזיר עולם וכ"כ בש"מ אבל כתב עוד שם בשם הרא"ש ז"ל דלרבי אינו מגלח כלל דימים כשער ראשו קיבל עליו והוי חד נזירות ארוך כמו מאה שנה ודבריו ז"ל צ"ע הא שער הראש וחול הים ועפר הארץ אין לו קצבה והוי נזיר עולם ודמי לכל ימי חיי דמגלח לי"ב חודש וצ"ל דס"ל למסקנא לחלק בין מלתא דאית ביה קיצותא ואפילו לית ביה קיצותא כיון דקיבל עליו נזירות היינו ימים כשער ראשו הוא דומה למאה שנה או אלף שנה דאינו מגלח כלל אבל בירושלמי אמרינן להדיא דרבי מגלח לי"ב חודש הוא דס"ל וכסתם נזיר עולם דאמר רבי לעיל דמגלח לי"ב חודש ומפרש התם לפלוגתייהו דוקא באומר כשער ראשי אבל מלא שער ראשי לרבנן נמי מגלח לי"ב חודש דחדא נזירות אריכתא משמע וכמנין שער ראשי לרבי נמי מגלח לל' יום וזה דלא כמשמעות ש"ס דילן וכמו שיתבאר אך הא דמוקי התם למתניתין דלעיל הכביד שערו מיקל בתער דמשמע לאחר י"ב חודש כרבי לא הבנתי דבריו דהא רבנן נמי מודו בסתם נזיר עולם דמגלח לי"ב חודש ודוקא הכא בכשער ראשי הוא דפליגי ועיין בש"מ שכתב דהגילוח בנזיר עולם רשות היא ואם רצה אינו מגלח ומקרא דאבשלום משמע דחיוב הוא לגלח ולהביא קרבנות כמו שנאמר אלכה נא ואשלמה את נדרי כו' ובדברי הרמב"ם ז"ל לא נתבאר הדבר מפורש: