קרן אורה מנחות ל

בד' בתים כל שלא נראה מבחוץ כשר לשל יד ועי' ב"י וט"ז ז"ל שם מ"ש על דברי הטור ז"ל:

שם גמרא תפלה של יד עושין של ראש ושל ראש אין עושין של יד ומסיק דר' יוסי מיירי בחדתי ושמעינן מהא דרבי יוחנן דמקדושה קלה לחמורה עושין אף על גב דמתחלה הי' העיבוד והכתיבה לשם של יד לא חשבינן לה גבי של ראש בלא לשמה וקשה לי מזה על מה שכ' בש"ע סי' ל"ב בפשיטות דאם עיבד לשם מזוזה פסול לתפלין וכתב כן מסברא כמבואר בב"י שם דהוי כשלא לשמה דמזוזה קדושה קלה ותפלין קדושה חמורה והרי הכא משל יד לשל ראש עושין אע"ג דשל יד קדושה קלה היא ובהא י"ל דתפלין תרוייהו חדא מצוה היא ומשל יד לשל ראש לא חשיב שלא לשמה אע"ג דעשאה לשם של יד אבל מזוזה מילתא אחריתי היא וכי עיבדה לשם מזוזה הוי שלא לשמה לגבי תפלין אבל יותר קשה לי מבריי' דמס' סופרי' שהבאתי לעיל דמזוזה שבלתה עושין ממנה תפלין הרי מבואר דלשם מזוזה לא חשיב שלא לשמה לגבי תפלין דאל"ה האיך עושין ממנו תפלין לאחר שבלתה ולנוסחת הירושלמי דסוף מגילה דתני להאי ברייתא איפכא כמו שהבאתי לעיל ג"כ מוכח דעיבוד לשם קדושה קלה הוי לשמה גם לקדושה חמורה ודברי הש"ע לא א"ש אלא לפי דעת הרמב"ם ז"ל דמזוזה לא בעי עיבוד לשמה כלל א"כ אפילו עיבדה לשם מזוזה הוי שלא לשמה גבי תפלין כיון דאין צריכה מחשבה לשמה אפילו כי מחשב לשמה לאו מחשבה היא. ולפ"ז יקשה יותר מברייתא דמס' סופרים לדברי הרמב"ם ז"ל היכי עושין תפלין ממזוזה שבלתה וליכא לאוקמי כגון שעיבדה לשמה כמ"ש לעיל דכל שאין צריך לשמה אפי' כי מחשב לשמה לאו כלום הוא ובאמת לא אשכחן פסול שלא לשמה מקדושה לקדושה אלא בקדשים אבל לא בשאר דברים הצריכין לשמה וכבר נתארכו הדברים בדין לשמה של כתיבת סת"ם אי סתמן לשמה קאי עי' במרדכי פרק התכלת ועדיין צ"ע. והא דאמרינן הכא דבחדתי מותר לשנות משום דהזמנה לאו מילתא אע"ג דהעיבוד והכתב הי' לשם של ראש ובבה"ז הזמנה בגוף הקדושה מילתא היא כבר האריך בזה השי"א ז"ל בכ"י ב"ז ועי' באהי"ט כו' ל"ב שהביא תשובת עה"ג והיד אהרן ז"ל בזה ואינם אתי לעיין בהם ועי' בזה בתשובותיו של אחי הגאון ז"ל בס' משכנות יעקב:

שם גמרא כיצד סדרן כו'. כבר נודע מחלוקת קדומה בין רש"י ור"ת ז"ל בסדרן ואלו ד' כו' ע"פ סתרן של דברים וכבר האריכו בזה הראשונים ז"ל כמבואר בטור וש"ע ואני לא באתי אלא להעיר קצת בזה ע"פ פשטן של דברים לשיטת ר"ת ז"ל לא נתבאר טעמו של דבר בגמרא בהיפוך סדר הפרשיות להקדים והיה אם שמוע לשמע בסדר ההנחה דלא כסדר כתיבתן בתורה וצ"ל דכך נאמרה הלמ"מ דכל שאר דיני תפלין דהלכה הם כדאיתא בשמעתין אלא דלפ"ז דעת אביי דעיקר הלכה לא נאמרה אלא ע"ז דקדש ושמע יהי' בבתים של חוץ דלא כסדר כתיבתן בתורה אבל ימין ושמאל אינו מעכב וכן גוייתא אין להם סדר א"כ לדידן יקשה לשון הברייתא קדש והיה כו' מימין והיה כו' שמע משמאל הוי ליה למיתני בקצרה קדש מימין שמע משמאל כיון דזה עיקר הרבותא ובשלמא לפירש"י ז"ל י"ל דלכתחלה צריך להניחן כסדר שכתובה בתורה והיינו סדרן אבל לעכב לא הוי אלא משום דלא חזיא אוירא אבל בלא"ה כו' הנחתן לא מעכב אע"פ שמונחים שלא כסדרן בתורה אבל לר"ת עיקר מצוה הוא שמע וקדש מבחוץ אבל ימין ושמאל וגווייתא להם סדר לא הוי לי' לאשמועי' אלא הא וי"ל דלר"ת ז"ל ג"כ לכתחלה קדש מימין קודם לכולן מפני שהיא פרשה ראשונה לכולן בתורה אע"ג דאין זה מעכב. וממילא כל הסדר כך הוא לכתחלה והיה כי כו' אחר קדש ואח"כ והיה אם כו' ושמע ואכתי איכא למידק לדברי ר"ת ז"ל מאי קמ"ל רב חננאל בהא דאם החליף פרשיותיה פסולות הא שמעינן לה מברייתא דכך נאמרה הלכה להקדים והיה אם לשמע וכיון דהלכה נאמרה כך ממילא פסולות ובשלמא לפירש"י ז"ל ה"א דמצוה בעלמא היא כסדר התורה אבל אינו מעכב אבל לר"ת ז"ל ע"כ נאמרה הלכה לשנות הסדר וממילא מעכבי וכדקי"ל בכל הני מילי שנאמרה בהלכה דמעכבי כמו שי"ן של תפלין ואינך אלא די"ל קצת טעם לדברי ר"ת ז"ל דאין כאן שינוי הסדר אלא דבימין המניח כך הוא הסדר שמע והיה אם שמוע וכדתני בברייתא איפכא שמע והיה אם שמוע מימין קדש והיה כי יביאך משמאל והוי ב' פרשיות כסדרן מימין הקורא וב' פרשיות כסדרן מימין המניח וא"כ משמעות אידך ברייתא כר"ת שמע והיה אם שמוע מימין היינו שמע מבחוץ ואח"כ והיה אם שמוע וברייתות לא פליגי אהדדי ושתיהן אחת הם קמייתא תני קדש מבחוץ והיה כי יביאך מימין הקורא שמע מבחוץ והיה אם שמוע משמאל הקורא ואידך ברייתא תני איפכא שמע והיה אם שמוע מימין היינו שמע מבחוץ ואח"כ והיה אם כו' קדש מבחוץ והיה כי כו' משמאל אבל לפי' רש"י ז"ל ע"כ צ"ל דהא דתני איפכא היינו קדש והיה כי כו' משמאל שמע והיה אם שמוע מימין ואקדים שמאל לימין שלא כדרך בכ"מ להקדים ימין לשמאל כלשון משנה וברייתא וי"ל דסדר פרשיות נקט. עוד יש לדקדק דמפשטי' דשמעתא נראה דהא דכיצד סידרן כו' בשל ראש איירי דמונח בד' בתים ובהא נ"מ בין גווייתא לברייתא אבל בשל יד דמונח בבית אחד ונכתב בעור אחד נכתבין כסדרן בתורה אבל לא מסתבר לחלק בין של ראש לשל יד וכדמוכח לעיל דשניהם שוין ועי' במרדכי שהאריך בזה. ולפ"ז קשה קצת מהא דלעיל תפלין שבלו אין עושין מזוזה משום דאין מורידין כו' הא מורידין כו' ומשמע דס"ד דעושין היינו מזוזה שלימה דבתר הכי מסיק ודילמא להשלים והיכי עושין הא בתפלין קדום והיה אם שמוע לשמע ובמזוזה ודאי בעינן כסדרן שמע והיה כו'. וראיתי במרדכי שדקדק כן מהא דמס' סופרים מזוזה שבלה אין מורידין לעשות תפלין הא מורידין עושין ותיקשי לר"ת ולא ידענא אמאי לא הקשה כן מתלמודין לעיל. ובמס' סופרים לפנינו הנוסחא בש"ס דילן דמזוזה עושין אותה תפלין ובירושלמי סוף מגילה הוא דמייתי לה כנוסחא זו וכמו שהבאתי לעיל וגם למה ליה לאקשויי מדיוקא דהא מורידין כו' יותר הוי ליה להקשות מאידך בבא לפי נוסחא דמתפלין עושין מזוזה אלא דבלא"ה קשה היכי מצינן לעשות מזוזה מתפלין הא תפלין נכתבין בב' דפין ומזוזה אינה נכתבת אלא בדף אחד וכבר כתבתי לעיל בזה:

דף לה רש"י בד"ה גווייתא לברייתא שכ' והיה כי יביאך קודם לקדש כו'. משמע מדבריו ז"ל דלא ס"ל פסול דשלא כסדרן בכתב ומשום דמשמע דקאי גם על של יד שנכתב בעור אחד לא ניחא ליה לפרש אהנחה לחוד כיון דבשל יד הכל בעור אחד ולפרש דכתב כסדרן אלא דהניח מקום פנוי כמ"ש המרדכי ז"ל ג"כ לא ניחא ליה להכי פי' שכ' והיה כי קודם כו' ועי' במרדכי בזה:

שם גמרא תיתורא כו' מעברתא כו'. עי' בלשון הרמב"ם ז"ל דנראה מדבריו ג"כ דהכל אחד ע"ש:

שם וצריך שיגיע עד מקום התפר פירש"י ז"ל חרוץ שבין בית לבית ועי' רא"ש ז"ל שפי' דקאי על השי"ן ע"ש ובש"ע כתב לתרווייהו וגם יש מחלוקת בין הראשונים ז"ל אי הלכה כאביי או כרב דימי:

שם תוס' בד"ה מעברתא וד"ה דשי"ן כו'. דבריהם ז"ל מגומגמים כאן ועי' בה"ז ומהרש"א ז"ל אבל במרדכי מבוארים דבריהם ז"ל היטיב ע"ש:

שם גמרא לימא מסייע ליה העושה תפלתו עגולה כו'. וקאמר דלא שמעינן ממתני' דמגילה אלא דעבידא כאמגוזי וברייתא תני דבעינן דוקא מרובעות ואפילו עגול כעגול פסול כמו שפירש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל כתב לתרווייהו דבעינן מרובעות דוקא בפ"ג מה' תפלין ובפ"ד שם כ' ג"כ לישנא דמתניתין העושה תפלתו עגולה כאגוז אין בה מצוה וקשה תרתי ל"ל כיון דכבר כתב דאם אין מרובעות פסולות כ"ש עגול כאגוז ועי' בירושלמי מגילה שם דמייתי להאי ברייתא דתני תפלין מרובעות שחורות הלכה למ"מ משמע דשחרות הבתים ג"כ הלכה הוא ועי' בתוס' ז"ל ובטור וש"ע וד"ה בתוספות תפלין מרובעות כו' עי' ברא"ש ז"ל ובמרדכי בזה. ובדין עיבוד לשמה בעור הבתים והרצועות כ' הראשונים ז"ל דתרווייהו בעי עיבוד לשמה וכרשב"ג בסנהדרין דרבא כוותיה ר"ל לפי פירושם ז"ל והרמב"ם ז"ל כתב דעור הבתים אין צריכין עיבוד כלל ואפילו בעור מצה כשר וכ' הכ"מ ז"ל דפסק כת"ק דרשב"ג דא"צ עיבוד לשמה וקשה דא"כ גם מדברי ת"ק נראה דעיבוד צריך אלא דאין צריך לשמה ולדברי הרמב"ם ז"ל א"צ עיבוד כלל וכיון דא"צ עיבוד לא שייך בזה פלוגתא דהזמנה מילתא אי לא כיון דבאף העיבוד פליגי אי צריך אי לא ונראה יותר כמ"ש בב"י דהרמב"ם ז"ל מפרש פלוגתא דרבנן ורשב"ג