קרן אורה מנחות כח

דע"כ ר"ח נמי משום הלכה הוא דפוסל מזוזה שאינה משורטטת דאל"ה מ"ט דפסולה משום נוי בעלמא אין לפוסלה והי' נראה דפסול א"ב דלרב חמא בלא שירטוט פסולה ואליביה דידיה הלכה למצוה אבל לא לעכב כדאשכחן לעיל לענין דוכסוסטוס דהלכ' למצוה נאמרה אבל א"כ לא הוי פריך הא בעי שירטונן כיון דאינו אלא למצוה וע"כ לתרווייהו שירטוט מעכבי ופלוגתייהו י"ל דרב חמא יליף כתיבה כתיבה וכפירש"י ז"ל לקמן וכ"ז במזוזה אבל ס"ת אפילו לר"ת ז"ל דבעי שירטוט משום זה כו' נראה דבדיעבד כשירה בלא שירטוט אבל הרמב"ם ז"ל כתב דבס"ת ג"כ הלכה למ"מ היא אבל לא ביאר. (ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ז ובכ"מ ז"ל ולדבריו הד"ק תוס' לדוכתא ע"ש). ועיין תוס' ז"ל בד"ה הא מורידין שהקשו לסברא זו דס"ת לא בעי שירטוט אמאי לא יליף בגז"ש ממזוזה דבעי שירטוט ולפי מ"ש רש"י בסוכה דכל הי"ג מדות אין למידין מהלכה אין כאן קושיא ועי' פסחים פרק כיצד צולין דף פ"א וכבר העירו בהאי כללא הראשונים ז"ל:

שם גמרא כתבה איגרת פסולה. הרי"ף ז"ל השמיט להאי דינא וצ"ל דמפרש לה לענין שירטוט. וכבר כ' דמזוזה בעי שירטוט ובדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ לא יתבאר דאי כ' איגרת לענין מאי ונראה מדבריו ז"ל בפ"ה דכל זה בכלל כתבה איגרת שלא בשירטוט או שלא דקדק בחסר ומלא או שהוסיף בה אות אח' כמו איגרת שאינו מדקדק בו וגבי סוטה אי' נמי להאי דינא דכתבה איגרת וכתב הרמב"ם בה' סוטה כלישנא דהש"ס כתבה איגרת ולא ביאר מהו איגרת ולא כ' המפרשים אלו שכ' לענין מזוזה והדבר צ"ע ועוד יש לדקדק קצת אמרה רב יהודה להאי דינא אמזוזה ולא אמרה אתפלין ג"כ ולפי האי פירושא דאחסר ויתיר קאמר הוי רבותא טפי אף ע"ג דלא בעי שירטוט וכאיגרת מ"מ דקדוק חסר ויתיר ודאי בעי וכן איזה תוספת אות וי"ל דבתפלין פשיטא דכ"ז מעכב ובכלל תורה היא כדכתיב למען תהי' תורת ה' בפיך ועי' מ"ש בזה בחי' סוטה די"ז:

דף לג תוס' בד"ה כתבה על ב' דפים ונחלקו בזה רש"י ותוס' ז"ל לרש"י אפילו בב' דפים בעור אחד פסולה והתוס' ז"ל כ' דלא מיפסיל אלא בב' חתיכות ובסוף דבריהם כ' ובירושלמי משמע דבשני עורות פסולה נראה מדבריהם שהביאו ראיה לפי' התוס' ז"ל דדוקא בב' עורות הוא דפסולה אבל עי' במרדכי שהביאו ראיה לפירש"י ז"ל ובאמת מבואר שם בפירש"י דפריך על מתניתין דאין בין כו' ולמה לא תניתא שהספרים נכתבים בב' דפים ותפלין ומזוזות אין נכתבים אלא על דף אחד. תב ר' יצחק בריה דר' חייא כתובא דרבה והי' נראה דצ"ל תתובא דרבה ופריך אמאי לא קשה ליה רבותא טפי ליתני שהספרים נכתבים על ב' עורות ותפלין ומזוזות אינן נכתבין אלא בעור אחד אמרין חברייא לפני ר' מנא נאמר דף א' בב' עורות לית הוא דרבה פי' דקשיא להו ג"כ דזה הוי רבותא טפי דאפילו דף אחד בב' עורות אין לכתוב אמר לון אפילו בספרים אין כותבין כן דף אחד בב' עורות ולא נשאר אלא קושיית רוב' דס"ת נכתבת בב' דפין ותפלין ומזוזות בדף אחד וכבר כתב הגאון ר"א ז"ל בי"ד סימן רפ"ח דמדברי הירושלמי מבואר כפירש"י ז"ל אלא דיש לו לדקדק גבי תפלין במאי קמיירי האי איסורא דב' דפין הא בשל יד ג"כ כותבין כל פרשה בדף אחד וע"כ שלא לחלק פרשה א' לב' דפין ומ"ש דבמזוזה צריך לכתוב ב' הפרשיות בדף אחד ובתפלין דוקא בפ' א' וגם לא נתבאר לדין זה בב' דפין בש"ע ולא בדברי הרמב"ם ז"ל לענין תפלין. ובדין ב' עורות יש לי ג"כ מקום עיון דהתוס' ז"ל כ' לעיל דלא נאסר ב' עורות בתפלין אלא כשלא תפרן וע"כ לא נאסר ב' עורות ג"כ אלא בדף אחד היינו פרשה אחת דכל הפרשיות איתמר לקמן דבשל יד אם כתבן על ד' עורות כשר ולפ"ז היכי ס"ד להכשיר בס"ת כה"ג דקאמר שהספרים נכתבים בב' עורות ואי בשלא כתפרן פשיטא דגם ס"ת פסול כה"ג אם לא נתפרו ואין לומר דבס"ת יכול לכתוב קודם תפירה ואח"כ תופרן וכשר אבל תפלין ומזוזה צריך לתופרן קודם כתיבה דוקא דלא משמע הכי מדברי התוס' ז"ל לעיל. והרמב"ם ז"ל לענין מזוזה דאם כתבן בב' דפין כשירה אבל בב' עורות אפילו דפסול ב' עורות ליכא אלא בדף אחד אבל בב' דפין גם ב' עורות לא מיפסיל. וכדמסיק בירושלמי וכן בתפלין ע"כ לא מיפסלי ב' עורות אלא בדף אחד וכנ"ל וגם דין ב' עורות לא כתב הרמב"ם ז"ל לא לענין תפלין ולא לענין ס"ת. והרי בירושלמי משוי להו להדדי לדין זה וכ"ז צ"ע בדברי הראשונים ז"ל ועי' בי"ד בסימן ר"פ מ"ש לענין מטלית וקצת הי' נראה לומר דהאי איסורא דב' עורות לאו בשני חתיכות שתפרן מיירי אלא ב' עורות היינו משני מינים מחיה ובהמה דבס"ת כותבין חציה ע"ז וחציה ע"ז אבל בתפלין ומזוזות צריך לכתוב הכל על עור אחד וכעת לא מצאתי הדברים מבוארים בדברי הראשונים ועיין סוטה דף י"ח בדברי התוס' ז"ל שם ומש"כ בחי' שם בדברי הרמב"ם ז"ל:

שם גמרא אמר ר"נ תלי דשי ברישא. עי' רש"י ותוס' ז"ל והרמב"ם ז"ל פי' תלי דשי כו' היינו דאינו חייב במזוזה אלא אם יש לו דלת עיין בפ"ו שם מה שהשיב לחכמי לוניל ז"ל ולשיטתו קשה קצת. והא דאמרינן לקמן חתך והניח ואח"כ העמיד כו' פסולה משום תעשה כו' וכל שלא העמיד מזוזה ודאי אין לו דלתות עדיין ומאי איריא דפסולה משום דהניח עד שלא העמיד מזוזת הפתח אפילו העמיד המזוזה כל שאין לו דלת עדיין שעת פטור הוא והוי תעשה ולא מן העשוי ועיין בלשון הרמב"ם ז"ל שם פ"ה והי' נראה קצת דפסול תעשה כו' גם לדברי הרמב"ם ז"ל לא איתמר אלא קודם עשיית מזוזת הפתח אבל קודם עשיית דלת נהי דמצוה לעשותה אחר תליית הדלת וכדאמר ר"נ תלא דשא ברישא אבל אם קבעה קודם הדלת לא מיפסיל כיון דאיכא מזוזת הפתח והיינו דס"ד דריש גלותא לעשות המזוזה קודם הדלת דאטו לא ידע דרשא דתעשה ולא מן העשוי ועיין בלשונו ז"ל בתשובתו הנ"ל הובא בכ"מ ועי' מגדול עוז שם:

שם גמרא עשאה כמין נגר פסלה. עיין רש"י ותוס' ז"ל דנחלקו בזה ועיקר מילתא הוא אי להניחה מעומד או מושכב וק"ק לפ"ז למה תלאה בכמין נגר הוי ליה למימר קבעה לאורך או לרוחב פסולה למר כדאית ליה כו' ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דהפסול הוא משום דהכניסה בכותל ואינה נראית מבחוץ והיינו בסיכתא כמו יתד הנעוץ בכותל וסתימות לשון הרמב"ם ז"ל ג"כ נראה דלא נתכוין אי מעומד אי מושכב אבל בטל' דעתי בזה נגד דעת הראשוני' ז"ל:

שם גמרא לעולם כר"י. ומאי מצוה כו' שלא להרחיקה משל מעלה יותר משליש משמע דלכתחילה יניחה בגובה יותר ויכול להיות דמודה ר"י דטפח צריך להרחיק כמו לר' יהודה. ומלשון הרמב"ם ז"ל נראה איפכא דלכתחילה יניחה בשליש העליון. ואם קבעה למעלה כשירה וי"ל דמשמע ליה הכי מלישנא דשמואל דאמר מצוה להניחו כו' משמע דמצוה לחוד היא אבל אינו מעכב ואי כפשטי' דתלמודא דאתי לאשמועינן שלא יניח למטה משליש העליון מאי קאמר מצוה כו' הא למטה פסולה היא דמדאמר ר' יהודה כל הפתח כשר למזוזה ש"מ דלר' יוסי כל הפתח פסול והיינו למטה משליש העליון אבל לדברי הרמב"ם ז"ל ניחא דמצוה בשליש העליון דוקא ואם הניחה למעלה ג"כ כשר ועי' בב"י סי' רפ"ט בי"ד. ומה שמצריך להרחיק משקוף טפח ודאי נראין דבריו ז"ל דע"כ טעמא דר' יהודה משום דכל טפח למטה או למעלה הוי כלמטה או כלמעלה ומהיכי תיתי למימר דר' יוסי פליג עליה בהא ודו"ק. ובירושלמי סוף מגילה משמע כדבריו ז"ל דלכ"ע מצותה בתחילת שליש העליון ע"ש דמייתי פלוגתייהו במקום מזוזה עצמה:

ע"ב גמרא מצוה להניח בטפח הסמוך לרה"ר וכתב בטור וש"ע דהני תרתי הא דרבא הכא מהך דלעיל מצוה להניח בחלל הפתח אינו אלא לכתחלה אבל אינו מעכב ע"ש והך דהכא מסתבר כן כיון דטעמא אינו אלא סברא בעלמא כדי שיפגע כו' או אידך טעמא אבל הא דלעיל כיון דפשטיה דקרא הכי משמע. וכדפריך לעיל פשיעא בשעריך כתיב מנ"ל דאינו מעכב וי"ל דלעיל משמע דהני תרי דיני חד גוונא להו וכדאמר סד"א כו' ועיין ביאורי הגאון ר"א ז"ל:

שם תוס' בד"ה דלית להו תקרה ע"ש שהקשו ללשון אחרון של רש"י ז"ל מי גרע משערי חצירות ועי' בדברי הרא"ש ז"ל והרמב"ם ז"ל ג"כ דעתו כן דבית שאין לו תקרה פטור מן המזוזה אבל לפי המבואר שם בדבריו ז"ל דחיובא דשערי חצירות הוא רק משום דבית דירה פתוח לתוכן אבל כל שאין בית דירה פתוח לתוכן פטורות והיינו נמי הך דבית שער אכסדרה ומרפסת דתני הכא דחייבים וביומא תני דפטורין דהתם מיירי דאין בית פחות לתוכן והן עצמן לאו לדירה קיימי מש"ב פטורות והכא מיירי דבית פתוח לתוכן ולהכי