קרן אורה מנחות קד

של עציץ שאינו נקוב ולא מצאתי כעת לדין זה מבואר בד' הרמב"ם ז"ל ויש לדקדק קצת א"כ איכא תקנתא בשביעית להביא עומר ושתי הלחם ממה שגדל בעציץ דאין בו איסור שביעית וי"ל דדבר זה נוגע בבעיא דר"ז לעיל פרק ר"י בחטים שירדו בעבים וכבר כתבתי לעיל מה שיש לחלק בזה בין עומר לשתי הלחם ועוד נראה דנהי דכל אלו כשרים למנחות מ"מ איננו מן המובחר ורחמנא אמר לדורותיכם כמצותה מן המובחר אלא דלפי דברי הרמב"ם ז"ל דבגג אפי' דבית מביא וקורא משמע דהוי מן המובחר ואם כן אכתי אפשר להביא בשביעית מגדל בגג דאין בו איסור שביעית ג"כ ודו"ק:

תוס' בד"ה כאן בספינה של עץ כו'. ע' בדבריהם ז"ל ועיין משנל"מ ז"ל בפ"ב מה' ביכורים שהאריך בזה:

דף פה גמרא ת"ש דתניא אמר ר' יוסי אף חטי ברזיים וכפר אחים אלמלא סמוכות לירושלים היו מביאין מהם פירש"י ז"ל אלמלא שהן סמוכות לירושלים היו מביאין מהם מפני שהם מודרמות אבל מפני סמיכותן לירושלים והן עומדין בין ההרים אין מביאין מהם ומדברי התוס' ז"ל בד"ה אין מביאין משמע דמפרשי איפכא אלו היו סמוכות לירושלים היו מביאין מהם אלא דרחוקים הם מירושלים ומזה דקדקו דמיירי בעומר דלא אשכחן במנחות שיהי' צריך קרוב לירושלים ולד' הא דקאמר לפי שאין מביאין את העומר אלא מן המודרמות היינו בדרומה של ירושלים וקרוב לה וכמ"ש לפי כו' כך במנחות יש לחזור אחר הסמוך לירושלים והם ז"ל בעצמם פי' מן המודרמות היינו משופעות לצד דרום ולא הוזכר כלל סמוכות לירושלים ובתוספתא משמע דלא גרס אלמלא אלא הכי גרס התם ר"י אומר אף חטי ברזיים אלו היו סמוכים לירושלים ומהן היו מביאין ור"י קאי אהא דתנן מכנס וזטחא אלפא לסלת ועל זה אמר ר"י דמחיטי ברזיים ג"כ היו מביאין בצד ירושלים ונוח הי' להביא מהם ולאו דינא קאמר דוודאי לא בעינן קרוב לירושלים אלא בעומר ומשום כרמל כדתנן לעיל פ' ר"י וכגי' התוספתא נראה דלפרש"י ז"ל ותוס' מאי קמ"ל ר"מ דחיטי ברזיים כו' אלמלא כו' היו מביאין כיון דלא הי' מביאין מהם מאיזה טעם שיהי' והא דתניא זורעה קודם לפסח ע' יום כתבו התוס' ז"ל דמיירי דוקא בעומר אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה איפכא דבה' איסורי מזבח כתבה לענין מנחות ובפ"י מה' תמידין גבי עומר לא כתבה וע' בלח"מ ז"ל שם ובה' איסורי מזבח שהאריך שם ועי' בפי' המשניות להר"מ ז"ל מה שפי' בהא דנרה כו':

ע"ב גמרא בעי ר' ירמי' ברוב חטה או ברוב האה. ופי' ז"ל בעינן שיתליע כל חטה ברובה או אפילו אין יתולע אלא מיעוט כל חטה אי רוב סאה מתולעי' פסולין והשתא אי ברוב חטה איכא תרתי לקולא דלא מיפסיל אלא אם התליעו כל החטים וגם ברובן דוקא ואי ברוב סאה או אפילו לא התליעו אלא מיעוט כל חטה כל שהוא רוב סאה פסולין וקשה קצת להאי צד דבעינן רוב חטה מ"ט בעינן עוד שיתליעו כל החטים ולא סגי ברובן אטו אם חטה אחת נשארה שלימה וכשר כל הסאה ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה שפירש ברוב חטה היינו בחטה אחת שהתליע רובה נפסל כולן וכ' שם דאם התליעו רוב החטים שנעשית מהם פסולין וודאי משמע אפילו לא התליע רוב כל חטה אלא מיעוטן כל שהתליעו רוב החטים פסולין ורוב חטה אחת הוי ספק ולכאורה גם זה ספק הוא אם התליעו רוב החטים במיעוטן דשמא דוקא רוב חטה בעינן ואין הדברים ברורים עד שיבא מברר כל הספיקות:

שם גמרא הקדישן מהו שילקה עליהם משום בע"מ וכן בעי לה ביין ושמן ועצים. וע' במשנל"מ ז"ל בה' א"מ שדקדק אמאי בעי לה בהקדישו ולא בעי נמי לענין הקטרה ע"ש והי' נראה דבמנחה דבעינן קיבול כלי להקרבה וכיון דפסולין הם לא קדשי בכלי כלל וליכא בהו חיוב הקטרה והוי כמו שהקטיר מכלי חול ולאו דבע"מ לא שייך גביה אבל הקדש חייב אפילו הקדש לדמיו אין זה מוכרח וע"ש עוד מ"ש בדברי התוס' שכתבו דבעיא דעצים הוא אליב' דרבי דוקא ע"ש ומ"ש התוס' ז"ל ביומא דבניסוך המים ליכא משום בע"מ לא ידעתי הכרח לזה ואמאי לא נילף מהדדי ניסוך המים מניסוך היין ולקמן ביין בעי לה ר' יוחנן להך בעיא ואפ"ל דלרבא לא מיבעי' ליה משום דניסוך לאו הקטרה ואינו לוקה על בע"מ אלא על העולה לאישים ובעיא דשמן לפי גירסתינו רבה בעי לה וי"ל דגם בזה לא בעי רבא דגם שמן אינו בא להקטרה אלא עם הסלת והסלת היא העיקר ובעצים שפיר מיבעי' לרבא תו ביין דאפילו לרבנן מיבעי' ליה אע"ג דלאו קרבן גמור הוא ושפיר איצטריכו כל הני בעיא ודו"ק:

דף פו גמרא והתניא אם הביא פסול מפני שהוא שרץ. כבר כתבו התוס' ז"ל דגירסת רש"י ז"ל הי' במתני' ג"כ ואם הביא פסול אלא דפריך דבמתניתין תני לה בהדי שמנים פסולים ובבריי' תני דלא הוי שמן כלל אלא שרץ ומשני הא ר"ח בריי' ר"ח הוא ולא הוי שמן אלא מוהל בעלמא ומתניתין רשב"ג הוא דמטבל בה והוי שמן ור"ת ז"ל גרס במתניתין אם הביא כשר וא"ש פירכת מתניתין אברייתא כפשטיה ומשני דלר"ש הוי שמן ואם הביא כשר וברייתא ר"ח דלאו שמן הוא אלא שרץ ואמר ר"י אנפיקנון שמן זית שלא הביא שליש ופירש"י ז"ל דקאי אאנפיקנון דמתניתין משמע דאחר שהביא שליש אפי' לכתחלה יביא ובלא הביא שליש לרש"י ליכא פלוגתא לענין מנחות ובין לר"ח ובין לר"ש פסול אלא דפליגי אי הוי שמן או מוהל בעלמא ולגי' ר"ת פליגי ג"כ לענין מנחות לר"ח דלאו שמן הוא פסול ולר"ש דהוי שמן אם הביא כשר וכדתנן במתניתין והרמב"ם ז"ל כתב אין מביאין שמן פגין ואם הביא כשר מבואר מזה דגריס כגי' ר"ת ז"ל במתניתין אם הביא כשר וכר"ש דהוי שמן וא"כ קשיא לי ד' הרמב"ם ז"ל אהדדי דבפ"א מה' טומאת אוכלין הלכה ה' כתב משקה היוצא מזיתים וענבים עד שלא הביאו שליש אינו מכשיר ולא הוי אלא דמי פירות והוא מדברי הירושלמי פ"א דמעשרות אלמא דלאו שמן הוא כלל והיכי כ' כאן אם הביא כשר כיון דלאו שמן הוא ואם נאמר שהוא ז"ל מפרש דר' יהודה דאמר אנפיקנון הוא שמן זית שלא הביא שליש לא קאי אמתניתין אלא אברייתא דאם הביא פסול מהני שהוא שרץ ועלה קא' ר"י דהוא מזית שלא הביא שליש אבל מתניתין דאם הביא כשר היינו אפילו לאחר שהביא שליש כל שלא נתבשל כל צרכו א"כ מאי פריך הש"ס ברייתא אמתניתין לימא דמתניתין מיירי אחר שהביא שליש דהוי שמן וברייתא מיירי קודם שלא הביא שליש דלאו שמן הוא אלא שרץ בעלמא ולמה ליה לאוקמי כתנאי אלא וודאי בין ברייתא ובין מתניתין לא מיירי אלא בלא הביא שליש וע"כ תנאי היא למר הוי שמן ולמר הוי שרץ והך הירושלמי ר' חנינא בשם רבי הוא דקאמר לה וקאי בשיטת יחייא דזריק ליה ולאו שמן הוא וא"כ הני תרי פיסקי סתרי אהדדי דהכא פסק דהוי שמן ולענין הכשר פסק דלא הוי שמן אלא כמי פירות בעלמא וע"כ מוכרח לומר לדעתו ז"ל דס"ל דכל שלא נתבשלו כל צרכן לכתחלה לא יביא ומשמע ליה ה"נ ממתניתין דלקמן מגרגרו בראש הזית כו' משמע דבעינן שיהי' מבושלים יפה אך זה מבואר משמעתין דאיכא פלוגתא בשמן זית שלא הביא שליש ואיכא תנא דס"ל דהוי שמן וכן משמע דס"ל לר' ירמיה דהוי שמן דמפרש הכי לקרא דשמן המור אלמא דקרי' קרא שמן ע"כ נראה דלפום סוגין הוי דינא דהירושלמי לענין לאו כ"ע מודו בה ואדרבה הי' נראה דהוי הלכתא כמתניתין וכר' ירמיה דהוי שמן ועדיין צ"ע:

שם רש"י בד"ה השני שבזית כו' דלמנורה בעינן כתית ולא היה כתית אלא ראשון עכ"ל. והיינו לר"י דאמר כותשו וזה לא היה אלא בראשון אבל לרבנן דאמרי טוחנו ברחיים זה היה גם בג' שבכל מין ולא שמעינן מכתת דדוקא ראשון וע"כ צ"ל דמזך נפקא דזך לא הוי אלא ראשון וכמ"ש התוס' ז"ל בד"ה שוין למנחות כו' דאין זך אלא נקי ומ"ש שם דפי' הקונטרס עיקר לא הבנתי דהיכי מבואר בדבר' פי' אחר ועי' בזה בדברי הלח"מ הלכות א"מ:

דף פז גמרא אין מביאין לא מתוך כו' והקתני רישא אין מביאין הליסטיון ואם הביא כשר אמר רבינא כרוך ותני פירש"י ז"ל דהכל לפסול אין מביאין הליסטיון לפי שאין מביאין לא מתוך כו' וק"ק הא מפסקי בינייהו הא דאין מביאין ישן והיכי שייך למימר כרוך ותני והתוס' ז"ל לא ניחא להו למימר דכרוך ותני לפסול מהא דב"ב המוכר פירות אמרינן דהלסטיון כשר אלא להכשיר קאמר וגם זה קשה א"כ מעושן ומבושל נמי כשר זה לא מסתבר ועיין רש"י שפי' הליסטיון ומעושן על הענבים והרמב"ם ז"ל דקאי על היין ע"ש ונראה דהא דאפסקי' בפלוגתא דרבי ורבנן ביין ישן הוא משום דכולהו חד טעמא להו משום דנשתנה טעמו הליסטיון נשתנה מפני השמש וישן נמי משום דפג טעמו ומראיהו כדאיתא בתוספתא במכילתין