קרן אורה עירובין צה

ע"ב גמרא והכא חזנא הוי ביית בבי כנישתא כו' עיין ריטב"א ז"ל מש"כ בזה ומוכח מכאן דביהכ"נ לאו מקום דירה הוא לחשוב אותו בכלל בתים וחצירות והאה"ע בסי' שס"ו האריך בזה וכתב דבי כנישתא דידן הוי של שותפות ולהכי מניחין העירוב בו כדי להתיר לטלטל בתוכו ואי לאו הכי היו אוסרין אנשי הכפרים שיש להם חלק בבהכ"נ ולא עירבו עמהם ואף דלאו מקום דירה הוא מ"מ אסור לטלטל לתוכו כמו לחורבה לפירש"י ז"ל אבל השתא הוי בית שמניחין בו עירוב. ויש לדקדק הא בלא"ה כולהו הכא דיירי אלא דאסרי אהדדי להוציא מרשות שלהם המיוחד לכ"א לרשות של שותפות וא"כ מאי מהני מה שמניחין בו העירוב הא אנשי הכפרים לא הותרו עי"ז להוציא לבתיהם של בני העיר וא"כ אכתי מוציאין מרשות המיוחדת לרשות של רבים. והי' נראה דבכה"ג לא אסרי בני הכפרים כלל כיון דאין רשותן מיוחדת להם וגם לא עביד לדירה וא"כ אפילו לא הניחו העירוב בבהכ"נ מותר להוציא ולהכניס כיון דכל בני העיר עירבו אהדדי ועדיין צ"ע ובנדרים אמרינן דכל בהכ"נ הם של שותפות:

שם גמרא מבוי שצדו אחד כו' עיין רש"י ותוס' ז"ל שהאריכו בזה וכבר כתבתי לעיל בפ' עושין פסין שיטת הרמב"ם ז"ל בזה דקמ"ל דאין העירוב עושה אותן אחת להיות כיחיד במקום כותי והירושלמי מסייע לי' ע"ש:

דף עה גמרא השתא דאמר רב אפילו חצר כו' וכתבו התוס' והרא"ש ז"ל דהשתא סבר הש"ס דדירת כותי שמה דירה לענין זה ויש לדקדק למאי דס"ד דדירת כותי לא שמה דירה מ"ש מבית הבקר ובית התבן דכיון דמניחין בו עירוב לכאורה עולה למנין בתים וחצירות וי"ל דמידי דהוי אבי כנישתא דלעיל דאף דמניחין בו עירוב מ"מ אינו עולה למנין חצירות ובעינן דווקא מקום דירה:

שם תוס' בד"ה ע"כ בסה"ד וי"ל דהוי מפרש כר' יוחנן עיין מהרש"א ז"ל מש"כ בזה ודבריו ז"ל צ"ע וביאור רחב ודו"ק ועיין ריטב"א ז"ל:

שם גמרא ואם היו של יחידים כו' היו ג' אסורין ופירש"י בין ב' בחיצונה בין ב' בפנימיות אסורין ושמואל אמר שנים בחיצונה מותרין וע"ז קאי וכותי הרי הוא כרבים דאפי' כותי יחיד בפנימית אוסר אבל הרי"ף ז"ל פי' היו ג' היינו ג' חצירות ויחיד בכ"א אפ"ה אסורין כיון שאני קורא רבים בחיצונה וכתב הרא"ש ז"ל דלפ"ז אתיא הא דר"א אפילו כרב אדא בר אהבה ויש לדקדק כיון דהוא אוסר אפילו בג' יחידים א"כ כש"כ בשנים בחיצונה דאני קורא רבים בחיצונה. וא"כ אכתי תיקשי מאי איריא כותי אפי' ישראל נמי ומלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ד נראה קצת דאפי' של יחידים אם כותי בפנימית הרי הוא כרבים אלא דבפ"ב לא משמע כן גבי ישראל וכותי בחיצונה או בפנימית וצ"ע בירושלמי דפליגי בזה רב ור"א ע"ש:

שם תוס' בד"ה ור' יוחנן סבר בית שער דיחיד לא הוי בית שער כו' והרמב"ם ז"ל פסק כר' יוחנן דבית שער דיחיד אוסר ואפ"ה פסק דאם נתן בו עירובו אינו עירוב והוא פלאי ועיין בפ"א במ"מ ובכ"מ שם ודברי הכ"מ ז"ל צריכין עיון ובירושלמי פ' כיצד משתתפין איתא להדיא דהיכא דדר שם אוסר יכול להניח שם עירובו אלא דגרסינן התם איפכא דבית שער דרבים עדיפא והדר שם אוסר ומניח בו עירובו ע"ש והנה לשיטת התוס' דבבית שער דיחיד הדר בו אינו אוסר ואפ"ה יכול להניח עירובו בו א"כ איכא לאשכוחי דינא דבעי רחבה מרבנן בב' בתים בין שני חצירות דיכולין להניח עירובן באיזה בית שירצו אם החצירות של יחידים אלא דלענין לערב כל חצר לעצמה ע"כ של רבים הם ושפיר הוי כב"ש ואין מניחין בו עירובו:

דף עו תוס' בד"ה שניהם קנו עירוב ע"ש מה שהקשו עפרש"י ז"ל דא"כ מאי פריך הכא דאיירי בע"ח ובע"ח לא קנו ויש ליישב דהש"ס מדמי הכי כי היכא דהתם לא חיישינן לתרתי דסתרי כיון דכ"א לבדו מותר ה"ה שניהם יחד ה"נ הכא אם לא עירבה אלא חצר אחר פשיטא דהוי עירוב וא"כ בתרתי דסתרי והא דמחמרינן התם בע"ח היינו משום דאפילו אחד לבד שעירב ביה"ש לא הוי עירוב וק"ל:

הדרן עלך פרק הדר פרק ו ובעז"ה נתחיל לפרש פרק חלון פ"ז דף עו ע"ב במשנה ובלבד שלא יורידו למטן עי' בפסקי הרא"ש שכ' דאין חילוק בין יש בכותל ד' לאין בו ד' אלא לענין להחליף מחצר לחצר אבל מן הבית אסור אפילו אין בו ד' וצ"ע מנ"ל הא דאסור להחליף מחצר לחצר ביש בו ד' כיון דהכל רשות אחד וכן כתב הוא ז"ל הלכה זו בטור סי' שע"ב וכבר עמדו האחרונים ז"ל ע"ד:

שם במשנה נפרצה הכותל עד עשר אמות הוי כפתח עיין רבינו יהונתן שכתב אפילו פרוץ מרובה על העומד כל שנשאר מצד אחד פס"ד הוי פתח ובירושלמי נראה קצת דפרוץ מרובה לא הוי פתח אפילו בעשרה עוד אמרינן התם דווקא באמצע אבל מן הצד לא הוי פתח וסוגיא דתלמודין לא ס"ל הכי:

דף עז ע"א תוס' בד"ה ברשויות דרבנן כו' עיין מהרש"א ז"ל שעמד ע"ז אמאי לא מחלק הש"ס אליבא דר"י ג"כ בין כרמלית דרבנן לרשויות דהכא ועיין ריטב"א ז"ל בזה שביאר טעם לסברת התוס' לעיל בע"א:

שם גמרא כותל שצדו אחד שוה לארץ כו' נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת. לכאורה נראה דמיירי אפילו בכותל שאינו רחב ד' כיון דלזה תשמישו בנחת נותנין אותו להם והא דשניהם מותרין היינו היכא דתשמישן שוין. אבל הרמב"ם ז"ל כתב דמיירי דווקא בכותל ד' ועיין במ"מ שם והתוס' ז"ל הקשו לרב חסדא דאמר גידוד ה' ומחיצה ה' אין מצטרפין מאי קאמר נותנין אותו לזה ששוה לארץ הא אין מטלטלין אלא בד' ותי' דלד' אמות גופא נ"מ וקשה א"כ ע"כ לא עירבה העליונה והשתא בלא"ה דשוה לארץ היא מותרת להשתמש בכותל כמש"כ התוס' לעיל בד"ה ובלבד שלא יורידו למטה דחצירות רשות אחת בהם ע"כ נראה דמיירי דאינו שוה לארץ לאחת אלא כדי פתח ולא ע"פ כל הכותל ומיירי שפיר כשעירבה גם העליונה ודו"ק:

שם גמרא בא למעטו אם יש במיעוטו ד' מותר להשתמש בכל הכותל ואם לאו אינו משתמש אלא כנגד המיעוט כו' הלכה זו יש לפרש בתרי אנפי או לענין להיות לחצר אחת תשמישו בנחת ומיעוט מצדו בד' הוי כפתח ומותר להשתמש בכל הכותל ואם המיעוט הוא פחות מד' אינו משתמש אלא כנגד המיעוט וכן נראה מפירש"י ז"ל או יתפרש לענין שיהי' פתח בין ב' החצירות ואם הוי המיעוט ד' יכולין לערב אחד וישתמשו שניהם בכותל ואם אין המיעוט ד' לאו פתח הוא ואפ"ה במקום המיעוט מותרין להשתמש והרמב"ם ז"ל ביאר לבבא קמייתא היכא דהוי מיעוט ד' היינו לענין שתי החצירות לערבן יחד והבבא השני' ביאר לענין חצר אחת ע"ש בדבריו ז"ל והוא פלאי ונראה לדעתו דמיעוט פחות מד' בין שני החצירות לאו כלום הוא ושניהם אסורין להשתמש בו כיון דיד שניהם שולטין בו ואינן יכולין לערב יחד וגם בזה אני חוכך לשיטתו אם לא הוי המיעוט אלא מצד א' ואין המיעוט ע"כ הכותל אם מותר להשתמש גם נגד הגבוה כי הוא ז"ל מפרש הסוגיא לענ"ד בזה האופן אם יש במיעוטו ד' היינו שהמיעוט הוא ע"כ רוחב הכותל א"כ יכולין לערב ומותרין להשתמש בכל הכותל ואם אין במיעוטו ד' היינו שהמיעוט לא הוי אלא מצד אחד אינו משתמש אלא כנגד המיעוט אלא דמהא דפריך הש"ס ממ"נ לא משמע כן:

שם ע"ב גמרא אם יש באיצטבא כו' בזה יש כמה שיטות רש"י ז"ל פי' דלא בעינן דע"ד בשום מקום לבר מזיז אלא אורך ד' סגי והא דבעינן לקמן בסולם שיגיע לראש הכותל היינו אם חוקי הסולם רחוקים זמ"ז ג' כמו שכ' הרא"ש ז"ל לשיטת רש"י ז"ל והר"י ז"ל כ' דבכל מקומות בעינן דע"ד ואז הוי מיעוט אפילו אינו מגיע לראש הכותל ולפ"ז צ"ל דכפה ספל מיירי בדע"ד והר"מ ז"ל כתב דלענין לערב אחד בעינן שיגיע לראש הכותל דווקא אבל לענין מיעוט ליתן למי שתשמישו בנחת אין צריך שיגיע לראש הכותל דכל שהוא לצד אחד נמוך מי' הוי לזה תשמישו בנחת ולפ"ז הא דאמרינן לקמן אסולם זקוף מידי דהוי אאיצטבא ע"ג איצטבא קשה קצת דשאני גבו איצטבא דלא בעינן אלא למעט מעשרה לא איכפת לן אפי' הם מכוונות אבל לענין לעלות לראש הכותל לא סגי בזקוף וראיתי בריטב"א