קרן אורה דיני טריפות קכ

נאמר שיעורא ושמואל מסברא דנפשי' מפרש דהשיעור הוא כסלע ולדידן דקי"ל טריפה אינה חיה ע"כ היינו בלא קרום דעם הקרום בלא"ה ימות וא"כ שפיר נפ"מ גם לענין טריפות וזה הוא דאמרינן בעירובין כגון שדרה וגלגולת כו'. שוב מצאתי כן בכר"ו ומש"כ התם בדעת התוס' לפמש"כ א"ל כן ע"ש. אבל לתנא דבי רבי ישמעאל דס"ל טריפה חיה א"כ אפשר לומר דשיעורא דסלע דחסרון גלגולת היינו עם הקרום ובשניהם וחד הוי שיעור כדי שימות ואי תקשי דילמא חסרון חוליא היינו נמי עם החוט דכיון דלא אמרי ב"ה אלא חוליא א' משמע דלא בעינן אלא חוליא לבד וע' בתוס' ד" ל"ב:

ועוד הערה אחת ארשום פה לפי מאי שפירשו התוס' ביבמות דף ק"ך הא דתנן אין מעידין על מגויד היינו אפילו מגויד במקום שעושה טריפה היינו מן הארכובה ולמעלה ומסיק רבא התם בסכין מלובנת וד"ה דלכ"ע יכול לחיות אם המכה הי' ע"י סכין מלובן וא"כ היכא דנבראת חסירת רגל דלא הי' מכה כלל אמאי לא יחיה. ועוד אמאי הוי מן הארכובה ולמעלה דבר שהנשמה תלויה בו לענין קדשים ועירכין כיון דאפשר לחתכו ע"י סכין מלובן והרי"ף והרמב"ם ז"ל השמיטו הא דרבא ואפ"ל דרבא לשיטתי' דס"ל טריפה חיה אבל לדידן דס"ל טריפה אינה חיה א"כ אין לכל י"ח טריפות שום תרופה. והדברים ארוכים ואין כעת בידי ספרי הראשונים לעיין בהם:

שם ריאה שניקבה או שחסרה חשבינן לה בשני טריפות מזה משמע דלמ"ד חסרון בפנים שמיה חסרון לאו משום דסוף הקרום לפסוק דא"כ חדא היא עם ניקב' כמ"ש התוס' על חסרון כאיסר דגרגרת הן אמת דמחסרון כאיסר דגרגרת יש לישב בלא"ה דהא ר' ישמעאל לא חשיב אלא ח"י טריפות ופסיקה וחסרון הגרגרת ונקובת הושט נבילה היא ואין לה סימנים לשחיטה והא דפריך הש"ס פסוקי נמי תרי הוי חשבינהו בחד ה"ה דהוי מצי לאקשויי בלא"ה הא פסיקת הגרגרת אינה בכלל טריפות אבל לפי האמת אין אלו עולות בחשבון ח"י טריפות אבל התוס' לא ניחא להו לומר כן עכ"פ משמע דחסרון דריאה לאו משום דסוף הקרום ליפסק הוא. ובזה יש ליישב מה שהקשו הפוסקים על הנך יש אומרים דאם יש קמט בריאה דהוי טריפה אמאי לא מוקי הש"ס או שחסרה היינו בזה האופן ולפי הנ"ל ניחא דבקמט טעמא הוי משום דסוף הקרום ליפסק וא"כ לא יחשבו אלא בחד אבל מדברי הפוסקים משמע דגם בחסרון בפנים למאן דמטריף הוי משום דסוף הקרום ליפסק ועיין בדברי חמודות בסי' ק"א מש"כ בזה והרמב"ם ז"ל בפי' המשניות פי' חסרון בריאה היינו שחסרה אונה אחת ע"ש ולא הבנתי מש"כ הב"י בסי' ל"ו שהקשה על הרמב"ם ז"ל שאיסר חסר מגוף הריאה מהא דנימוקה הריאה והחלל מחזיק רביעית ותירץ דבנימוק הריאה אלו הי' עתיד הקרום ליפסק הי' נפסק כבר אבל חסר גוף הריאה ודאי סוף הקרום ליפסק ובאמת לדעת הרמב"ם ז"ל לאו מטעם נקיבת הקרום אלא מטע' חסרון גוף הריאה והוי כמו שחסרה אונה וכמש"כ הרמב"ם ז"ל להדיא ובנימוקה הריאה הוי חסרון בפני' ולא שמיה חסרון ומזה גופא הוציא הרמב"ם ז"ל הלכה זו מדאמרינן חסרון בפנים לא שמיה חסרון משמע דחסרון מבחוץ שמיה חסרון ועל הקושיא אמאי לא משני הש"ס הכא אמאי דתנן או שחסרה י"ל באופן אחר דבשלמא אם נפרש או שחסרה אחסרון בפנים א"כ ר"ש דאמר עד שתינקוב לבית הסמפונות פליג אכולהו מילתא גם אחסרון בפנים כיון דקיימי סמפונהא אבל אם נפרש או שחסרה היינו חסרון מבחוץ ע"ז לא יחלק ר"ש וא"כ הי' לו לשנות דברי ר"ש קודם או שחסרה ע"כ משני הש"ס דאו שחסרה אליבא דר"ש איצטריך ומש"כ הב"י ז"ל הוכחה לדעת הרמב"ם ז"ל ממנין ח"י טריפות אינו מובן דהא להרמב"ם ז"ל איכא חסרון דגלגולת דטריפה אפילו בלא נקיבת הקרום וצ"ע בפוסקים בזה:

דף מג גמרא שני עורות יש לושט חיצון אדום ופנימי לבן ואי חילוף טריפה עיין ברמב"ם ז"ל שמנה החילוף הזה במנין טריפות ואמאי לא הוי נבילה דהא החילוף הוי לקותא והוי כניקב הושט דמנינהו בכלל נבילה ולדעת הפוסקים דאפילו בחד דחליף טריפה משום דסוף שילקה גם השני אפ"ל דלא הוי אלא טריפה משום דהסימן עדיין ראוי לשחיטה כיון דעור אחד קיים אבל דעת הרמב"ם ז"ל דלא הוי טריפה אלא דשני העורות הוחלפו לא הבנתי אמאי לא יהי' בכלל נבילה לשיטתו וצריך ישוב:

ע"ב גמרא ישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא צריך לעיין בדברי התוס' ז"ל דלדעת הרמב"ם ז"ל לכאו' הוי ספק בשחיטה והי' צריך לחוש לחומרא:

דף מד גמרא פסיקת הגרגרת רב אמר רוב עובי' ואף דלא הוי רוב חללה. יש לחקור לענין שיעור שחיטה מה שאמר רב ומשמע דבשיעור שחיטה כ"ע מודים דבעינן רוב חללה ולפ"ז מאי פריך הש"ס לעיל דהשוחט על ריש לקיש דמשני מתניתין דאלו טריפות ששחט שלא במקום חתך מהא דאמר ריש לקיש שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשרה דכמנחא בדיקולא דמי והשתא דילמא לא הוי כמנחא בדיקולא אלא היכא דנשחט רוב חללה אבל לא בשיעור טריפות דלא הוי אלא רוב עובי' ושפיר מהני לה שחיטה שלא במקום חתך אלא דלפ"ז אפילו שחט במקום חתך תיהני לה שחיטה לטהרה מידי נבילה כיון דעדיין צריך להשלים לשיעור שחיטה לפמש"כ לעיל דכל השקלא וטריא דפ' השוחט לא קאי אלא אפסיקת הגרגרת ונמצא לפ"ז דלרב לא קשין אהדדי מתניתין דפ' השוחט עם מתניתין דאלו טריפות דמתניתין דהשוחט מיירי שפסק את כל הגרגרת אבל באמת נראה דלרב שיעור שחיטה נמי סגי ברוב עוביה כדמוכח מברייטא דהרי שהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא שחיטתו כשירה ואי נימא דלשחיטה בעינן רוב חללה א"כ לא סגי בתוס' כל שהוא וכן מוכח כל הסוגיא לעיל בדף כ"ט דשיעור טריפה ושחיטה בגרגרת שוין הם ולא מצאתי כעת הדבר מבואר בדברי הראשונים:

דף מה תוס' ד"ה ניטלה הימנה רצועה כו'. תימה לישמעינן ניקבה וכש"כ רצועה עכ"ל ותמה המע"מ על תמיהתם ע"ש בדבריו. ול"נ דהכי כוונת' לישמעינן ניקבה נקבים שיש בהם חסרון דמצטרפין לכאיסר כש"כ היכא דהנקב כולו ביחד ואי תימא שאני גבי נקבים דהשלם שביניהם מצטרפין עמהם ז"א דהא לא מפליג הש"ס בין אם הנקבים עומדים בעיגול עיין ש"ך או באורך ועוד אפשר דעת התוס' דאין השלם מצטרף ועוד דע"כ לא אמרי' דהשלם יצטרף אלא היכא דאין בין נקב לנקב כמלא נקב אבל אם יש בין נקב לנקב כמלא נקב אין השלם מצטרף ואפילו הנקבים יחד מצטרפין כמש"כ הר"ן ז"ל וא"כ כ"ש רצועה והדבר ברור דזה הוא כוונתם ולא הבנתי תמיהת המע"מ וק"ל:

ע"ב חוט השדרה שנפסק אמרי לה רוב עורו ואמרי לה רוב מוחו מ"ד רוב מוחו כש"כ רוב עורו דהוא עיקר המעמיד מ"ד רוב עורו רוב מוחו מאי ופירשו התוס' ז"ל בזה ב' פירושים הא' דמיבעי' ליה דילמא רוב מוחו נמי טריפה והא דקאמר רוב עורו לאשמעינן דאפילו בעור בעינן רוב ויש להבין למ"ד רוב מוחו נמי טריפה אי פליג עלה ר' יעקב ג"כ ואוסר אפילו ניקב לבד ולפי הנראה דבמוח לבד ליכא למ"ד דנקב לבד יהי' טריפה דאפילו במוח הראש לא מצינו טריפות רק המרכה ונתמסמס וא"כ לפ"ז לא איצטריך לאשמעינן דברוב עורו דוקא ולא מיעוטו דממילא שמע מינה דע"כ פלוגתייהו דרבי ור' יעקב בעור היא והפי' השני היא דמיבעי' ליה רוב מוחו מאי היינו דילמא בעינן שניהם וגם זה קצת דחוק כמש"כ התוס' ואפשר לומר דלהכי נקט רוב עורו לאשמעינן דבעור מצטרפין נקבים לרוב ועיין בזה בדברי האחרונים ז"ל:

שם גמרא אמר ריב"ל נתמרך פסול כו'. רש"י ז"ל פי' בזה ב' טעמים או משום דסוף הקרום ליפסק או משום דזה גופא הוי בכלל נפסק החוט דע"כ לא אמרינן מוח זה לא מעלה ולא מוריד ה"מ בהפרדה אבל לא בהמרכה ומהא דפריך הש"ס על הא דאמרינן שנתמזמז כשר מהא דאמר רשב"א בהמה שנתמזמז מוחה טריפה משמע דהטעם הוא משום דסוף הקרום ליפסק דאי משום המוח עצמו א"כ במוח הראש נמי טריפה מחמת עצמו הוא ואם כן מצינו יותר מי"ח טריפות. ועוד יקשה ע"ז מאי מדמי להדדי חסרון מוח שבראש דטעמא הוא משום חסרון לבד לחסרון מוח שבחוט השדרה דהוי משום הפסקה אבל אי טעמא משום דסוף הקרום לינקב א"ש ומה שהקשו התוס' אין קושיא כ"כ כיון דסופו להתקלקל מה לי נקב לבד או רוב. והנה לפי מה שפירש רש"י ז"ל נתמזמז היינו נתרוקן קצתו מאליו ונראה דהיינו שע"י מכה נדחק המוח ונשאר מקום ריק כמו ההוא גברא דטרי' לרישא א"כ בחסרון כזה הכא שלא ע"י חולי