כרם יהושע לאנג פט

ס''ל דהלמ"מ דכזית הוא אף למכות ועי' במל"מ (פרק א' מהל' חמץ הל' ז') ובמל"מ (רפ"ד מהל' שבועות) מש"ש והנה בהא דמבואר הכא דסבר ר"ש דכ"ש למכות קשה האי צריכותא דיבמות (דף קי"ד רע"ב) דאי אשמעי' שרצים דאיסור במשהו אבל דם עד דאיכא רביעית ולר"ש הא גם דם בכ''ש וכי ל"ל האי דרשא דאתי בכל הני להזהיר גדולים על הקטנים וראיתי בחתם סופר (חא"ח סי' פ"ג) שהעיר בזה ע"ש וכן הקדימו הפלתי (ר"ס ק') בזה ותי' דהא דסבר ר"ש דכ"ש למכות הוא דוקא בעין אבל לא ע"י תערובות אבל שרצים דהיינו נמלה דהוי ברי' אוסר בכ"ש אף בתערובות ע"ש וקשה נהי דהתוס' כתבו כן בע' גלולים (דף ס"ח) ובנזיר (דף ל"ד) אבל הראב"ד (פ"ה מהל' נזירות) והר"ש (פ"ב דטבול יום) ל"ל כן דס"ס משהו מיהא איכא כדס"ל לענין ח"ש דקיי"ל דאסו' מה"ת הוא אף ע"י תערובות ונלע"ד דאף לר"ש איכא צריכותא אחרת דשרצים חמירי דאסו' בסחורה מה"ת כדאי' בפסחים דף כ"ג א') דכתיב יהיו אבל דם מותר בסחורה מה"ת דאתקש למים כדאיתא שם (דף כ"ב סע"א) וכמ"ש הפ"ת הביאו הנו"ב מ"ת (חיו"ד סי' ס"ב) ועי' מל"מ (פ"ח מה' מ"א) שכתב דהסכמת כל הפוסקים דאיסור סחורה בדברים האסורים באכילה הוא מה"ת וכ"כ בחתם סופר (חיו"ד סי' ק"ד וק"ה) דכמעט כל הראשונים ואחרונים ס"ל דאיסו' סחורה הוא מה"ת אבל בדם ליכא איסור סחורה דאתקש למים ודוק

שם במתני' אבל המותיר בטהור אינו לוקה ופרש"י משום דה"ל לאו הנל"ע וקשה דאמאי לא פי' דה"ט משום דהוי לאו שאין בו מעשה כדאמר ר' יעקב בתמורה (דף ד' ב') ולעיל (דף ד' ב') דהכי קיי"ל כר' יוחנן לעיל (ר"ד ט"ז) ועי' בכ"מ ובמל"מ (פ"ח מהל' פסולי המוקדשין) ועי' מ"ש בפריי לפסחים (דף פ"ד) בזה בעז"ה והרמב"ם בפה"מ הכא כתב באמת רק לה"ט דהוי לאו שאין בו מעשה והרע"ב בפה"מ כתב הכא לתרווייהו משום דהוי לאו הנל"ע ואין בו מעשה:

ונלע"ד די"ל דפרש"י כן משום דבגמ' אמרי' דמתני' הוא דברי ר"ע סתימתאה:

ורש"י לשיטתו דפי' במ"ק (דף ב') דהא דאר"ע המקיים כלאים בכרם לוקה דהיינו שרואה. כלאים זרוע ואינו מבטלו וכפי' הערוך הביאו התוס' לעיל (דף ד' ב') בד"ה הא ל"ק ובע' גלולים (ר"ד ס"ד) ד"ה ר"ע דלפ"ז מוכח דר"ע סבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו כמו שכתבו התוס' שם ועי' בתוס' בשבועות (דף ד' סע"א) וכ"נ מדברי רש"י דלקמן (דף כ"א ב') בד"ה מי משכחת דס"ל לרש"י כפי' הערוך מש"ה א"ש דלא פי' רש"י ה"ט דאינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה כיון דר"ע גופי' סבר דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ועי' מ"ש לעיל (דף ד' ב') שם בזה ודוק:

שם ע"ב וכי מזהירין מן הדין הא אפי' למ"ד טומה''ד א''מ מן הדין הנה פרש"י הכא דהוא ר' יצחק דלעיל בהא דאחותו וכ"כ התוס' לעיל (דף י"ד א') בד"ה ואידך ולענ''ל י"ל טפי דפריך הכא גופי' דקאי הכא אליביה דס"ל בסנהדרין (דף ע"ד א') דעונשין מן הדין ואף לפמ"ש הנו"ב מ"ח (חלק חו"מ סי' ס') דלרבא הוא דצ"ל בסנהדרין כן דס"ל לר"ש דעונשין מן הדין אבל לא לאביי ע"ש מ"מ הא הכא ג"כ לרבא קיימי' ונלע"ד י"ל לכאו' בזה מה שמקשים לפמ"ש המ"מ (פ"ה מהל' מ"א) דהיכי דאיכא עשה עם הק"ו שוב מזהירין מן הדין והא הכא דאיכא בכ"א עשה גבי' כמ"ש רש"י לעיל א"כ ודאי מזהירין מן הדין וכבר הקשה כן השעה"מ שם וי"ל לפמ"ש בפריי לפסחים (דף מ"ד) ובסנהדרין (ד' ע"ו) דתלוי זה בהני ב' טעמי דמפרשי בהא דאין עונשין מן הדין:

דאיכא דמפרשי דה"ט הוא דאין עונשין מן הדין משום דלא אלים ק"ו כ"כ לענוש מן הדין ולה"ט כיון דאיכא ג"כ עשה גבי' שוב אלים הק"ו ועונשין ומזהירין מן הדין ואית דמפרשי דה"ט דאין עונשין מן הדין משום דלמא לא סגי להחמיר בהאי עונש של הקל וכמו שכתב המהרש"א בסנהדרין (דף ס"ד) בשם הסמ"ק ולה"ט ודאי לא מהני האי עשה דהא אדרבא חמור יותר ואולי לא סגי להחמיר בעונש הקל ועי' בטעה"מ (פ"ב מהל' שחיטה) שכתב ג"כ סברא זו וכתבתי שם דפליגי אביי ורבא בסנהדרין אי עומה"ד היכא דהוי האי ק"ו רק גילוי מילתא בעלמא בהני ב' טעמים וכן הא דפליגי בתמורה (דף ט' א') ג"כ פליגי בזה דרבא סבר ה"ט מ"ש הסמ"ק הנ"ל דאולי לא סגי להחמיר בעונש של הקל וא"כ אף היכי דאיכא עשה גביה ג"כ אין מזהירין מן הדין והכא הא קאי לרבא מש"ה פריך הכא שפיר וכי מזהירין מן הדין אולם קשה דאכתי מאי פריך למ"ד דעונשין מן הדין ג"כ אין מזהירין מן הדין והא האי מ"ד דעונשין מן הדין ע"כ ל"ל האי סברא:

ודברי הכ"מ (פ"ג מהל' בכורים הל' ג') בזה תמוהים מש"ש עלה שכתב הרמב"ם שם באוכל בכורים חוץ לחומה דלוקה מקרא אחר ולא מהא דר"ש דהכא משום דאין מזהירין מן הדין ותמוה דהא הגמ' מסיק דקרא יתירה הוא וכבר העיר בזה בלח"מ (ספ"א מהל' בכורות)

דף י"ח א' אמר רבא זר שאכל מעולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש לר"ש וללקי נמי משום וזר לא יאכל כו' וללקי נמי משום ובשר בשדה כו' וללקי נמי כדר"א כו' והנה התוס' הקשו דהא בשר בשדה והא דר"א הוי לאו שבכללות ותמוה דהא הכא לרבא פרכי' ואיהו סבר דלוקין על לאו שבכללות כדאי' בפסחים (דף מ"א רע"ב) ובב"מ (דף קט"ז רע"ב) וצ"ל דהתוס' הכא ס"ל כגירסת הרמב"ם כמ"ש הכ"מ (פ"א מהל' ק"פ) דרבא ס"ל דאין לוקין על לאו שבכללות ואביי סבר דלוקין וכ"כ הגרי"פ עה"ג בפסחים דגי' זו דאין דרך להקדים רבא לאביי כמ"ש התוס' בשבת (ס"ד כ"ג וס"ד ע') אולם קשה לגירסא זו מהא דפריך ר"פ לאביי בפסחים (דף כ"ד א') ואימא ליחודי לאו בגופי' דאי מדר"א אין לוקין על לאו שבכללות והא אביי ס''ל דלוקין לגי' זו ונלע"ד דרב פפא פריך למאי דס''ל דאין לוקין על לאו שבכללות כדמבואר בנזיר (דף ל"ח ב') דפריך ר"פ שם על אביי בזה ע"ש ואביי קאמר שם שפיר אם א"ע לגופו דנפיל מדר"א דאביי לטעמי' דס"ל דלוקין על