שו"ת כרך של רומי יד

מהם לשון ספרי ובחוקותיהם לא תלכו ולא תלכו בנמוסי' שלהם ובדברים החקוקים להם כגון טיטראות וקרקיסאו' ואני תמה על תמיהתו דאי משום לשון הרב בספר המצות שמא עדין לא הגיע לידם העתקתו כי בלשון קדר חברו ואם משום ספרי לא משמע שלא יבנה באותם המקומות אלא שלא ילך למקום קבוצם החקוקים להם. אבל קושטא דמלתא דעל אותה דספרי סמך וכן נראה מפורש מלשונו עכ"ד ז"ל הנה אל ה' ויאר לנו למצוא הדבר בב' גדולי הדור הרדב"ז ואותו גדול שבזמנו המגיה דס"ל דעיקר מוצא דברי הרמב"ם הוא מהספרי כדברי הרב מרכבת המשנה ז"ל והיא נעלמה מעיני קרשו תשובה זאת אלא דנשאר לעמוד בדברי הרדב"ז ז"ל במה שכתב דמהספרי לא משמע דאסור לבנות כי אם שלא ילך למקום קבוצם. והוא פלא דאם ההליכה אסיר כ"ש שאסור לבנות מקום מוכן לפורענות כזה ודין זה הוא דין מוחלט לכל עת ולכל זמן בין בזמן שישראל שרויים על אדמתם בין בגלותם וא"כ הגע עצמך בזמן שישראל שרויים על אדמתם או בעיר שכולה או רובא דרובא ישראל שכל העיר או תרי רובי אסורים לילך א"כ ממילא אסור לבנות והוא ברור כשמש. אם לא שהרב מדבר בעיר שרובא גויים והישראל בונהו כדי להשכירו לגוים דודאי מותר דעיקר איסור הבנין הוא משום ההליכה לא שהבנין גופיה נאסר אם עושהו כדי להשכירו לגוים והוא ברור ומזה הלצתי בעד גבירי השר והטפסר מחזיק ביד לומדי התורה כמוהר"ר שלמה בן עולייל זלה"ה שבנה טי"אטרו אחד בג'יבלטאר להשכירו כיון שרובא גוים ובפרט שהטי"אטרו של עכשיו אינו כמו הראשונים שהיה ענין ע"ז באמצעות כנודע וראיה לדבר שרבים ונכבדים הולכים לעבור את השעה ונהרא נהרא ופשטיה

ואחר שעלה בידינו בירור דבר זה כשמש בחצי השמים דדוקא בנין כמו זה הוא האסור לנו מפני האיסורים הגורם. אכל לבנות בנין מפואר או לקבוע כלים נאים ומנורות מפוארות וכלי השעות מתוקנות ומשובחות ולנגן בנגונים מוכנעים ונאותים לפי מצב המדינה ומה שהורגלו כל יושביה עליה ישראלים ואוה"ע. בכל הדברים שהם או כבוד הנפש ה העצמי או כבוד הנפש המדומי. בזה ודאי יד כל אדם שוה ישראלים ואוה"ע. וכל אחד קובע בית תפלתו ועובד עבודת וקבלת אבותיו בכל האמצעיים הנז"ל וכיוצא בהן. כי כל חדא בדידה ר"ל כל אומה ואומה מישובי של עולם ומטבע המדינה שנתגדלו בה קא גמרי. ולא מבעיא שאין איסור לישראל להדמות אליהם. אלא אדרבא מחויב להדמות אליהם כדי לרומם בית אלהינו. ממה שחננו ה' מחן ויופי הנהגת המדינה. כיון שהם דברים מושכלים ונחמדים לנפש העצמית והמדומית וכמו שהורה לנו הגאון הרשב"ש ז"ל. אדרבא אם יש ביכלתו ולא יעשם עינו גדול כי הוא מחלל כבודן ותפארתן של ישראל. המיושרים הראשונים במושכלות ובאלהיות. כי גורם כי יחרפום האומות באמרם הנה עם ה' אלה ומארצו יצאו. ולא עם בינות המה ולא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו בישובו של עולם וכבוד הנפש העצמית והמדומית לבז היה בעיניהם. ראו עתה בית תפלותיהם צעירים ירקדו וכאלה רבות. מכלות עינים ומדיבות אשר באזנינו שמענו כמה פעמים ואויבינו ילעגו למו והאמת אתם בלי ספק ומעתה אחרי הודיע אלדים אותנו את כל זאת איך אנו יכולים לאסור הנחת הכלי שעות והשמעת קולה הצריכה לנו והיפה והמהודרת עלינו. וגם איך אנו יכולים לאסור המו'סיקא הגם שתהיה מיוחדת לבית תפלתם. האם האומות שלטו וכבשו ישובו של עולם אשר בראו הקדוש ב"ה ליהנות בו בני אדם בכללותם וכמאמר הכתוב פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ובכל אלו האמצעים חייבנו לפארו ולשבחו איש איש על עבודתו ועל קבלת אבותיו וכמאמר הכתוב לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו

ואם האומה הזאת חושבת דבר זה לכבוד ולתפארת ולהכנעה לעבוד עבודתה. ע"פי טעם עצמי או מדומי גם האיש הישראלי שנשתקע באותו העצם או באותו דמיון. רצונו לכבד בו אלהיו ישתבח שמו לעד היעלה בדעת שנגזור אומר להישראלי שיכנע לבבו במו'סיקא המזכרת לו הלכות מלכים ומלחמותיהם. או דברי חשק וכדומה האם נלחם נלחם בטבע היהפך כושי עורו? הא ודאי הוא מן הנמנעות בטבע קיים ואם יאותו לנו האנשים בעל כרחם באמור להם שהוא אסור (מה שאינו) וישראל קדושים סובלים ושומעים לקול מורים. מה נענה ביום שידובר בנו הגנאי והלעג של אומות הבאים לבית תפלותינו. אשר לא ראו ואשר לא שמעו נגינות שותי שכר בעת רצון ובמקום מקודש. והלא מקרא מלא דבר הכתוב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. ר"ל שנחויב לכבדו בכל מין כבוד הנפש העצמי והמדומי אשר כל גוים יאמרו תמיד מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל וע"ז יקרא בית תפלה לכל העמים וזהו מה שלמדנו הרשב"ש ז"ל לכבד בית הכנסת אפילו בכבוד המדומיים מפני לעג הגוים והוא ברור כשמש. וכיוצא לזה ראיתי בתשובת הרמב"ם מועתקת מלשון ערבי הובאה בהרדב"ז ח"א סי' צ"ד בשאלה. והיא על התקנה שתיקן הרמב"ם במצרים להתפלל תפלת ח"י בקול רם בלי חזרה נגד תקנ' התלמוד ונתן כמה טעמי' על תקנה זאת ובסוף דבריו שכ' שעי"ז יהיה הדבר הולך על נכון ויושר ומונע טורח האריכות ויוסר חילול השם שנתפשט בין הנכרים שהיהודי' רוקקי' וכחים ומספרים בתוך תפלתם שהרי הם רואים זה תמיד ומעידים עליו וזה היותר נכון וראוי אצלי באלו הזמנים מצד הסבות שזכרתי וכתב משה ע"כ וכן העיד עליו הרב רבי אברהם הנגיד בנו הובאה תשובתו שם בהרדב"ז ובתחילת ספר מעשה רוקח באורך ע"ש בדבריו. הנך רואה כמה גדול לעג הגוים עד שמפניו עמד הרמב"ם וביטל תקנת חכמי התלמוד ז"ל. כ"ש אנן בדידן שלנו לחוש הרבה ללעג הגוים הבאים בית תפלותינו. כל שבתקנתינו מלבד שאין אנו מנגדים לשום תקנת חכמי התלמוד ולא דברי קבלה ודברי סופרים קלים וחמורים. אלא אדרבא אנו מפארים ומעטרים בית אלהינו בכבוד הנפש העצמי והמדומי אשר מטע' זה אדחיא מנדון דידן מ"ש הרדב"ז שם באותה תשובה לדחות אותה תקנה שכתב וז"ל ולענין מה שטענו שיהיה טורח גדול לצבור ויאריך הסדר. כל זה פטומי מילי נינהו שהרי יכולין לקצר ברחמנות שמרחמים על המתים אשר מתו זה כמה שנים שבזה מפסידין חצי זמן התפלה והוא ענין בלתי הכרחי ורחוק לשכר וקרוב להפסד ואין כאן מקום לחקירה זאת. ומ"מ הדבר ברור שיכולין לקצר בזה מה