כלי חמדה ויקרא רנט

הארץ ומלואה כי הוא על ימים יסדה והיינו דכמו בימים הכל מודים שנשאר תחת השגחת השי"ת לבדו ואין לשום מזל או לבו"ד ממשלה בו כן גם בארץ אע"פ שהם תחת טבעי ומשטרי השמים בכ"ז הכל לד'. הוא המנהיג הכל ומחולל כל הבריאה ומעתה נראה דלכן כל שבים טהור כיון דנשאר תחת הנהגת השי"ת לבדו אין בו טומאה כלל ויש להעמיס כונה זו גם בד' הסודי רזי שכתבנו בפנים דכל מה שניתן לאדם שיהי' הוא הקורא שם לזה ועל ידו יתהוה הכח של הדבר זה מקבל טומאה משא"כ מה שנגמר ע"י השי"ת זה אינו מקבל טומאה וי"ל דה"ה בצומח שאמרו חז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה וכו' וז"ד בהגדל ביבשה אבל בהגדל בים אינו תחת מזל רק תחת השי"ת לבדו לכן אינו מקבל טומאה והארכנו בזה בכמה ענינים דרך דרוש ואכ"מ אמנם בעיקר פירושא דירושלמי עי' ביפה מראה שם שמפרש פירוש אחר ולדבריו אינו מוכרח כלל שיהי' חילוק בין ים ליבשה בזה ועי' ב"ב (דף ע"ד ע"ב) מבואר דהקב"ה הרגו לשר של ים מיד בעת בריאת העולם אמנם בחולין (דף מ' ע"א) ובע"ז (דף מ"ד ע"ב) וברש"י שם נראה מבואר דאיכא שר של ים וכן מבואר בירושלמי סנהדרין פ"ז הי"ג ועי' במד"ר שמות פ' כ"ד אות ב' ד"א הלד' תגמלו זאת א"ל אחר שעשה לכם כל הנסים אתם מסרבין בו וכו' באותה שעה נתמלא עליהם שר של ים חימה וביקש לשטפן וכו' אמנם י"ל דמזה שהמרו על הים ולא האמינו שהשי"ת יושיע להם ואמרו המבלי אין קברים וצלמו של מיכה עבר עמהם בים מזה עצמו נברא מלאך להרע להם על הים וזה נקרא שר של ים באותה שעה ועי' בילקוט בשלח אות רל"ד בסיף האות אך בפרשת דרכים דרוש א' הביא בשם מדרש אבכיר אותו המאמר ולא נמצא שם כלל משר של ים ודו"ק היטב כי קצרנו בזה וסמכנו על המעי' במקומות שצינתי שיבין הד' לאשורן

ב) (שם אות ג') מה שהעירותי בסנהדרין (דף נ"ט) מהא דת' רדו בדגת הים למלאכה דהרי הצודן למלאכה סופן שימותו ועיי"ש שכתבתי ויש לדחוק בזה ואכ"מ וכונתי היתה בפשיטות דאע"ג די"ל דמלאכה היינו רק בתוך הים כמו דאסיקנא הנהיג בעיזא ושביטא אך זה דוחק גדול דאם נימא דכונת הקב"ה היתה רק למלאכה בתוך הים איך אמר סתמא ורדו בדגת הים ובעוף השמים דמשמע דיכול למשול בהם כחפצו בשלמא אם נימא דרק אכילה אסור שפיר י"ל דאין סתירה לזה מזה שאמר הקב"ה ורדו בדגת הים אבל שנימא דלא התיר לו הקב"ה אלא מלאכה בהם כשהם בים לא הי' לו לומר סתמא ורדו בדגת הים ובעוף השמים. אמנם בעיקר הדבר התווכחו עמי כמה מופלגי תורה בע"פ ובכתב דלשיטת התוס' דלהמית ברי' אסור ה"ד להמית ברי' לאכילה זה הי' אסור לאדה"ר אבל לצורך אחר לא הי' אסור עליו כלל להמית ברי' כיון דניתן לו כח הממשלה על בע"ח הי' יכול לעשות בהם כחפצו ודייקו כן מלשון התוס' והרמב"ן ז"ל ואני אומר אם שלשונם מורה כן אבל זה נגד השכל והסברא כיון דס"ל דגוף האכילה של בע"ח אינה אסורה להם ולהמית לצורכו ג"כ מותר א"כ אמאי להמית לאכילה יהי' אסור במה מונח האיסור אך בזה אני מודה די"ל דאע"ג דלהמית ברי' לצורך אדם הי' אסור מ"מ כיון דניתן לאדם כח הממשלה לעשות בהם כחפצו הי' יכול לעשות בהן כל המלאכות הקשות אע"ג שעיד"ז ימותו ומצאנו בעבד כנעני שהקילה תורה אף בהורג אותו לגמרי בדין יום או יומים כי כספו הוא מכ"ש בבע"ח שנתן השי"ת הממשלה לאדם עליהם י"ל דרק במתכוין להמיתן אסור אבל זולת זה כל מלאכה אף שעיד"ז מקרב מיתתן לית בי' איסורא ובת' לח"א כתבנו בזה אריכות דברים ויבואר במק"א

ג) עיין באות ח' מ"ש לת' דברי רבינו המג"א ז"ל וששם ט"ס דמוכח