קהלת משה רלח

שמו. דהנה איתא שמ"ו גי' רצו"ן. ולהבין הענין נראה כי הנה אמרו חכז"ל נמלך הקב"ה בנשמתן של צדיקים וברא את העולם. נמצא כרצונו וכרצון יראיו נברא העולם. והנה בוודאי לא הי' הדבר מוכרח לימלך בנשמתן של צדיקים. הלא בלעדי עצתם הכל גלוי לפניו ומי יאמר אליו מה תעשה. אלא הש"י ברוב רחמיו וחסדיו המרובים עלינו להורות נתן הכנה לדורות כאשר בשעת הבריאה רצון יראיו עשה. כן תמיד ימלא משאלותם וזהו פי' ברוך שמו. שמ"ו גי' רצון שברוך הוא ומבורך על שעלה ברצונו הפשוט לברוא העולם ברצון יראיו להימלך בנשמתן של צדיקים. וזהו ג"כ פי' הכתוב רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. דלכאורה הכתוב קשה בהבנה דלאו רישא סיפא ולאו סיפא רישא. דמתחלה אמר שרצונם יעשה מבלי שועה. ואח"כ אמר ואת שועתם ישמע ויושיעם. אלא הפירוש ע"ד האמור מחמת שרצון יראיו יעשה בבריאות העולם כנ"ל. לכן גם עתה ואת שועתם ישמע ויושיעם וכנ"ל

א"י ע"ד צחות. רצון יראיו יעשה וגו'. כי אמר יאמר שבוודאי הש"י רצון ומחשבת יראיו יעשה היינו טרם יקראו והוא יענה. ונותן טעם כי ואת שועתם ישמע ויושיעם. היינו כשהם ישועו אל אל בוודאו יושיעם. א"כ מה לו להמתין. עד ישועו אליו. יענה אותם עוד טרם יקראו וכן תמיד יעננו טרם נקרא אליו בכל טוב אמן

לבאר מה שיסדו לנו אנשי כנה"ג בנוסח שמ"ע וכל המינים כרגע יאבדו. יבואר על שני פנים. הפן האחד והנה ידוע שאין אנו יודעים הרגע אשר הוא העת לכלות הרשע. אבל הש"י הוא היודע הרגע הזאת. לכן בקשתינו מאתו ית' וכל המינים כרגע יאבדו. ר"ל כבוא אותו הרגע המיועדת לכלות את הרשע. אזי מיד יאבדו. והפן השני דהנה נודע לפעמים מאריך הקב"ה לרשע בשביל שצופה שיצאו ממנו בנין דמעלי. אבל כשהרשע מצער את הצדיק. בוודאי הא לא ניחא קמי שמי' וע"ז בקשתינו וכל המינים כרגע ר"ל כמו אותו הרגע שהם עתה לפי שעתם תדין אותם והזרע הקדוש שעתיד להוציא ממנו ממקום אחר יצא. ואז ממילא יאבדו. וכשיגדעו קרנות רשעים. אזי תרוממנה קרנות צדיק אמן כי"ר והבן

בפסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים. לעולם ה' בשביל קיום העולם כביכול צמצמת עצמך להקרות בשם הוי"ה כי ד' אותיות השם נגד ד' קצוות העולם ובאות י' עצמה יש קוצו של יו"ד ועוד בה כידוע כי יש מצות התלוים בקוצו של י' ויש באות ה' וכן השאר אשר ע"י השם היא קיום העולם. וזהו ממש שאמר נעים זמירות ישראל ואתה מחי' את כולם. וזה שאנו אומרים זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה מעולם דייקא כמו שהארכנו מזה במ"א ע"ש. אבל צריך להיות התחברות ויחוד הוי"ה ואדנ"י. ונודע כי דבר מורה על שם אדנ"י מדת המלכות. וזהו ה' דברך שיהי' יחוד שני שמות הנ"ל זהו נצב בשמים כח זה ניתן בהצדיק שנק' שמים לעשות היחוד כנ"ל. או דברך נצב בשמים. דברך לשון הנהגה שהנהגת החיות מהוי"ה אל העולם כנ"ל נמסר ביד הצדיק שנק' שמים כנ"ל שהוא יהי' המנהיג ומוליך ומביא החיות מהוי"ה אל העולם. ונוכל לפרש לעולם ה' בשביל כלל העולם הוכרח להיות מדת