קהלת משה קצח

והופיע עליהם בחי' הדעת ואז נשבר מטה הרשע והכהו בעשר מכות ואז פיו הודה ה' הצדיק ונתגלה הדעת נודע ה' משפט עשה. וזה אתה הראת לדעת שכבר נראית שתוכל לבוא לבחי' הדעת הגם שהיית עירום וערי' ומש"כ עתה ובזה תדע כי ה' הוא האלהים שהאלהים בעצמו שהי' עליך לדיין ושופט עתה תראה כי הכל הוא הוי' ורחמים וכדאי' בספרים במה שאמרו זה אלי והבן

ותחת כי אהב וגו'. דהנה זה כלל גדול בעבדות השם להיות במדרגת הענוה. ותמיד צריך האדם לראות א"ע שהוא למטה ממדריגה שהוא בה. ולזה מרמז הכתוב כאן ותחת שתהי' תמיד מתחת דהיינו למטה ממדריגה שאתה בה וראי' לזה כי אתה רואה שאהב את אבותיך ועיקר אהבה הי' מפני שהתנהגו עצמם בגודל ענוה ונמיכת רוח כמו שמצינו שנתן גדולה לאברהם אבינו ואמר ואנכי עפר ואפר ע"כ ויבחר בזרעו אחריו שיהי' גם כן בגודל ענוה כמותם. ואז כשתהי' במדריגת ענוה יוכל להיות פירוש תיבת ותחת ר"ל שתהי' תחת שכינת כבודו ית"ש ממש אמן כי"ר

שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך וגו'. ובראשונות נאמר זכור ולא כתיב כאשר צוך ה' וגו'. והנראה כי הנה כתיב זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו בדיבור הוא התחברות ומלכות והנהגה. וידוע זכור לדכורא ושמור לנוקבא כי א"א להיות שום יחוד חיבור וזווג מבלי המשיך תחילה ממקור י"ג מכילן דרחמי וז"א שמור וזכור בדיבור היינו הדיבור והנהגה של אח"ד גימ' י"ג נאמרו. והנה אחד מתחלה הוא חד שהוא לשון חריפות אבל כשמתחבר אליו פל"א עליון אלופו של עולם נעשה אח"ד גי' י"ג מד"ר. ואות א' ידוע צורתו י' לעילא ו' באמצע י' לתתא גי' כ"ו כמנין השם הוי' ב"ה אשר לזה הי' ראשית הבריאה אמנם לאשר לאו כל אדם זוכה לזה שיוכל להמשיך מהוי"ה לזה בראשית ברא אלהים "את "השמים "ואת "הארץ ר"ת השם אהו"ה גימטרי' י"ז כמנין הוי"ה במ"ק שיוכל להמשיך עכ"פ מטוב ה'. והנה בדברות הראשונות נאמר זכור לדכור שהיו בבחי' דכורא ולא הוצרך לומר כאשר צוך ה' שאז היו דבוקין בשורש עליון למעלה כי אז במעמד ה"ס פסקה זוהמתן כמו אדה"ר קודם החטא. אבל בדברות השניים אחר החטא נאמר שמור בחי' נוקבא שכבר הוצרכו לשמירה ואמר שמור את יום השבת ר"ל שתראה להיות נשמר ע"י הוי"ה כי שבת גימ' כ"ז הויות וכנ"ל. כאשר צוך ה' אלהיך כמו שההוי"ה שהוא א"ס צמצם עצמו כביכול לשם אלהי"ם גי' הטב"ע כדמצינו בכל מעשה בראשית ויאמר אלהי"ם ויברא אלהי"ם כדי שיוכל העולם לקבל אלהותו והבן היטב

א"י שמור את יום השבת וגו'. דידוע כי יש שבת העליון ויש שבת התחתון וע"י שמירת שבת התחתון יוכל לבא לשמירת שבת העליון ולדבקה בו. אבל הצדיק האמיתי הדבוק תמיד יוכל להיות תמיד דבוק בשורש העליון ובשבת דלעילא בלי התעוררת מתתא. ולכן בראשונות נאמר זכור לדכורא הרומז על שבת העליון וכנ"ל. אבל בשניים נאמר שמור לנוקבא דצריכה שמירה להיות שומר וממתין את יום השבת ר"ל עם יום השבת דלתתא תוכל להמתין ולדבקה בשבת דלעילא כאשר צוך ה' אלהיך. הוא עפ"י מה שפי' הה"ק אאמו"ר זצלה"ה ויוצא משה את העם לקראת האלהים שראה משה שהש"י כביכול מצמצם עצמו מא"ס לסוף. אבל משה הוציא