קהלת משה קטז

ח"ו פנים קלקל ולא יעשה טוב בעמיו ללכת בדרכי יושר לא יאמר נואש אבדה תקותו כי עדיין יש תקוה כי הגם שסר צלו ואין ההוי"ה עליו מ"מ יוכל לתקן ויעל הנרות להעלות ולתקן הנרות הללו עד לפני ה' שיהי' לו פנים מאת הויתו ית' וכמש"ה ואהי' להם למקדש מעט ודחז"ל אלו בכנ"ם ובמד"ר ר"ל כשהאדם עושה עצמו בית ומעון לקדושתו ית' להיות נכנס בו הקדושה אז הש"י אליו למקדש ושורה בו והויתו ית' חופפת עליו וזה "כאשר "צוה "יהו' "את "משה ר"ת גי' קס"א רמז על מילואי השמות שהם במנין קס"א המורה על השראת ההוי"ה והבן

וישם את המנורה באהל מועד נכח השלחן על ירך המשכן נגבה. יבואר עפ"י מה שאמר הה"ק אאמו"ר זצלה"ה כי תיבת של"ח גי' י"ג פעמים הוי"ה ב"ה. רמז שהי"ג שמות הוי' ב"ה המה מאירים תמיד לנו וידוע דשבע' קני המנורה מרמזים לשבע המדות. וזהו מרמז לנו הכ' כאן וישם את המנורה באוהל מועד רמז ששם המנורה הקדושה בזה העולם. שעליו מרמז תיבת אוהל מועד. כי אוהל הוא לשון האהרה ובהירות מלשון בהלו נרו. ומועד רמז לזה העולם שהיא במועד וזמן. ור"ל שההארה וקדושה תאיר בזה העולם ג"כ. ולזה שם את המנורה הטהורה שהיא מרמזת לשכינה הקדושה. וז' הקנים רומזים לז' המדות שם איתה באוהל מועד כנ"ל שבקדושה תאיר בזה העולם. וזהו נוכח השלחן. ר"ל נגד י"ג הויות כנ"ל היינו שיאירו הי"ג שמות הוי"ה בהמדות שהם קני המנורה וגמר אומר על ירך המשכן. ר"ל ירך הוא הצד והוא לשון סמוך כלומר שעי"ז תהי' סמוך ודבוק להש"י. המשכן להיות משכן להשראת אלהותו ית'. ע"ד הכ' ושכנתי בתוכם. ועי"ז נגבה הוא דרום והוא ימין רמז להרחמים שיופיע עליך והש"י ישפיע לנו ולכל ישראל כל טוב אמן כי"ר

ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן. יבואר עפ"י פי' הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם דידוע בהקמת המשכן דלתתא הוקם המשכן דלעילא. ואעפ"כ הראה לנו ית' חיבתו ואהבתו אלינו הגם ועשו לי מקדש למעלה מ"מ ושכנתי בתוכם עיקר שכינתי בתוכם למטה והיא תהלתו ומשכן זה נעשה ע"י ג' בחי' עולם שנה נפש שהגם שהאדם בעוה"ז מ"מ יכול לעלות לעולם עליון שנה גי' ספירה שהגם שהוא בשנים של עוה"ז מ"מ יוכל להאירם כספירות עליונות ונפש השכלי הועמר להכניע את נפש הבהמיית. וזהו ויכס הענן. ענן יש בו אותיות עול"ם נפ"ש ר"ל שבחי' עולם ונפש מכסה ומלביש בקרב האדם את אהל מועד היא השכינה הק' הנק' אהל מלשון הארה כמו בהלו נרי עלי ראשי. ונק' מועד שבהופיעה בלב האדם משמחת אותו כימי מועד ויו"ט ומכסה את היחוד ההוא לבל יחזו הכל בנועם ה' כמו בחתונה איכא פרסומא ואוושא מילתא אבל בעת היחוד כבוד אלהים הסתר דבר. ואז וכבוד ה' מלא את המשכן דלתתא והבן: א"י ויכס הענן את אהל על וגו'. בביאור עור הכ' הנ"ל ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ע"ד דאי' בהאר"י מקד"ש גי' תמ"ד יעו"ש. הכוונה שיש בנ"א מקדשין ומטהרין עצמם להיות מקדש ומעון לשכינתו ית' אולם איננו בתמידות אצלו כי רגע בוער כאש להבה ופתע פתאום מפסיק ולא זה