כתוב שם מועד קטן טז.

א] ונראה כעובר משום לועג לרש כו'. א"א אנו רגילין לתרץ קושיה זו דודאי רמינן לה ולא קטרינן ליה ואי הוה קטור שרינן ליה. מרמא רמינן לה משום לועג לרש וכיון דאיכא שם ציצית ליכא לעג מן החיים עליו וכיון דשרי ליה ליכא לעג מיניה על שאר מתים וסתמא דמלתא כל המתים אין להם ציצית נתקנה בטליתות שלהם וממאי דאמרי' בברכות דלייה דלא לימרו למחר באין אצלנו וכו'. עוד טעם אחר שגם הם היו מניחין שם התכלת אם לא שצוה אותם להתירו מפני שהיה חש על התכלת מן האבוד ולא חשש על לועג רש עצמו והראשון טוב מזה. ואם כדברי זה הוה ליה לימר בגמ' בההיא שעתא רמינן ליה והדר שרינן ליה שהרי אף התרתו משום לועג לרש הוא שלא ילעג על שאר המתים ולא משום מצות בטילות לעתיד לבא לפי שאין להם בל תוסיף בין תבין: