כתוב שם ברכות כז:

א] אמר ר' יעקב וכו'. א"א ומגמרא דילן נמי מוכיחין לה מדאמרינן במס' סוכה וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו והא פחות מכביצה כפחות מכזית משוי ליה דס"ל כר"י ולאחריו הוא דלא בירך הא לפניו בירך אלמא פחות מכשיעור לפניו מיהת בעי ברכה. וכן ממה שאמר מטעמת אינה טעונה ברכה והא מטעמת פחות משיעור הוא ומטעמת דלא בלעה מידי הוא דלא בעי ברכה הא אוכלא כה"ג בעי ברכה. ומן הירושלמי שכתב זה אין מוכיח שלא בא אלא על הבוצע מלחם גדול שאע"פ שלא פרס אלא פחות מכזית מברך עליו המוציא אע"פ שזו הפרוסה אינה ראויה לברך עליה שלש ברכות מ"מ הרי אוכל הוא כל שבעו ועל זה הענין בא לשם וזה מביא דברים סתומים ואינו מפרש אותם. והא דאמר ר' יעקב בר אחא לשאר מינין נצרכה הכי פירושא כלומר לא באה הברייתא למעט פורס פחות מכזית אלא למעט שאר מיני מאכל אע"פ שהן מיני דגן כגון זריד וערסן וכל מעשה קדירה כיון שאין אחריו שלש ברכות כי אם מעין שלש אין אומרים עליו המוציא אבל על הלחם אפי' פורס פחות מכזית אומרים עליו המוציא ועל מיני קדירה אומרים בורא מיני מזונות ומה שהקשו עליו מן המשנה שאמרו ויש טעון לפניו ואין טעון לאחריו ואמרינן בגמרא למעוטי מאי ואמרינן לרב פפא למעוטי ריחני והא איכא נמי פחות מכזית לא קשיא מידי דמין חיוב ומין פטור קאמר דוק ותשכח גבי פאה ומעשרות הכי:

ב] ואפילו וכו'. א"א לא נראה לי דבריו דהא קיי"ל כרבא דאמר דבעינן תוריתא דנהמא. ורב פפא לא פליג אלא דלא בעי בציעה קודם ברכה אבל תורת לחם בעינן וחביצא דאמר דהוא כלי ראשון בזה ג"כ לא נראו דבריו כי החביצא אינו אלא קמחא ודבשא ומשחא ויש מי שאוכל אותו בעינו ויש מי שאוכל בו לחם פרורין פרורין ואין שם ענין לחם מבושל כלל ואם היה מבושל ממש הפרורין לא בטלה מהם תורת לחם דע"כ לא פליג ר' יוסי במבושל שלא נמוח אלא משום טעם מצה אבל שלקות במלתייהו קיימי ולא בא הענין ההוא אלא ללמד על פחות מכזית שהוא לחם ובא בכאן ללמד שאע"פ שיש לו ככר לחם לבצוע עליו אם רצה מברך על אותה הצנומה דלא כר' חייא דבעי בציעה על לחם גדול בין פרוס ובין שלם ורבא דאמר מברך ואח"כ בוצע איכא למימר דפליג אדר' חייא ואיכא למימר דלא פליג אלא לפרושי מלתא דר' חייא הוא דאתא אלא משום דקבעי הלכתא כרבא שמעינן דפליג מ"מ פליגא אדרב דלא מברכינן על פת צנומה מפני שהיא בצועה קודם ברכה ודוקא היכא דאיכא קמיה ככר לחם שיוכל לברך עליו ולבצוע אבל אם אין לו פת אחרת אלא זו מברך עליה אפילו פרורין פחות מכזית והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא ואפילו הוא מבושל וזהו האמת: