כפות תמרים קנז

לכ"ע ליכא איסורא בשני מקומות אפילו לאביי מ"מ להיות הדבר בלתי נאות שנר' דמצוה כוללת לכל ישראל יהיה חלוק ביניהם כו' ועי"ל שמ"ש רש"י משום לא תתגודדו היינו לחכמים שעמדו לתקן וכו' יע"ש וק"ל על תירץ השני דהרי גבי מגלה ב"ד א' תיקן שעירות יקראו בי"ד ומוקפין חומה למחר אמנם מה שנ"ל לתרץ כשנעמוד על קו' אחרת דפסק הרמב"ם פי"ב דע"ז דין י"ד ובכלל אזהרה זו שלא יהיה ב' ב"ד בעיר א' זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר והראשונים תמהו עליו איך פסק כאביי דלא כרבא ועי' בכ"מ שם ועי' בתומ' ישרים סקס"ח וק"ע ובתשו' מהר"מ אלשיך סנ"ט דק"ט יע"ש ויראה לי דטעמו דהרמב"ם דפסק כאביי משו' סוגיא דידן דאמרי' דכיון דלבני ח"ל דחי גם לבני א"י דחי שלא לעשות ישראל אגודות אגודות וס"ל להרמב"ם דהכונה משו' בני ח"ל עולי רגלים שעולים בא"י ואם יראו דבני א"י יקחו לולב והם לא יקחו יבאו לידי מחלוקת כיון שהם בעיר א' בזמן הרגל והם ב' ב"ד בעיר א' ואפ"ה חששו משום לא תתגודדו וזה הולך כס' אביי ולכך פסק הרמב"ם כאביי ודוק תשלום הסוגיא לא כתבתי שהיתה הרבנית מורתי א"א חולה כשקריתי הסוגיא בישיבה ובעונותי נפטרה א"א מ' ג' אמילה יום ח' של חנוכה יום שבת שנת התמ"ו והייתי טרוד באבלי אם קודר שחותי וערבה כל שמחתי שבאותו חדש כ"ג לטבת נפטרה גם אשתי הרבנית מ' אסתר בת הרב הגדול כמוהר"ר יהונתן גלאנטי זלה"ה ולא היה לי יכול' ודעת מיושב לכתוב מה שחדשתי חבל על דאבדין אוחילה לאל ינחמני משמי קדשו שאהיה בשובה ונחת לעסוק בתורת ה':

דף מ"ה ע"א מתני' מצות ערבה כיצד כו' ק"ק ל"ל לתנא לאשמועינן זה שהיו מביאין ערבה ממקום שנקרא מוצא ותו מה שייכות יש לזה בהדי מצות ערבה ותו מהו זה שהיו מביאים ממוצא והלא בכמה מקומות סביב לירושלים יש ערבה ונראה דנהי דיש ערבה בכמה מקומות באלו היא קצרה והיו צריכים מורביות ענפים שארכה י"א אמה לזקוף אותם בצדי המזבח שכך מצותה כדכתיב אסרו חג בעבותים ולקיים מצוה זו לא היו מוצאים ענפים י"א אמה אלא במקום הנקרא מוצא והיינו דקתני מצות ערבה כלומר של י"א אמה כיצד ולכך פטרו אנשי המקום מהמס שהיו מגדלים ערבה זו בקרקעות שלהם:

ר"י בן ברוקא אומר חריות כו' בענין חבוט ערבה דאמרינן לעיל חביט חביט ולא בריך פירש"י לשון נענוע נראה מדבריו שלא היו חובטין אותה בקרקע אלא מנענעין אותה בלבד והרמב"ם כתב דחובטה ע"ג קרקע ונראה לי ראיה להרמב"ם מדברי ר"י בן ברוקא דע"כ לא פליג אתנא קמא אלא במה היתה החבטה דלת"ק בערבה ולר"י בן ברוקא בחריות דקל אבל הכל מודים דחבטה הוי ע"ג קרקע ודוק:

רש"י מיד התינוקות שומטין ואין בדבר לא משום גזל כו' דהיינו לומר דהוה ס"ד דהוא גזל מן התורה דודאי מי שגוזל מן הקטן החפצים שזיכה לו אביו או קרובו או שקנאם הקטן מנכסיו אם בא אחר וגזלה דהוי גזל גמור מן התורה ודלא כתי"ט דפירש דר"ל גזל דדבריהם דההיא הוי בענין מציאת הקטן ועיין בח"מ סימן ע"ד ודוק:

תוס' ד"ה מיד תינוקות שומטין כו' ויש ללמד כו' נראה דלא למדו מכאן רק בענין נזקי ממון שניתן למחילה משום שמחת מצוה אבל אם הזיק לחברו בגופו נראה לי דחייב לשלם והכי דייקי דברי מור"ם ח"מ ס"ס שע"ח וכן נראה ממ"ש בא"ח ס"ס תרצ"ו יע"ש:

. אמנם ממ"ש מור"ם א"ח סי' תרכ"ה ס"ב וז"ל וי"א אם הזיק א' את חבירו מכח שמחת פורים פטור מלשלם משמע אפילו הזיקו בגופו וכבר השיג עליו שם בכה"ג יע"ש אמנם בפסקי מהר"י איסרלן סי' ר"י משמע דאפילו הזיקו בגופו פטור וצ"ע:

תנא רכות וארוכות י"א אמה כו' תימא לי על הרמב"ם בהלכות לולב אמאי לא פי' זה דארוכות י"א אמה וצ"ע:

תוס' ד"ה עלה ג' זהו מקום הקרנות כו' עיין בהשגות הראב"ד פ"ב דהלכות בית הבחירה דיראה דפליג ע"ד התוס' ומסוגית פרק שתי הלחם דף צ"ז ע"ב משמע כדברי התוס' ודוק:

גמ' כל הנוטל לולב באגודו כו' ק"ק אמאי פרט הדס טפי מאינך והלא הדס בכלל המינין של לולב ואפשר משום דר"ט ס"ל בפרק לולב הגזול דהדס קטום כשר קמ"ל דמי שעושה מצוה מן המובחר לקחת הדס בעבותו שכרו גדול יען צריך טרחא רבה לבקשו כדמוכח שם דף ל"ב ע"ב ומ"ש כאלו בנה מזבח וכו' ק"ק היכא רמיזא בנין מזבח אימא דקרא ה"ק כאלו הקריב קרבן וזרק דמו בקרנות המזבח י"ל דא"כ הול"ל אסרו חג בעבותים בקרנות המזבח השתא דכתיב תיבת עד משמע דהכי קאמר מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח מהיסוד עד קרנות המזבח והקריב עליו קרבן:

דף מ"ו תוס' ד"ה העושה סוכה עיין ש"ך י"ד סימן כ"ח ס"ק ה':

א"ר מרי חזינא ליה לרבא עיין טור א"ח סדר ח' וכ"ה וסדר שכה"ג:

תוס' ד"ה דכל אימת כו' עיין בב"י או"ח סימן כ"ה:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם