יוסף אבן יחיא על אסתר ט:ב

ואיך נקהלו היהודים לשלוח יד במבקשי רעתם. ושום איש מעמי הארץ אף שהיו קרובים מצד אמם לעם עמלק. לא עמד בפניהם למחות בידיהם מלעשות רע. וזה להיות כי נפל פחדם עליהם להשגחה ריבונית. כי מפני הדת לא היו עושים רעה עם עם יש׳ . אבל היו יכולים למנעם מלעשותה באויביהם. בבלבלם הענין לאומרם כי כן צוה המלך בראשונה שעם עמלק ירדה בפרך עם ישראל. ואף כי עתה צוה הפכו אין לעשותו כי אולי יתחרט גם מזה. ולהולידם פשרה משלום אמת ביניהם. לולי ה׳ שהטיל פחדם עליהם למחות את זכר עמלק כי מלחמה לה׳ עמו מדור דור על אשר קדמו את אבותינו במלחמה בצאתם מארץ מצרים.